דחיית ערעור על הרשעה בעבירות כנגד חוק שמירת נקיון -לכלוך פסולת ברשות הרבים ועוד ועל חומרת העונש

השופט עודד גרשון:

1.         מבוא

המערער הועמד לדין בבית משפט השלום בחיפה בת"פ 33398-04-10 והואשם בעבירות הבאות: איסור לכלוך והשלכת פסולת, עבירה לפי סעיף 13 + 2(ב)(1) לחוק שמירת הניקיון, התשמ"ד - 1984 (להלן - "חוק שמירת הניקיון"); מטרד לציבור, עבירה לפי סעיף 215(א) לחוק העונשין, התשל"ז - 1977; ניהול עסק ללא רישיון, עבירה לפי סעיף 4 + 14 לחוק רישוי עסקים, תשכ"ח - 1968; ועבירה על צו רישוי עסקים (עסקים טעוני רישוי), התשנ"ה - 1995.

בית המשפט קמא (כב' השופט דניאל פיש) הרשיע את המערער בכל העבירות שיוחסו לו והטיל עליו את העונשים הבאים:

א.         קנס בסך 80,000 ש"ח או 4 חודשי מאסר תמורתו;

ב.         4 חודשי שלילת רישיון נהיגה על תנאי למשך שנתיים מיום מתן גזר הדין והתנאי הוא שהמערער לא יעבור בתקופה זו עבירה לפי חוק שמירת הניקיון;

ג.          התחייבות על סך 100,000 ש"ח למשך 3 שנים להימנע מביצוע עבירות על חוק שמירת הניקיון בקשר לרכב.

עתה לפנינו ערעורו של המערער הן על הכרעת הדין והן על חומרת הקנס שהוטל עליו.

2.         כתב האישום

א.         בכתב האישום נטען כי ביום 27.8.09 בשעה 07:30, בשעה 08:30 וכן בשעה 10:00 ו/או במועדים הסמוכים לכך, בישוב עוספיא בשטח פתוח, בוואדי סמוך לערוץ נחל חיק, השליך המערער פסולת בנין ממשאית שבבעלותו ברשות הרבים. נטען כי המערער העמיס קודם לכן ברח' הנשיא 52 בחיפה פסולת בניין המכילה אבנים, צינורות פלסטיק, ברזלים, עפר, ריצוף מדרכות ושיירי בטון ולאחר מכן השליכה בשטח האמור ובכך לכלך את רשות הרבים.

ב.         כן, נטען כי במועד הנ"ל ובנסיבות המתוארות לעיל, גרם המערער למטרד לציבור בכך ששפך פסולת ברשות הרבים בשטח פתוח ללא גידור בסמוך לערוץ נחל ללא היתרים ו/או רישיונות וגרם לציבור פגיעה, הטרדה ואי נוחות בשימוש ברשות הרבים.

ג.          עוד נטען, כי במועדים ובנסיבות הנ"ל, עסק המערער, בין השאר, באיסוף, הובלה ופינוי של פסולת ופסולת בניין באמצעות משאיות ושופלים וכי עיסוק זה טעון רישוי והמערער עסק בו ללא רישיון ו/או היתר זמני כדין.

3.         הכרעת הדין

א.         בהכרעת דין מנומקת שניתנה לאחר שמיעת ראיות הצדדים וטענותיהם החליט בית המשפט קמא להרשיע את המערער בכל העבירות שיוחסו לו בכתב האישום.

ב.         בית המשפט קמא סקר את הראיות והעדויות מטעם הצדדים והתייחס לטענות שהועלו בסיכומי טענותיהם והגיע למסקנה כי הוכח שהמערער השליך פסולת ב "רשות הרבים".  

            בית המשפט קמא קבע כי:

"מעדותם של עדי התביעה תומר ויינברג ועומר שמיר עולה כי משאית הנאשם זוהתה באופן ודאי שלוש פעמים (....).

עוד עלה מעדותו כי סוג החומר שהעמיס הנאשם הינו פסולת בניין המאופיינת בקרשים, בטון, ניילונים, גושי בטון בגדלים שונים, בלוקים (...). מעיון בתמונות מ/12 עולה בבירור כי משאית הנאשם השליכה - שפכה פסולת בניין, לרבות קרשים ועצים (ראה מ/7) לתוך מדרון הואדי, סמוך לנחל חיק ולא על גבי הקרקע כפי שנטען" (בסעיף 14 להכרעת הדין; ההדגשות שלי. ע' ג').

ג.          באשר לעדותו של עד ההגנה מר אמון סלים, קבע בית המשפט קמא כי עדות זו "לא הועילה לנאשם". נקבע כי מעדותו של העד עלה כי הוא לא נכח במקום במועד האירוע. בית המשפט ציין שכאשר התבקש העד להצביע בעדותו על החומר אותו השליך המערער - הוא הצביע על חומר אחר לגמרי שהושלך על הקרקע, אולם לא על ידי המערער וללא קשר לאירוע.