דחיית תביעה לביטול הסכם גירושין בטענת הטעיה.

לפנינו תביעת בעל לבטל את הסכם גירושין שנערך בין הצדדים.

לצדדים הסכם גירושין מיום 2.5.12, אשר אושר בבית הדין ביום 23.5.12 בתוקף של פסק דין. לצדדים קבוע מועד לסידור גט לשבוע הבא, ביום 10.3.13.

ב"כ הבעל מפרט תביעתו: הבעל מבקש לבטל ההסכם שערכו. ההסכם בחטא, כל מטרתו הייתה לשם הטעיית הרשויות ולהפריד בין חובות הצדדים לשם זכאות מגורמים שונים, אך הצדדים תכננו להמשיך ולנהל חיים זוגיים. האשה ערכה את ההסכם, לא היו שותפים עורכי דין בגיבוש ההסכם, הבעל הגיש בעצמו מכתב לבית הדין בהם מפרט את טענותיו. הבעל מבקש הסכם הוגן. מבקש חלוקה צודקת וקביעת מזונות ילדים הולמים. לבעל נכות של 20 אחוז והוא נמצא בשיקום. לצדדים שני ילדים בפנימייה. הילדים שוהים שבת אחת בחודש אצל האם. הבעל מבקש שבית המגורים יימכר. על הבית אין חוב משכנתא. החובות של הצדדים משולמים, וישולמו על ידם בשווה.

ב"כ האשה מגיב: אין עילה לביטול ההסכם. הבעל אינטליגנטי, וההסכם נערך יחדיו. הם הגיעו יחד לאשרו בבית הדין. יש ויתורים שעשתה האשה, כגון ויתור על מזונות לאחר גיל שמונה-עשרה ועוד. הבעל הסכים למגורים של האשה בבית עד הגיע אחרון הילדים לגיל שמונה-עשרה. אין שינוי נסיבות מאז חתימת ההסכם בשנת 2012. כבר אז היו הילדים בפנימייה. המזונות לשבעת הקטינים אינם גבוהים, ועומדים על סך 5000 ש''ח. כיום בת אחת בצבא. התובע עבר ב"סופר" והשתכר מעל 8000 ש''ח. במסמך של הבעל מופיעה נכות זמנית ולא צמיתה, והוא יכול להשתכר. האשה הסכימה להסכם זה כדי להבטיח קורת גג לילדים, ולכן התפשרה גם במזונות ושאר דברים.

לבקשת בית הדין הבעל מציג תלושי שכר אחרונים, מתחילת שנת 2012 ואחורה, כאשר שכרו נע סביב סך 5000 ש''ח. לטענתו, במועד זה חדל מלעבוד.

האשה מציגה דף חשבון בנק בו מופיעה כניסת המשכורת האחרונה של הבעל, מחודש יוני 2012, בסך 7400 ש''ח נטו.

באשר לגופה של תביעה, ב"כ הבעל מודה כי אין לו ראיות לכך שההסכם פיקטיבי, אך לטענתו ענין זה נלמד מההסכם עצמו - לטענתו, ההסכם עצמו לא הגיוני, בכך שהבעל משאיר לאשה לגור בדירה עד שהילד יגדל. ומוסיף כי אם הבעל לא יוכל לקבל חצי מהבית, הוא לא יוכל לשלם מזונות ילדיו. לטענתו, ההסכם אינו סביר בעליל.

האשה טוענת באשר לנסיבות עריכת ההסכם: היחסים עלו על שרטון והילדים סבלו, ולכן החלטנו לעשות הסכם גירושין. לא עשינו כל סיכום שההסכם פיקטיבי לשם חובות. לא אמרתי שאעזוב את הבית. הבעל השמיץ וקילל אותי. הבעל הוצא בצו הרחקה מהבית.

הבעל מגיב: הכול שקר. האשה הביאה גבר זר הביתה, היא הכירה אותו בצ'ט. האשה בקשה שנעשה הסכם כדי שהיא תקבל דמי מזונות מביטוח לאומי.

ומגיב לשאלת בית הדין: ההסכמה לגירושין הייתה אמתית, החלטנו להיפרד, הסכמתי להתגרש כי האשה הייתה מקללת ומאיימת עלי. אך הסעיף שהבית יישאר למגוריה לא היה מקובל עלי. היא אמרה לי שאני אשאר בבית, לא שמתי לב לסעיף זה. היא אמרה לי שנתגרש, אני אשאר בבית, והיא תשכור דירה בנתניה.

ב"כ הבעל מוסיף כי כל ההסכם היה כדי שהם יישארו יחד, אף שגם הוא מודה שהבעל רצה להתגרש ולא היה לו טוב עם האשה. אך טוען ב"כ הבעל שהאשה הציגה לו מצג שווא שהוא לא יסולק מהבית.

ב"כ האשה טוען: הבעל לא משלם המזונות. אין לאשה הטבות מכל ההסכם הנ"ל, כך שהטענה שההסכם נעשה לשם קבלת הטבות אינה נכונה.

כן מפנה ב"כ הבעל אל מכתבו של הבעל לבית הדין מיום 25.6.12 בבקשתו האישית לביטול ההסכם, ומוכיח מכך כי טענתו, שנשלחה והתקבלה בסמיכות להסכם שנערך, הינה אוטנטית.

בית הדין מציין כי מכתב זה נשלח ע"י הבעל אף ביום 4.7.12 בנוסח זהה.

עד כאן הטענות ההדדיות של הצדדים. עתה נעבור להכרעת הדין.

• חוסר תימוכין לטענה שההסכם היה פיקטיבי

למעשה, לפני בית הדין לא הוצגה כל ראיה שאכן ההסכם לא נערך למטרת גירושין אלא למטרה שונה, וכן לא הוצגה כל ראיה כי ההסכם הינו פיקטיבי ולא אמתי, אף שהתבקשה ראיה שכזו. כאמור, ב"כ הבעל הודה כי אין לבעל ראיה לכך. אף לטענת הבעל ובא כוחו, הצדדים תכננו להתגרש, אלא שטענו שהבעל הוטעה בהסכם, כאשר סבר שלמרות הגירושין הוא יוכל להמשיך לגור בבית עם האשה. ברם, ב"כ הבעל טוען כי ההסכם מוכיח מתוכו כי הוא לא נעשה לשם הסכם ריאלי וכן, אלא לשם פיקציה בלבד, בשל היותו "לא סביר בעליל".

ובכן, בית הדין מתקשה למצוא תימוכין לטענתו של הבעל. ונבאר להלן את האמור.

• טענה בדבר הסכם בלתי סביר