דחיית ערעור על קביעת משמורת לאם והיתר להגירת הקטינים עמה לרוסיה.

השופט שאול שוחט:

1.      ערעור על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה (סגנית הנשיאה, כב' השופטת טובה סיון, בתמ"ש 21945/07 ובתמ"ש 24619-03-10), מיום 3.8.12, לפיו נקבעה המשמורת על ילדיהם הקטינים של הצדדים, מ' ש' - יליד 24.2.09 וא' ד' ש' - יליד 9.1.03 בידי אמם - המשיבה - והותרה הגירתם, עמה, לרוסיה.

העובדות הצריכות לענין

2.      המערער  והמשיבה, גיורת, בני זוג לשעבר, נישאו זל"ז, בחו"ק וכדמ"וי, ביום 26.10.98 (להלן שניהם: "בני הזוג" או " ההורים"). מנישואין אלה נולדו לבני הזוג שני ילדיהם, הקטינים.

            עד חודש אפריל 2005 התגוררו בני הזוג עם הקטינים ברוסיה. בחודש אפריל 2005 עלו בני הזוג וילדיהם לישראל. כשנתיים לאחר עלייתם ארצה פרץ משבר בין השניים שהוביל לגירושיהם. עובר לגירושין נחתם ביניהם הסכם גירושין, שאושר וקיבל תוקף של פסק דין בביהמ"ש לענייני משפחה ביום 6.9.07 (להלן: " הסכם הגירושין" או " ההסכם"). בהסכם הגירושין עוגנה זכותה של המשיבה למשמורת על הקטינים כמו גם זכותה לחזור עמם לרוסיה בזו הלשון:

"3. משמורת הבנים והסדרי הביקור עמם:

                   3.1     י' וס' (האב והאם ש'ש') הם האפוטרופסים הטבעיים של הבנים ואין בהסכם זה כדי לגרוע מאפוטרופסות זו. הבנים ישארו במשמורתה של ס' עד הגיעם לגיל 18 שנים ולי' תהא זכות לבקרם כמפורט בהסכם זה. מוסכם על הצדדים כי החל מחודש אוגוסט 2008 ואילך האם תוכל לעבור להתגורר עם הבנים במוסקבה - רוסיה או בלונדון - אנגליה, ובלבד שלא יהיה תלוי ועומד כנגד י' צו שיפוטי האוסר עליו את הכניסה למקום מגוריהם של הבנים. האם תוכל לעבור ולהתגורר עם הבנים בכל מקום אחר מחוץ לישראל בהסכמת שני הצדדים...".

            בהסכם פורטו בהרחבה הסדרי הראייה/השהייה של הקטינים עם המערער לעת שהייתם ברוסיה.

3.      בני הזוג התגרשו בתחילת 2008; המשיבה השלימה את לימודיה ברוסיה תוך העדרויות רבות ותכופות מישראל, ומנגד, צמצם המערער את נסיעותיו ועסקיו ברחבי העולם, על מנת לתת מענה לטיפול בקטינים ששהו בישראל, במהלך היעדרויותיה.

4.      ביום 6.7.09 הגיש המערער תביעה להעברת המשמורת על הקטינים לידיו (תמ"ש 21945/07) ומשהתברר לו, כי המשיבה מתעתדת לממש את זכותה על פי הסכם הגירושין להגר עם הקטינים לרוסיה הגיש, ביום 4.10.10, תביעה נוספת בה עתר למתן צו המונע את הגירתם לרוסיה (תמ"ש 24619-03-10).

5.       ההליכים בשתי התובענות אוחדו; הוגשו שתי חוות דעת מטעם מכון "שלם": האחת בתביעת המשמורת והשנייה, חוות דעת משלימה אשר בחנה את טובתם של הקטינים באשר להגירתם לרוסיה, מקום ותביעת המשמורת של המערער תדחה - נוכח טענתו, כי במהלך אוגוסט 2009, כחודש לאחר הגשת התביעה למשמורת, קמה המניעה הקבועה בהסכם הגירושין והוא הפך למסורב כניסה לרוסיה וקיומן של ראיות בדבר הימצאות הקטינים במאגר קטינים שיציאתם מרוסיה, לאחר כניסתם אליה, לא תאופשר עוד.

פסק דינו של בימ"ש קמא

6.      בית משפט קמא בחן את טענות הצדדים בשני שלבים: השלב הראשון - בהקשר לתביעת המשמורת - בהתעלם מנושא ההגירה; השלב השני - ההשלכות שתהיינה להתרת ההגירה של הקטינים לרוסיה על טובתם, על רקע טענות האב בדבר ניתוק הקשר בינו ובינם משום היותו מסורב כניסה לרוסיה מחד, ומשום היות הקטינים מנועי יציאה מרוסיה, עם כניסתם אליה, מאידך.

      אשר לשלב הראשון - בית המשפט בחן את טענות הצדדים על רקע חוות הדעת והמלצותיה וקבע, כי "ללא הצורך בבדיקת נושא ההגירה, הרי שממכלול הנסיבות לרבות העולה מחוות הדעת הראשונה, ניתן היה לקבוע, כי תביעתו של האב להעברת משמורתם של הבנים אליו אינה נעתרת, לרבות החלופה של משמורת משותפת, כפי הצעתו, משאין זו החלופה הטובה ביותר עבור הקטינים".

      אשר לשלב השני - בית המשפט דחה את טענות המערער, כי המקור למניעתו להיכנס לרוסיה הינו "צו שיפוטי" כך שלא התקיים התנאי שנקבע בסעיף 3 להסכם הגירושין למניעת הגירתה של המשיבה, עם הקטינים לרוסיה; קבע, כי טובת הקטינים במשמורת המשיבה נותרת על מכונה גם כאשר הם יהיו במשמורתה ברוסיה; ומשלא מצא, על בסיס הראיות שהניח המערער לפניו, כי קיימת סכנה לניתוק הקשר בינו לבין הקטינים בדמות הכללתם במאגר קטינים מעוכבי יציאה, הורה על דחיית התביעות של המערער והתיר את הגירתם של הקטינים עם המשיבה לרוסיה תוך שהוא קובע הסדרי ראיה מפורטים בינם לבין המערער לפיהם חוייבה המשיבה להביא את הילדים, לסוף שבוע ארוך אחת לשלושה שבועות, למקום אליו יורה המערער, בכל מקרה בו יתקשה להיכנס לרוסיה. להבטחת קיום הסדרי הראייה כאמור חייב בית משפט קמא את המשיבה בהפקדת סך של 250,000 $.

7.      המערער לא השלים עם פסק הדין והגיש את הערעור שלפנינו.

טענות המערער