דחיית תביעה למזונות ומדור קטינים שהגישה האם נגד האב

1.         בפניי תביעה למזונות ומדור קטינים שהגישה האם נגד האב עבור שני ילדיה הקטינים, .... ילידת .... ו... , יליד .... האם תובעת עבור שני הקטינים מזונות בסך 4,000 ש"ח לחודש.

2.         במסגרת הגירושין של הצדדים נערך ונחתם הסכם אשר קיבל תוקף של פסק דין בבית הדין הרבני האזורי בירושלים, לפיו חוייב האב עבור מזונות הקטינים בסך של 2,200 ש"ח לחודש.

3.         בכתב הגנתו טוען האב כי מאז אישור ההסכם עומד בהתחייבותו ללא פיגורים כלשהם, ובנוסף, משלם סכומים אף מעבר לסכום שבו חוייב בהסכם, כולל תשלומים פעמיים בשנה לפני החגים של 600 ש"ח כל אחד ותשלום עבור קייטנות בסך של 700 ש"ח ועוד 750 ש"ח לשנה עבור הוצאות גן; כך שבפועל משלם האב מזונות בסך של כ- 2,500 ש"ח לחודש. וזאת, כשהכנסות שלו נטו מעבודתו במשרה מלאה עומדות על כ- 5,350 ש"ח בלבד וצורפו תלושי משכורת המאשרים טענה זו. הנתבע גם מציין כי הוא נמצא ביתרת חובה בבנק שבין 25,000 ל- 28,000 ש"ח באופן תמידי, עקב כך שהוצאות מחייתו וסכומי המזונות שמשלם עולים על כל הכנסותיו השוטפות. הנתבע גם טוען כי האם מקבלת קיצבת ילדים בסך של כ- 250 ש"ח, כך שסה"כ מקבלת האם סכום חודשי עבור מזונות הקטינים בסך 2,750 ש"ח, וסכום זה מכסה את צרכיהם הסבירים של הילדים במלואם. במצב כזה, טוען הנתבע כי אין כל הצדקה לתביעה ודינה להדחות.

4.         לאחר שבקד"מ לא הצליחו הצדדים להגיע להסכמה נקבע מועד להוכחות ליום 11.6.09, ובמסגרת ההוראות של בית המשפט לקראת מועד ההוכחות נקבע כי על הצדדים להגיש תצהירי עדות ראשית, בצירוף מסמכים רלוונטיים ובצירוף טבלה שבה יפרטו הכנסות המצהיר מידי חודש בחודשו מכל מקורות הכנסה ותוך ציון סכום הברוטו, ניכויי החובה וסכום הנטו, וכמו כן אמורים היו הצדדים לעדכן בתצהיריהם את הצרכים שלהם ואת החובות שלהם נכון ליום עריכת התצהיר. התצהירים הוגשו ובדיון שהתקיים ביום ההוכחות הסכימו הצדדים לוותר על חקירות הדדיות ולעבור ישירות לשלב הסיכומים. הסיכומים אכן הוגשו ולהלן מסקנותיי.

5.         אקדים ואומר כי תביעה למזונות - דינה ככל תביעה אזרחית אחרת, ועל כן חובה על התובעת להוכיח את העילה שעליה היא מסתמכת וכמו כן, את העובדות באשר לצרכי הקטינים ובאשר ליכולתו הכלכלית של החייב.

כדברי בית המשפט העליון בע"א 130/85 כהן נ' כהן, פ"ד מ(1) 69, 71:

אינני שולל את האפשרות כי במקרה אחר תידחה תביעה רק בשל אי הוכחה נאותה ומדויקת של הצרכים וההוצאות. אין כל הצדקה לכך שבית המשפט יחוייב לעסוק בהשערות, בהנחות ובניחושים, כשמדובר על תביעה כספית אשר אותה חייבים להוכיח כיאות, ותביעת מזונות אינה שונה מבחינה זאת מכל תביעה אחרת.

6.         באשר לעילה, הזכות להגשת תביעה למזונות איננה זכות מוקנית ומובנת מאליה בכל קטין באשר הוא. כל עוד שהחייב במזונות מספק את צרכי הקטין, בין אם מרצונו החופשי ובין אם במסגרת הסכם או פסק דין קיים, אין לכאורה כל זכות להגשת תביעות נוספות. כדברי כבוד השופט שאול שוחט בתמש 79071/98 ס.מ. נ' ס.ר. (לא פורסם):

תובענה למזונות נועדה ליתן בידי הזכאי למזונות פסק דין בעזרתו יוכל הוא לממש את זכותו לקבל את המגיע לו מן החייב במזונותיו. זכותו זו של הזכאי למזונות תעמוד לו אם יוכיח, כי החייב במזונותיו מתכחש לחובתו זו ו/או למצער אינו עונה בה די. כל עוד החייב במזונות עונה לצרכי הזכאי למזונות ומספק אותם אין בידי הזכאי עילה לתבוע את החייב, שהרי הוא בא על סיפוקו גם ללא עזרת בית המשפט. כך מבחינת המהות. מבחינה דיונית צריך כתב התביעה למזונות להצביע על כך שהחייב במזונות אינו מספק את צרכי הזכאי למזונות, חדל מלספקם ו/או צמצם את תמיכתו בו ולמצער להצביע על מהלכים של החייב היוצרים חשש לפגיעה בסיפוק צרכיו של הזכאי המצדיק הסדרת הזכאות על דרך של התערבות שיפוטית גם אם טרם אירעה פגיעה של ממש בסיפוקם.

7.         במקרה דנן, לא הוכח ולו לכאורה שסכום המזונות המשולם כעת אינו מספק את צרכיהם של הקטינים, לא הוכח ולו לכאורה ואף לא נטען כי האב אינו עומד בתשלומים שוטפים כפי שחוייב, לא הוכח ואף לא נטען שהאב אינו מוסיף את התשלומים הנוספים שהוא מפרט בכתב הגנתו, וגם לא הוכח ואף לא נטען שהמשיב מרוויח יותר ממה שטען בכתב הגנתו ויותר מאשר משתקף בתלושי המשכורת שהגיש.

8.         יתירה מזו, תצהיר עדות ראשית שהגיש ב"כ התובעת הינו קצר ביותר (פחות מעמוד אחד), הוא אינו עומד בהוראות של בית המשפט ואינו מפרט כלל הכנסות והוצאות כפי שנדרש, ואין בו כמעט כל טענה עובדתית. התצהיר כולל הצהרה כי לפי עצה משפטית שקיבלה התובעת עומדת לקטינים הזכות לתבוע מזונות, שהיא הצהרה מיותרת לחלוטין;  הצהרה סתמית כי סכום המזונות שנקבע הוא סכום נמוך וכי הוצאות השכירות עומדות על 1,100 ש"ח, זאת כשאין כל התייחסות ולו המינימאלית ביותר לסכומים כלשהם מעבר להוצאות מדור הנ"ל שמוציאה התובעת על הילדים (ויש רק הצהרה כוללת כי היא תובעת את המינימום ההכרחי לכיסוי הוצאות, בלי לפרטם); הצהרה סתמית כי ידוע לתובעת שהנתבע "עובד ומשתכר מעבר לצרכיו", בלי לפרט למה היא מתכוונת ועל מה היא מסתמכת; ומעבר לכל, מצרפת התובעת לתצהירה מספר מסמכים כולל קבלות ותדפיסי בנק בלי שכלל תתייחס למסמכים אלה בתצהירה, בלי שהיא בכלל תפנה לאותם מסמכים בתצהירה ומבלי שהיא תסביר לבית המשפט את מה היא מבקשת שבית המשפט יסיק מאותם מסמכים. פשוט צירפה את המסמכים לתצהיר בלי מילה אחת נוספת.

9.         אילו היו הצדדים חוקרים אחד את השני, ניתן להניח שבית המשפט היה שומע הסברים מהתובעת מעל דוכן העדים, אבל מאחר שהסכימו שלא לחקור אחד את השני, נשאר בית המשפט עם תצהיר סתמי וסתום אשר השאיר לבית המשפט לעשות לבד את המלאכה שהמצהירה הייתה אמורה לעשות בתצהירה.

10.        ניתן היה לקוות שבסיכומים שהגישה התובעת תתקן את המעוות ותפנה את בית המשפט לעובדות הרלוונטיות על מנת שניתן יהיה להגיע למסקנה שתביעתה מוצדקת. ברם לא כך עשתה ובסיכומים אין טענה עובדתית אחת המקשרת בין דרישותיה לבין העובדות שנמצאות בתיק. בעצם, הסיכומים אינם אלא הרצאה על הדין האישי שמטרתה לשכנע את בית המשפט שאכן חייב האב מהדין האישי במזונות הקטינים. למטרה זו, לא היה צורך בהגשת סיכומים והדין האישי במקרה פשוט כמו זה שבפני בית המשפט, ידוע ואינו זקוק לטיעונים כלשהם. מטרת הסיכומים הייתה לשכנע את בית המשפט שיש מקום להעלות את סכום המזונות מעבר לזה אשר בו חוייב האב בהסכם הגירושין. את זה התובעת לא עשתה.

11.        כאמור לעיל בדברי כב' השופט שוחט, תביעה למזונות חייבת להוכיח שהצרכים של הקטינים עולים על סכום המזונות המשולם או שהנתבע אינו משלם את המזונות כסדרם או לפחות שיש חשש שיפסיק לשלם את המזונות בעתיד. במקרה דנן, לא הוכח הדבר לא לגמרי ואף לא במקצת. כאמור לעיל, אין כל הוכחה שהנתבע אינו עומד בתשלומי המזונות השוטפים כסדרם ובהתחשב בהכנסותיו הצנועות אין גם כל מקום לדרוש ממנו תשלומים גבוהים יותר ללא הוכחות ברורות שצרכי הילדים עולים על סכום המזונות. בפועל, מקבלת האם 2,750 ש"ח לחודש עבור שני הילדים וסכום זה הינו סביר לחלוטין בהתחשב בהכנסות הנתבע. גם אם בכתב התביעה מציינת התובעת סכומים גבוהים יותר, אין בכך כשלעצמו כדי להצדיק אוטומטית את העלאת המזונות כאילו שתביעת מזונות הינה תביעה מכאנית אשר רק צריך להגיש אותה על מנת לזכות בסעד המבוקש.

12.        אשר על כן התביעה נדחית.

13.        אני מחייב את התובעת בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 2,000 ש"ח בתוספת מע"מ.

ניתנה היום ט' בחשון, תש"ע (27 באוקטובר 2009) בהעדר הצדדים.