דחיית ערעור על דחיית בקשת בת מנוחה שהודרה מצוואה למתן צו ירושה ואת התנגדותה לקיום צוואה

כב' הנשיא יצחק כהן - אב"ד:

א.         פתח דבר:

1.         ערעור על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בקרית שמונה (כבוד השופט קימלמן) אשר ניתן ביום 22.4.12 בת"ע 57086-09-11 (התנגדות לקיום צוואה), בת"ע 56950-09-11 (בקשה לקיום צוואה), בת"ע 41380-04-10 (בקשה לצו ירושה) ובת"ע 41483-04-10 (התנגדות לבקשה למתן צו ירושה).

2.         בית משפט קמא דחה את בקשת המערערת למתן צו ירושה ואת התנגדותה לקיום הצוואה וקיבל את התביעה לקיום צוואת המנוחה (להלן: "המנוחה").

מכאן הערעור.  

ב.         רקע עובדתי: 

3.         המנוחה,  הייתה אימם של המערערת והמשיבים 1-3.

4.         ביום 9.1.2010, הלכה המנוחה לעולמה והותירה אחריה צוואה, אשר נחתמה ביום 25.8.03, (להלן: "הצוואה") בה ציוותה, בין היתר, את אופן חלוקת הרכוש לשלושת ילדיה, (המשיבים 1-3), תוך הצהרה מפורשת בסעיף 17 לצוואה, לפיה למערערת ולילדיה, לא יהיה שום חלק בצוואה.

5.         המשיבה 1, אחותה של המערערת, הגישה בהליך קמא בקשה לקיום צוואה, לה התנגדה המערערת אשר הגישה בקשה למתן צו ירושה, לה התנגדו המשיבים 1-3. 

            בהליך קמא,  צורף להליך האפוטרופוס הכללי, עת נטען ע"י המערערת כי חלק מהיורשים אינם כשירים. ביום 5.12.11 הודיעה ב"כ היועץ המשפטי לממשלה, לבית משפט קמא כי המערערת נדרשה להעתקים לצווי מינוי אפוטרופסות נוכח טענתה לאי היות משיבים 2-3 כשירים, הצווים לא הומצאו, לא נמצא דבר במאגרי המידע,  לא הוכח כי המשיבים אינם כשירים כנטען ולכן, אין בכוונת האפוטרופוס הכללי להתערב בהליכים הנוגעים לעיזבון המנוחה.

6.         בהליך כאן, הגישה המערערת, בעצמה את הודעת הערעור. 

בדיון מיום 19.12.12, מסר ב"כ המערערת לבית המשפט כי החל לייצג את המערערת  והודיע על כוונתו להגיש הודעת ערעור "מסודרת". בדיון נקבע, לא בלי היסוס, כי יש ליתן למערערת את יומה בבית המשפט, זאת בכפוף להפקדת עירבון.  

            בהמשך הגישה המערערת, באמצעות בא כוחה, בקשות לתיקון הודעת הערעור מטעמה ולהוספת ראיות חדשות בערעור.

הבקשה לתיקון הודעת הערעור כמו גם הודעת הערעור המתוקנת, נדחו בהחלטה מנומקת מיום 6.5.13, עת הודעת הערעור, כפי שהוגשה, כללה ראיות שצירופן לא הותר, תוך פירוט "קטעים" מתוך אותן ראיות.

כך גם כך, בהחלטה מפורטת מיום 9.5.13, נדחתה הבקשה ל"הוספת ראיות", תוך קביעה כי מדובר בראיות אשר היו קיימות עובר למתן פסק הדין קמא, כאשר המערערת ידעה גם ידעה, בהליך קמא, על הראיות שצירופן נדרש. עוד צוין כי דעתה של המנוחה על המערערת, הייתה ברורה וחד משמעית.

מעבר לכך, המערערת צירפה את הראיות אל הבקשה, מעשה פסול כשלעצמו.  

7.         באשר לטענת ב"כ המערערת בהשלמת הטיעון, כי טרם ניתנה הכרעה בבקשה להבאת ראיות נוספות, אבהיר כבר עתה כי טענה זו, מעבר להיותה מיתממת, שגויה ואתייחס לכך בהמשך דבריי. 

ג.          תמצית פסק דינו של בית משפט קמא:

8.         בית המשפט קמא פסק, כי דבר קיומה של הצוואה היה ידוע למערערת עוד בעת הגשת הבקשה למתן צו ירושה ועצם ניסיונה של המערערת להתנגד לצוואה פעם נוספת במסגרת ההליכים למתן צו קיום צוואה הינו ניסיון בלתי ראוי וחסר תום לב. מכאן, למערערת ניתן יתרון דיוני, בכך שהציגה את ראיותיה רק לאחר שהמשיבים הציגו את ראיותיהם לעניין תוקף הצוואה.