דחיית ערעורו של עודד טל אשר הורשע בעבירת שוחד ובעבירה של הפרת אמונים

1.         המערער הורשע בבית-משפט קמא לאחר שמיעת ראיות, בעבירות שיוחסו לו בשלושת האישומים נושא כתב האישום, שבכל אחד מהם הורשע בעבירת שוחד ובעבירה של הפרת אמונים, על-פי סעיף 291 לחוק העונשין ועל-פי סעיף 290 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: "החוק").

בית-משפט קמא, כב' השופט ד' מור, הרשיע את המערער לאחר שמיעת ראיות. אנו רואים לציין כבר בשלב זה, כי שמיעת הראיות נמשכה לאורך זמן רב מאד. חלק מהדחיות בתיק מקורן במערער שבפנינו. המדובר בהכרעת דין האוחזת 200 עמודים, ללמדך על היקף הסוגיות שעמדו להכרעה בפני בית-משפט קמא.

2.         הערעור שבפנינו הופנה מלכתחילה הן להכרעת הדין והן לגזר הדין. לאחר שמיעת טיעוניו של בא-כוח המערער לאורך שעה ארוכה הבוקר, המלצנו בפני המערער ובא-כוחו לחזור בהם מהערעור, ככל שהדבר אמור בהכרעת הדין. המלצתנו התקבלה, שעל-כן הערעור על הכרעת הדין נדחה.

3.         נותרה, איפוא, סוגיית הענישה.

בית-משפט קמא הטיל על המערער את העונשים הבאים: בגין האישום הראשון, שהוא הגדול והמרכזי בכתב האישום, הוטלה על המערער תקופת מאסר בת 3 שנים בפועל; בגין האישום השני והשלישי הוטלה שנת מאסר  עבור כל אחד מהם. בית-משפט קמא קבע, כי "לפנים משורת הדין ובגין עינוי הדין שעבר הנאשם בתקופה הארוכה מאז נפתחה החקירה הגלוייה ועד היום, על אף תרומת מעשי הנאשם לכך, הנני קובע כי עונשי המאסר שבגין האישומים השני והשלישי ירוצו בחופף זה לזה, ומתוכם 9 חודשים יהיו במצטבר לעונש המאסר שבגין האישום הראשון". סך כל תקופת המאסר שעל המערער לרצות הינה בת 45 חודשי מאסר בפועל. עוד הטיל בית-משפט קמא מאסר על תנאי. בהתחשב במצבו הכלכלי לא הוטל עליו קנס.

            הערעור שבפנינו מתמקד, מטבע הדברים, בתקופת המאסר בפועל שהושתה על המערער.

4.         את הדיון בשאלת הענישה יש לפתוח בתיאור תמונת-מצב, ולו בקליפת אגוז, לענין האישומים בהם הורשע המערער והעובדות המפורטות בהם. המערער היה עובד מינהל מקרקעי ישראל משנת  (להלן: "המינהל")1981. תחילה בתפקיד זוטר ואחר-כך במגוון תפקידים. בין התאריכים יוני 1997 ועד אוקטובר 1998 שימש המערער כממלא מקום של מנהל מחוז המרכז במינהל מקרקעי ישראל. בחודש יוני 1998 הועבר המערער מתפקידו ושימש כמנהל בפועל של מחוז תל-אביב, שהוא מחוז קטן יותר מבחינת היקף קרקעות המינהל. לאחר תחילת חשיפת הפרשה נשוא האישום הראשון, הודח המערער גם מתפקידו זה והועבר לשמש כמנהל אגף המחוזות במינהל, תפקיד מצומצם יותר מקודמו.

5.         חברת מגדל הזוהר לבנין בע"מ (להלן: "חברת מגדל הזוהר") היא חברה שעסקה ביזמות בנושא נדל"ן. הרוח החיה בה היה דוד אפל. החברה יזמה פרוייקטים על קרקעות של המינהל בלוד ובגבעת שמואל, ומטבע הדברים היא נזקקה לשירותי המינהל ולשירותי מי שעמד בראש המחוז שבו נמצאו הקרקעות שמדובר בהן, קרי - המערער שבפנינו.

חברת מגדל הזוהר זכתה במכרז המינהל באיזור גבעת-שמואל. במכרז זכתה החברה כדין, אלא שלאחר-מכן, לבקשת נציגי החברה ומבלי שהדבר הובא לידיעת ואישור הנהלת המינהל, נעשו שינויים במכרז אותם אישר המערער בשני מסמכים עיקריים שמפורטים בכתב האישום: האחד - זכה לשם "מסמך ההבהרות"; והשני - "חוזה הרשאה חדש". לא היתה מחלוקת על חוזה ההרשאה החדש. מחלוקת עובדתית היתה לענין מסמך ההבהרות. בסופו של יום קבע בית-משפט קמא ממצאים שבעובדה בנושא זה, המייחסים למערער את האחריות למסמך והעברתו לחברת מגדלי הזוהר. מתוקף מסמך זה, עתידה היתה חברת מגדלי הזוהר לזכות ביתרונות כלכליים שהיו מסתכמים בסכומי-עתק, לו היו הדברים מגיעים לכלל מימוש. בסופו של דבר, נמנע הנזק לא בעטיו של המערער שבפנינו, אלא משום שהפרשה נחשפה. המערער, כאמור, הועבר מתפקידו כמנהל מחוז המרכז למנהל מחוז תל-אביב והנזק נמנע.

בדיעבד, מבקש הסניגור להיבנות מהעובדה כי בפועל לא נגרם נזק, שהרי לענין הענישה יש חשיבות גם לנזק שנגרם בפועל ולא רק לכוונותיו, או אפילו מאמציו של העבריין. נאמר כבר בשלב זה, כי גם אם יש ממש בטיעון זה, נראה לנו כי בית-משפט קמא נתן לו משקל מקסימלי כאשר הטיל על המערער את הענישה כפי שהטיל.

6.         המערער פנה לאפל, שהוזכר לעיל, ודרש ממנו שוחד, שהתבטא בשני היבטים: האחד - סיוע בקידומו של המערער במסגרת המינהל, באמצעות קשריו של אפל עם גורמים רמי-דרג במינהל. המערער האמין כי לאפל היכולת לקדם אותו, בין היתר, בגלל קשריו עם אנשים מעולם הפוליטיקה, ובכך היה מעונין; ההיבט השני של דרישת השוחד, עניינו בבקשתו של המערער את אפל  וגורמים נוספים בחברה, להעסיק את אשתו, שהינה עורכת-דין, בחברת מגדל הזוהר, תוך כדי מעורבותו בנושא המכרז והאירועים שלאחר זכיית החברה בו.

7.         התמורה שאותה אמור היה להעניק המערער התבטאה, הן במעורבותו לענין מסמך ההבהרות ושינוי חוזה ההרשאה שהוזכרו כבר לעיל, על המשמעות הכלכלית המאסיבית והרווח שהיה צומח מכך לאפל, והן בכך שהמערער אמור היה לטפל בחוב של דמי-חכירה שהיה לאפל ורעייתו בגין ביתם, כאשר בעל החוב הוא המינהל. החוב הצטבר לסכום של כרבע מיליון שקל בשנת 1998 ובגינו הוגשה תביעה משפטית. המערער אמור היה "לטפל" גם בנושא זה.

8.         באישום השני מדובר בכך, שקבלן בשם מצלאווי היה בקשרים עם המינהל ונזקק לו כדי לקדם פרוייקטים שבבניינם היה מעונין. גם אליו פנה המערער שבפנינו בבקשה שיספק עבודה לאשתו, בהיותה עורכת-דין. המערער לא הסתפק בפנייה ראשונית ובדחייה ראשונית של מצלאווי, אלא שב ופנה אליו במספר הזדמנויות, כשהוא טוען כי הוא זקוק לעבודה זו, משום שהוא ורעייתו מצויים בקשיים כלכליים. בסופו של דבר, הסכים הקבלן מצלאווי למסור לאשתו של המערער עבודה של הכנת חוזי-מכר לגבי דירות בבנין שבהקמתו עסק. לא נתקררה עליו דעתו של המערער, עד אשר ביקש ממצלאווי אף להעביר לאשתו סכום משמעותי, העולה לכדי כ- 25,000 דולר, כדמי-קדימה על חשבון העבודה שתבצע.

9.         באישום השלישי מדובר בקשר שיזם המערער עם מר אביגדור קלנר, מי שהיה מנכ"ל חברה בשם פועלים השקעות, שהיתה קשורה לשלוש חברות נוספות, ובהן "חוות הזרע 39 בע"מ". חוות הזרע היתה בעלת זכות חכירה במינהל על 1,000 דונם באיזור מסובים, והיתה במו"מ עם המינהל לענין שינוי יעד חלק מהקרקע - מקרקע חקלאית לקרקע למגורים. לא צריך כל פירוט נוסף באשר לגודלו ומשמעותו של פרוייקט מסוג זה. מדובר בקרקע באיזור מרכז הארץ, הסבתה מקרקע קרקעית לקרקע מגורים יש לצידה רווחי ענק פוטנציאליים לכל מי שמעורב בכך.

המערער הזמין למשרדו את מר קלנר, ותוך כדי שיחות חוזרות עימו, ביקש כי יעסיק את אשתו כעורכת-דין בחברות עימן הוא קשור. בסופו של דבר, הבקשה נענתה. אשתו של המערער הועסקה באחת החברות וזכתה לשכר-טירחה בסך 30,000 דולר ולסכום נוסף כבונוס. התמורה שאותה העניק המערער תמורת העסקתה של אשתו, התבטאה בכך שהוא העביר למר קלנר מידע פנים באשר להחלטות פנימיות של המינהל הנוגעות לאדמות נושא האישום, והדרך לשינויים לטובת החברה.

            אישום זה ממשיך ומציין פנייה נוספת של המערער למר קלנר, בבקשה להעסקה נוספת של אשתו, בין היתר, גם בעיסקאות בתחום ההיי-טק.

10.        לא בכדי פרטנו, ואף זאת בקליפת אגוז, את עובדות האישומים, משום שהם מדברים בפני עצמם. שני צידי המטבע, הן דרישת השוחד והן התמורה עבור השוחד, בכל אחד משלושת האישומים מייצגים רף גבוה של שחיתות, כפי שפורט לעיל. את הדגש אנו שמים גם על העובדה שמדובר בדרישת שוחד מצד המערער. אין מדובר בנסיבות מקריות שהביאו לכך שהמערער נקלע שלא בטובתו ולא ביוזמתו לפרשיית שוחד, אלא בפנייה מודעת, ומכוונת של המערער, שחזרה על עצמה כלפי שלושה גורמים שונים. המערער הוכיח בהתנהלותו אטימות מוחלטת לכל נורמות ראויות ומתחייבות של מוסר ציבורי ושל הדרך התקינה שבה צריכים הדברים להתנהל בשירות הציבורי בכלל, ובמינהל מקרקעי ישראל בפרט, בהיותו גוף בעל חשיבות וכוח במסגרת השירות הציבורי.

11.              על עבירת השוחד נזדמן לנו כבר לומר את הדברים הבאים:

12.