דחיית תביעת מערערות לקבלת זכויות בנחלה הרשומה על שם אמן המנוחה

השופטת יעל וילנר:

ערעור על פסק דינו של בית משפט לענייני משפחה בחדרה (כב' השופטת ה. גולדקורן) מיום 12.9.10 בתמ"ש 6200/06 + תמ"ש 2940/07, לפיו נדחתה תביעת המערערות לקבלת זכויות בנחלה הרשומה על שם אמן המנוחה.

העובדות בתמצית

1.         המערערות הינן בנותיה של המנוחה (-) (-) (-) ז"ל אשר נפטרה ביום 8.11.05 (להלן - "המנוחה"). בעת פטירתה הייתה המנוחה בעלת זכויות של בת-רשות בנחלה 24 במשק במושב (--) (להלן - "הנחלה"). המשיב הוא אחיהן של המערערות ומתגורר בפועל בנחלה. בהתאם לצו ירושה שניתן 29.1.06, זכאי כל אחד מילדיה של המנוחה  ל-1/6 מהעיזבון.

2.         ביום 11.12.06 הגישה המערערת 1 תביעה נגד המשיב לבית המשפט לענייני משפחה בחדרה (תמ"ש 6200/06), בה טענה כי הנחלה כלולה בעיזבון המנוחה, ומשכך, מכוח צו הירושה, קמה לה הזכות לחלק בנחלה. עוד טענה המערערת כי המשיב אינו מסוגל לקיים את המשק החקלאי, ולפיכך, אינו זכאי לרישום הנחלה על שמו. תביעה זו אוחדה עם תביעתה של המערערת 2 נגד המשיב (תמ"ש 2940/07), לאור זהות הצדדים והפלוגתאות שנידונו בשתי התביעות.

3.         בית משפט קמא דחה את שתי התביעות וקבע כי מהראיות שהובאו לפניו עולה כי המשיב הינו 'בן ממשיך', כפי שנקבע בהוראות "ההסכם המשולש" החל על העניין. בית משפט קמא הוסיף וקבע כי בהיות המשיב 'בן ממשיך', זכאי הוא לקבל את מלוא זכויותיה של המנוחה בנחלה - זכויות של בת -רשות, שאינן חלק מעיזבונה.

על פסק דין זה מונח הערעור שלפנינו.

4.         המערערות טוענות כי קביעת בית משפט קמא כי המשיב הוא בן ממשיך, מוטעית, מאחר וטרם הסתיים הליך הכרתו כבן ממשיך במינהל. עוד נטען כי הוראות ההסכם המשולש מחילות על המקרה שלפנינו את הוראת סעיף 114 לחוק הירושה, תשכ"ה-1965 (להלן - "חוק הירושה"), לפיה, על המשיב (במידה ויזכה בכל הזכויות בנחלה), לפצותן כגובה חלקן בעיזבון.

עוד מפנות המערערות להסכם הלוואה שנחתם בין המנוחה לסוכנות היהודית, ולטענתן, הסוכנות התחייבה להימנע מלאשר העברת הזכויות בנחלה, אלא בכפוף להוראות סעיף 114 לחוק הירושה.

המערערות מוסיפות עוד כי שגה בית משפט קמא בקביעתו כי אין בחומר העובדתי כל דרישה מחייבת לגבי עיסוקו של המשיב בחקלאות, על מנת שיוכר כבן ממשיך. המערערות  מפנות בעניין זה להודעת המינהל לבית המשפט שם נטען כי הרציונל העומד מאחורי מדיניות המינהל הינו שימור כושרה החקלאי של הנחלה.

5.         המשיבים סומכים ידיהם על פסק דינו של בית משפט קמא וטוענים כי אין כל בסיס עובדתי ומשפטי לערעור, שכן למנוחה לא היו כל זכויות קנייניות בנחלה, וממילא לא היה בכוחה להורישן למערערות.

6.         אקדים ואומר כי לא מצאתי כי נפל פגם כלשהו בפסק דינו של בית משפט קמא, המנומק ומבוסס היטב,  ולפיכך דעתי היא כי דין הערעור להידחות.

רקע קצר טרם הכרעה

7.         טרם הדיון אבהיר בקצרה את מערכת ההסכמית וההתחייבויות החלה על העניין.

" ההסכם המשולש"

8.         את טיב הזכויות שהיו למנוחה בנחלה יש לבחון, בראש ובראשונה, על פי "ההסכם המשולש" - ההסכם בין המינהל, הסוכנות היהודית והאגודה השיתופית (--).

ההסכם המשולש הוא הסכם שכירות (משבצת תלת צדדי) אשר נחתם בין המינהל בהיותו "המשכיר", לבין הסוכנות היהודית בהיותה "המיישבת", לבין (--) מושב עובדים להתיישבות שיתופית בע"מ, שכונה בהסכם "האגודה".  הסכם זה מסדיר את מערכת היחסים "המשולשת" בין כל הצדדים להסכם (להלן - " ההסכם המשולש").

במבוא להסכם המשולש צוין כי "המשכיר, המישבת [הסוכנות היהודית] והאגודה מעוניינים כי האגודה תהיה ברת רשות במשבצת".

בסעיפים 2 ו-3 להסכם נקבע כי המינהל משכיר לסוכנות שטח מסוים שנקרא "משבצת" לתקופה הקבועה בהסכם לצורך ניצול השטח לצורכי חקלאות, וכיוצ"ב.