רב"ט איציק נגיבי, המערער, נתן את הדין לפני בית-הדין הצבאי המחוזי מ"ש מטכ"ל בגין שלוש עברות שבביצוען הודה והורשע: סחר בסם מסוכן, לפי סעיף 13 ו-19א לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973, עברה שעניינה מכירת סם מסוג חשיש במשקל של 95.89 גרם; עבירה בנשק, לפי סעיף 144(ב2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977, שעניינה במכירת אקדח מסוג FN ומחסנית לאקדח זה; ועברה של סירוב להיבדק לשם גילוי שימוש בסמים מסוכנים, לפי סעיף 127א לחוק השיפוט הצבאי, התשט"ו-1955.
על פי העובדות, שעמדו בבסיס הרשעת המערער, ביום 5/10/2007 יצר עמו סוכן משטרת ישראל (להלן: סוכן מ"י) קשר, בעקבות מידע שהתקבל במשטרה בעניינו. השניים שוחחו אודות ביצוע עסקת סחר בסמים; המערער הבטיח למכור לסוכן מ"י "פלטה" של חשיש תמורת 1,100 ש"ח. סוכן מ"י בירר עם המערער, שמא יש ברשותו גם כלי-נשק למכירה ונענה בחיוב. בו ביום, בשעת ליל, הגיע סוכן מ"י בלוויית סוכן מצ"ח לבית מגוריו של המערער. שם רכש סוכן מצ"ח מהמערער סם מסוג חשיש במשקל 95.89 גרם תמורת 1,200 ש"ח. סוכן מ"י שאל באותו מעמד לגבי האקדח. המערער הבטיח להשיב בעניין זה בשעה מאוחרת יותר באותו לילה, זאת לאחר שישוחח עם שותפו. המערער אכן התקשר אל סוכן מ"י זמן קצר אחר-כך והציע למכור לו את האקדח תמורת סכום כספי של 13,000 ש"ח. הסוכן הודיע, כי ייצור קשר עם המערער למחרת. הסוכן המשטרתי אכן הפנה את סוכן מצ"ח אל המערער. ביום 6 באוקטובר 2007, נפגשו השניים, והמערער מסר בידי סוכן מצ"ח אקדח מסוג FN ומחסנית לאקדח ובה תשעה כדורים וקיבל ממנו סך של 13,000 ש"ח בתמורה. במהלך החקירה נערך חיפוש בביתו ונמצאה מחסנית לאקדח ובה שלושה כדורים. את סירובו של המערער למסור דגימת שתן חרף צו, אשר הוצא לו במהלך החקירה וחייבו לעשות כן, הסביר המערער בטענתו שהדרישה מהווה פגיעה בצנעת הפרט, בכבודו העצמי וברגשותיו. במהלך החקירה, לעתים הכחיש המערער את החשדות ולפעמים נזקק לזכות השתיקה.
בית-הדין קמא הנכבד גזר למערער שלושים וארבעה (34) חודשי מאסר לריצוי בפועל, עשרים וארבעה (24) חודשי מאסר על תנאי, לבל יעבור עברות על פקודת הסמים המסוכנים (למעט שימוש בסמים או החזקתם לצריכה עצמית) וכן שלושים (30) חודשי מאסר על תנאי לבל יעבור עברות בנשק. כן הורד המערער לדרגת טוראי.
בית-הדין קמא נמנע מלהטיל על המערער עונש פסילת רישיון נהיגה, זאת כדי להימנע מלהציב מכשול בדרכו לשיקום לאחר השחרור.
יצוין, כי לפני הערכאה קמא הובהר, כי הודאת המערער באה במסגרת הסדר-טיעון, שבמסגרתו צמצמה התביעה עתירתה, וביקשה להשית על המערער 3 שנות מאסר לריצוי בפועל וכן פסילה של רישיונות נהיגה לתקופה משמעותית; במסגרת ההסכמה, עתר בא כוח המערער להשית למערער מאסר בפועל בן שנתיים ולהימנע כליל מהטלת עונש של פסילת רישיון נהיגה.
בית-הדין קמא הנכבד שקל לכף חובה, בגוזרו למערער עונש, את חומרתן של העברות, שעבר המערער. בהקשר זה ציין בית-הדין את נגישותו הרבה של המערער אל גורמים עברייניים, שנלמדה ממהירות השגת הסמים והנשק. עוד שקל בית-הדין את התייחסותה המחמירה של פסיקת בתי-המשפט אל עברות ממין אלו שבביצוען הורשע ואת עברו הפלילי של המערער (בשנת 2006 הוא הורשע בעברות של הסגת גבול, גניבה והחזקת מכשירי פריצה; הושת עליו אז עונש מאסר מותנה וקנס). כן ציין בית-הדין קמא את היעדר שיתוף הפעולה של המערער בחקירה, מה שהביא לכך, שעד היום מקור הנשק והסמים לא נודע.
לכף זכות, שקל בית-הדין קמא את נסיבותיו האישיות של המערער - האלימות שהייתה מנת-חלקו בילדותו, עת שבע את נחת זרועו של אביו, רקעו הסוציו-אקונומי הקשה, השירות הצבאי המלא שביצע חרף רקעו זה ומצבה הבריאותי והנפשי הקשה של אמו.
הסנגור המלומד, עו"ד ירון פורר, עתר בערעורו להקלת עונש המאסר לריצוי בפועל אשר הוטל על מרשו. לדבריו, שורה של שיקולים הצדיקו הקלה בעניינו של המערער, אך לא זכו למשקל מספיק בעת גזרת הדין. בין אלו מנה הסנגור את השיקולים הבאים -
הסוכן היה זה שפנה אל המערער וביקש לרכוש ממנו סמים ונשק; כמות הסם שנמכרה איננה גדולה, באופן יחסי; האקדח שנמכר, נתפס, והוא מצוי בידי התביעה; היעדרה של זיקה ממשית בין המסכת העובדתית המתוארת בכתב-האישום לבין שירותו של המערער בצבא (האקדח לא ניטל מצה"ל ואינו שייך לצה"ל); הסמים והנשק נמסרו מחוץ לשטח הצבא; הסוכנים לא התחזו כחיילים וגם המערער לא הציג עצמו כחייל.
הסנגור אף ציין, כי ראוי היה לתת משקל רב יותר לנסיבותיו האישיות הקשות של המערער; לכך שחרף מסכת חייו הקשה גויס לשורות הצבא והשלים כמעט את מלוא השירות הצבאי לשביעות רצון מפקדיו; העובדה שהמערער ריצה תקופת מעצר ארוכה, חלק ניכר ממנה במתקן מעצר אזרחי; הודאתו של המערער באשמה, המקפלת בחובה חסכון בזמן שיפוטי; העובדה שהמערער מרצה לראשונה עונש מאסר; מצבם הרפואי והכלכלי הקשה של הוריו של המערער.
עו"ד פורר ציין גם, כי שיקולי שיקום הצדיקו ומצדיקים אימוץ הסף הנמוך של הסדר-הטיעון והימנעות מהטלת ענישה לריצוי בפועל לתקופה הסמוכה לרף העליון של ההסכמה.
בטיעוניו על-פה הדגיש הסנגור המלומד את העדר הזיקה הממשית בין המעשים, שבביצועם הורשע המערער לבין השירות בצבא; הסנגור הדגיש שוב את העובדה שלמעשה, השלים המערער את חוק שירותו הצבאי בצורה טובה ומועילה. הוא ציין, כי העונש, שהושת על המערער בערכאה קמא קשה במיוחד לריצוי לנוכח העובדה, שהמערער נשלח לרצותו בבית-סוהר "שאטה" ולא בבית-סוהר "צלמון", כפי שציפה וקיווה. הסנגור ציין, כי המערער מוחזק, אפוא, בקרב עבריינים בוגרים הרבה הימנו, אשר עברו עברות קשות ומסוכנות, וכי קיים, אפוא, חשש של ממש בקרב בני משפחתו להידרדרותו הנוספת של המערער לעולם הפשע. הסנגור הוסיף וציין את קשייו המיוחדים של המערער בהקשר זה לנוכח רקעו המשפחתי הקשה, ילדותו הקשה והטראומה שהייתה מנת-חלקו בילדותו.
התובעת המלומדת, רס"ן טורג'מן ביקשה לדחות את הערעור. היא ציינה, שלגישת בית-הדין קמא הנכבד כמו גם לגישת התביעה, גם רף הענישה המרבי שהוגדר בהסדר הטיעון הוא בגדר עונש מתחשב במערער לנוכח חומרתן של העברות שבביצוען הורשע. העונש שנגזר בפועל נועד לשלב שיקום בתמהיל הענישה והביא בחשבון במידת האפשר בנסיבות הקיימות את הרקע הקשה מבית. התובעת ביקשה לדחות את טענת ההגנה, שלפיה אילו עמד המערער לדין לפני בית-משפט פלילי של המערכת הכללית היה צפוי לעונש קל יותר, והדגישה- מכירת נשק חם לאדם מפוקפק מחייבת מאסר ממושך בין אם העברה נדונה במערכת הצבאית, בין אם נדונה היא לפני בית-משפט אחר.
העובדה, שבדיעבד, קונה-הנשק היה סוכן לא הייתה, כמובן, בידיעתו של המערער בזמן-אמת, ולפיכך, לדעת התובעת, אין בה כדי להעלות או להוריד בעת גזרת עונשו.
התובעת הצביעה על כך, שהמערער סירב לשתף פעולה עם גורמי החוק, וסירב להצביע על מקור הנשק והסם. לפיכך, הוא אמנם זכאי להקלה, שהיא פרי ההודאה באשמה והחיסכון בזמן שיפוטי הנלווה לה אך לא להקלה, הנובעת משיתוף פעולה מלא עם גורמי החקירה, שיתוף-פעולה המלמד על חרטה מלאה, הפנמה והטמעת הלקחים. עוד הצביעה התובעת על כך, שזו למערער הרשעה שנייה בגין עברה פלילית, וההרשעה הקודמת לא הייתה בגין עברות של מה בכך.
המערער עצמו ביקש להוסיף דברים לפנינו, ובאופן חריג, התרנו זאת.
בדבריו, ציין, שידוע לו שעשה טעות חמורה והביע רצונו להשתחרר ולהשתקם.
ייאמר מיד, העברות שבהן הורשע המערער הן חמורות. המערער היה מעורב במכירת כמות בלתי-מבוטלת של סם מסוכן, וחמור מכך, גם במכירת כלי-נשק קטלני בלוויית מחסנית מלאה בכדורים. כפי שציין בצדק בית-הדין קמא הנכבד, עברות בנשק ראויות לענישה מחמירה ומרתיעה לנוכח הסיכון הטמון בהגעתו של כלי-נשק לידיים עוינות או פליליות. חזקה על נשק שנרכש באורח בלתי-חוקי, שהוא נועד לשמש מטרות בלתי-חוקיות. יש תמיד ליטול בחשבון את האפשרות שהוא יתגלגל לידיו של מחבל או של עבריין, אשר לא יהססו לעשות בו שימוש לקיפוח חיי-אדם. (ראו ע"פ 4609/98
טאהא נ' מדינת ישראל, פדאור 99(8) 224, 2 (1999); ע/122/02
סמל בן שושן נ' התובע הצבאי הראשי (2002); ע/64/07
טור' ביאדגלין נ' התובע הצבאי הראשי (2007); ע/127/01
התובע הצבאי הראשי נ' רב"ט דבקרוב (2002)).
הטענה, שבדיעבד הסתבר שהרוכש היה סוכן משטרתי לאו טענה היא; כמוה כרתימת העגלה לפני הסוסים. אכן, על-פי תודעתו של המערער בעת ביצוע העברה, יעד הנשק היו ידיים בלתי-מוסמכות: עברייניות או עוינות. זו אספקלרייתו, ודרך אספקלריה זו עליו ליתן את הדין.