השופט ח' מלצר:
1. לפנינו שלושה ערעורים על פסק דינו של בית המשפט המחוזי הנכבד בתל אביב-יפו (כב' השופטת ר' לבהר-שרון). בפסק הדין נקבע כי מר דוד אפל (להלן: אפל) עיוול כלפי המדינה בעוולת התרמית יחד עם חברות הקשורות בו: ורד חברה לפיתוח והשקעות בע"מ (להלן: ורד) ואדירים חברה לבנין והשקעות בע"מ (להלן: אדירים), וקיבל מן המדינה שלא כדין סכום של כ-42.7 מיליוני ש"ח (כערכם בשנת 2005). אפל, ורד ואדירים חויבו לשלם למדינה, ביחד ולחוד, מחצית מן הסכום האמור בתוספת הפרשי הצמדה וריבית, בנימוק שיש להעמיד את אשמה התורם של המדינה לקרות הנזק על מחצית הנזק.
המדינה משיגה על הפחתת סכום הפיצוי. אפל משיג על עצם חיובו ועל גובה חיובו, וכך גם ורד, המוסיפה וגורסת שבכל מקרה לא היה מקום לחייבה ביחד ולחוד עם אפל. אדירים נכנסה זה מכבר להליכי פירוק ופסק הדין נגדה בוטל מטעמים שונים. גב' פרידה אפל (להלן: פרידה), שהופטרה מחבות בפסק הדין, מערערת בגדרי ערעורו של אפל על שלא זוכתה בהוצאות.
נעמוד עתה על עיקרי הנתונים הצריכים לעניין.
העובדות הרלבנטיות, השתלשלות ההליכים וטענות הצדדים בבית המשפט המחוזי
2. תחילתה של הפרשה בשנת 1979, עת משרד הבינוי והשיכון (להלן: המשרד, או משרד השיכון) יזם פרוייקט לפינוי התושבים שנותרו במעברות: בת-ים, חולון, כפר סבא, באר יעקב, נס ציונה ורמלה (להלן: הפרוייקט). לצורך ניהול הפרוייקט הוקמה במשרד ועדה, נקבעו נהלים והוקצו תקציבים יעודיים נכבדים. כחלק מנוהל הפינוי ועל מנת לתמרץ את תושבי המעברות לעזוב, הוצע לכל תושב שיסכים להתפנות מענק פינוי ובנוסף בחירה בין דירה חלופית בדמי שכירות לבין הלוואה מסובסדת לצורך רכישת דירה חלופית. קבלת ההלוואות בוצעה באמצעות בנק טפחות.
חרף מאמציה נתקלה המדינה בקשיים ניכרים ביישום הפרוייקט ולא הצליחה להגיע להסדרים עם מרבית תושבי המעברות, אשר סרבו לקבל את התנאים שהוצעו להם על ידי המדינה ותחת זאת דרשו לקבל דירות מגורים חדשות, ללא תשלום - בתמורה לפינוי צריפיהם במעברות.
3. בשלב זה נכנסה לתמונה אדירים, שהיתה בשליטת אפל. לאדירים היה מלאי של דירות ריקות באזורים סמוכים למעברות שפינוין נדרש. משרד השיכון ואדירים, באמצעות אפל, החלו בשיתוף פעולה לקידום פרוייקט הפינוי. מהותו של שיתוף הפעולה היה כדלהלן: אפל היה פונה למפונים ומציע להם עסקת חליפין, שבמסגרתה הם ימחו לו את כל הזכויות המגיעות להם בעקבות פינוי הצריף במעברה, ובתמורה הוא יתחייב לספק למפונים דירות חלופיות. אפל ניהל את המשא ומתן עם כל מפונה באופן אישי, ללא מעורבות של המדינה. במקרים מסוימים אפל אף התחייב בפני המפונים לספק להם, בנוסף לדירה, גם מכוניות, או ציוד לבית. המימון לדירה החלופית שסיפק אפל למפונים הורכב לרוב ממענק הפינוי, בתוספת ההלוואות שניתנו בפועל על ידי בנק טפחות, ושאותן נטל אפל, לעיתים בעצמו ולפרקים באמצעות חברות הקשורות בו - כל זאת במסגרת עסקת החליפין עם המפונים, שמטרתה הסופית היתה פינוין של המעברות. כל מפונה היה חותם לאפל על ייפוי-כח, שעל פיו היה אפל מופקד מטעמו על הטיפול בכל סידורי הפינוי: הגשת כל הטפסים הנדרשים לצורך קבלת המענק וההלוואות, הגשת הבקשות השונות לסיוע, קבלת ההטבות המגיעות לו מהמדינה והשארת הכספים בידי אפל או מי מטעמו והכל כנגד פינוי הצריף במעברה והשגת דירה חלופית. המדינה מצדה איפשרה את המחאת הזכויות מן המפונים לאפל - כל עוד זה נטל על עצמו את פינויים בפועל של תושבי המעברות.
4. התקופה הרלבנטית לענייננו - ראשית שנות ה-80' של המאה הקודמת - התאפיינה באינפלציה דוהרת, אשר גרמה לכך שההלוואות שהובטחו (אך טרם הועברו) למפונים איבדו תדיר במהירות מערכן הריאלי עוד טרם שהוענקו, דבר שהקשה מאד על מימוש מטרת ההלוואה, שהיתה כאמור מציאת דיור חלופי. מטעם זה קבע המשרד מנגנון עדכון, שלפיו מפונה שטרם נטל את ההלוואה שיועדה לו יהיה רשאי לפנות בבקשה לעדכון סכום ההלוואה, כך שערכה הריאלי ישתמר עד הענקתה בפועל (להלן: עדכון אינפלציוני). גם בעניין זה, כמו ביתר סידורי ההלוואות, טיפל אפל בשם המפונים, אשר המחו לו את זכויותיהם כאמור. מלבד מנגנון זה, שהיה בעיקרו מנגנון טכני, שנועד לתת מענה לשינויי האינפלציה התכופים, פעלה גם ועדה מיוחדת, שרשאית היתה לאשר תוספת חריגה למענקים שניתנו - כל זאת אם שוכנעה כי כספי המענק וההלוואות אינם מספיקים לצרכיו של מפונה מסוים, דוגמת אלמנה או נכה (להלן: תוספות).
5. בשנת 1992 הגישה המדינה תביעה אזרחית בבית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו נגד: אפל, אשתו פרידה, אדירים, ו-ורד (להלן ביחד, למען הנוחות: הנתבעים). בכתב התביעה נטען כי אפל השתמש במנגנון הסיוע שנקבע לעדכון אינפלציוני של ההלוואות על מנת להוציא במרמה כספים מהמדינה, בשנים 1985-1982. לטענת המדינה, אפל פנה למשרד השיכון בבקשה לכספים, אשר נחזו להיות עדכונים אינפלציוניים, בשמם של מפונים אשר בהתאם להיצג הכוזב הנטען של אפל טרם קיבלו הלוואות ומענקים. בפועל, נטען, אותם מפונים כבר קיבלו למעשה ומימשו (באמצעות אפל) את כל הסיוע המגיע להם על פי נהלי הפינוי, כך שבפועל הועברו לאפל כספים רבים בבחינת עדכון אינפלציוני להלוואות שלא היה מקום לעדכנן. המדינה טענה בבית המשפט המחוזי כי אפל ניצל את יחסי האמון ששררו בינו לבין אנשי משרד השיכון (אשר הגיעו לתפיסתה כדי יחסי שליחות) - לצורך הוצאת כספים שלהם לא היה זכאי והעברתם למקורביו ולחברות הקשורות בו, הכל תוך שהוא מציג נתונים, אשר ידע כי אינם נכונים. המדינה גרסה כי יש לחייב את הנתבעים ביחד ולחוד בהשבה מלאה של כל הסכומים שנטל אפל במרמה, כנטען.
6. הנתבעים יוצגו בבית המשפט המחוזי במשותף, בלא שתיעשה הבחנה בין קווי ההגנה של הנתבעים השונים. בכתב ההגנה הסתפקו הנתבעים כולם בהכחשה גורפת של כמעט כל האמור בכתב התביעה, בלא פירוט.
7. לתביעה האזרחית קדם במעט כתב אישום (ת"פ (מח'-ת"א) 571/90), שהגישה המדינה נגד אפל לבדו, שייחס לאפל, בין היתר, קבלת כספים במרמה מידי המדינה באותה מסכת עובדתית שתוארה לעיל. נוכח קיום ההליך הפלילי עוכב הדיון בתביעה האזרחית. בשנת 1997 זוכה אפל מן האישומים המיוחסים לו בפסק דין של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופט י' גרוס) (להלן: פסק הדין בתיק הפלילי). בפסק הדין בית המשפט מותח ביקורת על אפל, אך קובע כי מבלי "לקבוע מסמרות לגבי השלכות אזרחיות העשויות לנבוע מהמסכת האמורה, מסקנתי היא כי לא נעבר במקרה דנן אותו גבול שבין התחום האזרחי לתחום הפלילי ..." (פיסקה 47 לפסק הדין בתיק הפלילי).
עם חידוש ההליכים האזרחיים ביקשו אפל ויתר הנתבעים כי בית המשפט יסתמך על הממצאים העובדתיים שבפסק הדין בתיק הפלילי, וייקבע כי אפל נהג כשורה לכל אורך תהליך פינוי המעברות, כקריאתם הם את פסק הדין בתיק הפלילי. בקשת ביניים של הנתבעים לצירוף פסק הדין בתיק הפלילי כראיה ולדחיית התובענה האזרחית על הרקע האמור, כמו גם מטעמים של התיישנות - נדחתה, תוך הותרת ההכרעה בעניינים האמורים למותב המברר את התיק לגופו (החלטת כב' השופטת ש' ברוש מתאריך 8.11.99). הדיונים בתביעה נמשכו איפוא.
8. המדינה הביאה לביסוס טענותיה תצהירים מפי חמישה בעלי תפקידים, אשר במועדים הרלוונטיים לתביעה החזיקו במשרות מרכזיות במשרד השיכון, היו מעורבים בפרוייקט ועמדו בקשר עם אפל; תצהיר של גורם בבנק טפחות, שדרכו הועמדו הכספים לאפל והקשורים בו, וחוות דעת של מומחה לכימות נזקי המדינה. במהלך המשפט - המצהירים והמומחה נחקרו חקירה נגדית. בשל חשיבותן של ראיות אלה להבנת השתלשלות העניינים בתיק זה, נביא להלן בפירוט יחסי את עיקרי הדברים, שעליהם אף הסתמך בית המשפט בפסק הדין, מושא הערעורים:
(א) מר ישראל שוורץ (להלן: שוורץ), אשר כיהן בתקופה הרלוונטית כסגן מנהל אגף אכלוס במשרד השיכון, העיד כי אפל הוצג בפניו כמי שאחראי על פרוייקט פינוי המעברות ונתפס על ידי אנשי המשרד כאיש אמונם וכזרועו הארוכה של המשרד לעניין הפינוי. לדברי שוורץ, לאחר שאפל הכין תיק, אשר כלל את נתוניו של כל מפונה -ניתנה למפונה הפניה לצורך קבלת הלוואה מבנק טפחות. שוורץ העיד כי למרות שאפל ידע כי מי שמימש את ההלוואה, זכותו פקעה לקבלת כספים נוספים - הוא חזר וביקש בשם המפונה (שזכותו הומחתה לאפל כאמור) "עדכון אינפלציוני" להלוואות שנטל, ביודעו שאינו זכאי לעדכון זה. ועדת המשנה, שאמורה היתה לאשר עדכון זה, סברה, על סמך אמירתו של אפל כי ההלוואה ניטלה ועל בסיס האמון הרב שרחשו לו אנשי המשרד, כי ההלוואה אכן טרם נתקבלה ולכן נדרש עדכון על מנת להותירה בערכה הריאלי. שוורץ אישר בעדותו כי משרד השיכון נהג ברשלנות ולא בדק כראוי ועל פי הנהלים את בקשותיו של אפל ואת העדכונים השוטפים שנתקבלו מבנק טפחות באשר למימוש ההלוואות. הוא סיכם את הדברים בעדותו כך: "משרד השיכון זה ארגון מאד גדול [...] יד ימין לא ידעה מה עושה יד שמאל" (עמ' 15 לפרוטוקול הדיון מיום 14.4.2005).
לתצהירו של שוורץ צורפו העתקים מן ההפניות שנמסרו לבנק טפחות ואשר על בסיסן שולמו לאפל, לטענת המדינה, כספים שלא כדין, בעניינם של 154 זכאים שונים (הנתבעים הטעימו כי אין מדובר בהפניות, כי אם בהחלטות פנימיות של משרד השיכון, המאשרות את מתן הכספים לזכאים השונים).
(ב) מר אלכס נאור (להלן: נאור), שהיה בתקופה הרלוונטית מנהל סניף בנק טפחות ואחראי מטעמו על החזרי ההלוואות שניטלו לצורך הפינוי, אישר כי ההלוואות שניתנו למפונים היו כולן כספי מדינה, כאשר הקריטריונים לקבלת הכספים נקבעו על ידי משרד השיכון ונדרשה הפניה מהמשרד על מנת לקבלם. על אף שהנוהל היה כי המפונה נדרש להציג חוזה לרכישת דירה חלופית לצורך קבלת ההלוואה, ההלוואות נתקבלו ללא הצגת חוזה רכישה, אלא על סמך ההפניות שנתקבלו ממשרד השיכון ובהן נמחקה הדרישה להצגת חוזה רכישה. נאור אישר עוד בעדותו כי בנק טפחות היה מעדכן את משרד השיכון באופן שבועי באשר לסכומי ההלוואות שנלקחו.
לתצהירו של נאור צורפו טבלאות שעניינן הכספים שהועברו באמצעות בנק טפחות, כאמור, על יסוד ההפניות ממשרד השיכון.
(ג) גב' רינה מרקוביץ'(להלן: מרקוביץ'),שכיהנה כעוזרת בתוכנית פינוי המעברות, טענה בעדותה כי בפעמים הראשונות שבהן אפל ביקש עדכונים לסיוע, היא שאלה אותו מפורשות האם מדובר בעדכון אינפלציוני להלוואה שטרם מומשה, או בתוספת להלוואה שכבר מומשה. בסמכותה של מרקוביץ' היה לאשר עדכון אינפלציוני בלבד, בעוד שתוספת לסיוע ניתן היה להשיג רק לאחר החלטה בועדת החריגים המיוחדת. מרקוביץ' ציינה במפורש בעדותה כי אפל הצהיר בפניה שהמדובר בעדכון להלוואה שטרם מומשה. לדבריה, לו היה מדובר בתוספת להלוואה שכבר מומשה - היתה מפנה את אפל לועדת החריגים. בעדותה במשפט הפלילי, שפרוטוקול הימנה הוגש בהסכמת הצדדים גם כראיה בתיק שלפנינו, ציינה מרקוביץ' כי היא היתה אחראית על הענקת העדכונים האינפלציוניים בלבד, ואלו היו עדכונים טכניים-אריתמטיים, שנועדו אך ורק להשוות את ערך ההלוואה שטרם מומשה לערכה הריאלי ביום מימושה. מרקוביץ' אף ציינה כי בשל יחסי העבודה האינטנסיביים עם אפל היא רחשה לו אמון מלא ובשלב מסוים אפילו הפסיקה לשאול אותו על אודות סווגם של הכספים שביקש, שכן היא האמינה בלב שלם כי המדובר בעדכונים גרידא. עובדת היותם של מה שנראו כעדכונים אינפלציוניים - בבחינת תוספות למעשה על הלוואות שכבר מומשו - נודעה למרקוביץ', לדבריה, רק בעת חקירתה במשטרה.