דחיית עתירה בדבר הפרת התחייבות של מכללת תל חי להעסקת מרצה במנוי קבוע וכי פיטוריו נבעו משיקולים זרים

השופטת מ' נאור:

1.        העותר, מרצה למתמטיקה ולמדעי המחשב, לימד בין השנים תשס"א-תשס"ג שני קורסים במכללה האקדמית תל חי (להלן - המכללה) בהיקף משרה של 4 שעות שבועיות לשנה אקדמית. העותר הועסק כ"מורה מן החוץ" במסגרת חוזי העסקה זמניים חד-שנתיים. ביולי 2003 הודיעה המכללה לעותר כי היא אינה מחדשת את המינוי שלו לשנת הלימודים תשס"ד.

           העותר תבע את המשיבים בבית הדין האזורי לעבודה בגין פיטורין מן  המכללה. לטענתו המכללה הפרה התחייבות להעסיקו במינוי קבוע וכי פיטוריו נבעו משיקולים זרים. במסגרת תביעתו עתר בין היתר לסעד הצהרתי לפיו הפיטורין אינם כדין וביקש כי בית הדין יורה למכללה להשיבו לעבודה במינוי קבוע כמרצה בכיר. כן ביקש סעדים כספיים בגין הפרת חוזה, פיטורים בחוסר תום לב ועוגמת נפש בסכום של כ-1.8 מליון ש"ח.

2.        בית הדין האזורי דחה את התביעה בקבעו כי אם אכן הייתה התחייבות כלשהי מצד המכללה להעניק לעותר מינוי קבע, היה מקום כי העותר ידאג לכך שיינתן להתחייבות שכזו ביטוי בכתב במסגרת מסמכי ההעסקה שלו. בית הדין קבע עובדתית כי העותר חתם על כתב המינוי הזמני חד-שנתי האחרון ללא כל הערה או תוספת ולפיכך לא ניתנה להתחייבות שכזו ביטוי בכתב. אי לכך, ובהסתמך על מסמכי ההעסקה של העותר, התכתבויותיו עם המכללה והעדויות שנגבו בבית הדין, הגיע בית הדין למסקנה כי יש לדחות את גרסת העותר לפיה היתה התחייבות להעסיקו במינוי קבע. בית הדין הוסיף וקבע כי המכללה ערכה לעותר שימוע לפני פיטוריו, לפי הקריטריונים המקובלים, בו הוסברו לו הנסיבות לאי חידוש חוזה ההעסקה. בהקשר זה נקבע כי  "עבודת התובע הופסקה מטעמים תקציביים ומיעוט השתתפות סטודנטים בקורסים שהעביר... אין לנו לפקפק שלא היתה שרירות לב בסיום העסקתו של התובע".

           לפיכך דחה בית הדין האזורי את תביעת העותר והורה לו לשלם למשיבים הוצאות משפט ושכר טרחה בסך 15,000 ש"ח.

3.        העותר ערער על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה. בית הדין הארצי בחן את הליך סיום עבודתו של העותר ונסיבותיו וקבע כי אין להתערב בפסק דינו של בית הדין האזורי.

           בית הדין הארצי קבע כי כאשר העסקה זמנית נמשכת במשך שנים מעבר לתקופה סבירה יש לבחון האם אין לראות במי שהועסק באופן כזה עובד קבוע. במקרה של העותר קבע בית הדין הארצי כי העותר לימד במשך שלוש תקופות קצובות וכי יש לראות בכך תקופה סבירה של העסקה זמנית, וכי "באיזון הכולל פעלה המכללה כדין". בית הדין הציע למכללה לשלם לעותר, לפנים משורת הדין, שתי משכורות נוספות בגין כך שהודיעה לעותר על סיום העסקתו רק כשלושה חודשים לפני מועד פתיחת שנת הלימודים האקדמית. המכללה נעתרה להצעה אך העותר דחה אותה. לפיכך דחה בית הדין הארצי את הערעור מבלי לחייב את העותר בהוצאות.

4.        במסגרת העתירה ביקש העותר לבטל את פסק הדין של בית הדין הארצי. לטענתו חוזה ההעסקה שנחתם עמו מקים לו זכות למינוי קבע כמרצה בכיר וכי אי חידוש החוזה מקורו באפליה לעומת מרצים אחרים שלטענת העותר היו "קרובים לצלחת" בהנהלת המכללה. כן הוסיף העותר טענות וטרוניות אישיות כנגד גורמים מסוימים במכללה.

           לאחר הגשת העתירה ביקש העותר לאחד את הדיון בעניינו עם בג"ץ 7793/05 אוניברסיטת בר אילן נ' בית הדין הארצי לעבודה, בטענה כי שתי העתירות עוסקות בשאלות עקרוניות דומות בדבר מינויים במוסדות להשכלה גבוהה. כב' השופטת ארבל הורתה כי שתי העתירות ייקבעו לדיון באותו מועד בפני הרכב, אשר יכריע גם בבקשה לאיחוד הדיון בעתירות.

5.        לאחר ששמענו את טענות הצדדים החלטנו כי אין מקום לאיחוד הדיון. העתירה שלפנינו לא מעוררת את השאלה העקרונית שמתעוררת בבג"ץ 7793/05 בדבר חשיפת פרוטוקולים של ועדות מינויים אקדמיות, וזאת מן הטעם הפשוט כי כלל לא כונסה ועדת מינויים בעניינו של העותר וממילא לא קיימים פרוטוקולים כאלה. לפיכך הבקשה לאיחוד הדיון בעתירות נדחית. גם לא היה בבית הדין הליך גילוי מסמכים בו דרש העותר גילוי מסמכים בעניין הליכי המינוי.

6.        לאחר שמיעת טענות הצדדים לגופו של עניין, שוכנענו כי דין העתירה להידחות. קביעותיו של בית הדין האזורי בעניינו של העותר הן קביעות עובדתיות הנשענות על ניתוח הליך סיום עבודתו של העותר על-פי נסיבותיו. מדובר בענייננו בסכסוך עבודה שהוכרע על סמך המסמכים והעדויות שהיו לפני בית הדין ולפיהם נקבע כי העותר לא הוכיח כי המכללה התחייבה להעסיק אותו במינוי קבע. בית הדין הארצי אישר קביעה זו בהוסיפו כי באיזון הכללי פעלה המכללה כדין וכי בנסיבות העניין אין לראות בעותר עובד קבוע. קביעות אלה הן קביעות עובדתיות פרטניות לעניינו של העותר ואין המדובר בקביעה משפטית בעלת חשיבות ציבורית כללית. כמו כן לא שוכנענו כי נגרם לעותר עיוות דין במסגרת הליך פיטוריו באופן המצדיק את התערבותנו. טענותיו של העותר לאפליה נדחו על ידי בית הדין האזורי, שקבע כי לא היתה שרירות לב בסיום העסקתו של העותר. לעותר נערך שימוע שעמד בקריטריונים המקובלים. העתירה אינה מגלה עילה להתערבותו של בית משפט זה על פי הקריטריונים המקובלים עלינו. איננו יושבים לדין כערכאת ערעור נוספת, ואיננו בודקים מחדש את צדקת הממצאים העובדתיים שנקבעו. העתירה נדחית. העותר ישלם למשיבים 6-1 שכ"ט עו"ד של 7,500 ש"ח.

           ניתן היום, ‏‏‏כ"ב אלול, תשס"ז (5.9.2007).

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    עע

מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il