דחיית התנגדות לצוואה מחמת טעות בהבנת מצב הדברים

" הנה אמרו חכמינו כי מצווה לקיים דברי המת"

(הרב אשר וייס מנחת אשר - בראשית, פרשת ויחי, סימן סו, תלה-תלט (תשס"ב); בבלי, גיטין יד, ב) (צוטט בבע"מ 8300/11 פלוני נ' פלוני, (02/08/2012, פורסם במאגרים)).

א.        הסוגיות בקליפת אגוז :

1.         הגב' ר.ר.ז"ל (להלן:" המנוחה") אשר לה שלושה ילדים, ערכה צוואה ביום 27.02.11 (להלן: " הצוואה") המבטלת צוואות קודמות ואשר באה לעשות "צדק חלוקתי" מבחינת הרכוש שנותר בידיה בין הילדים. בהקשר זה טורחת המנוחה ומפרטת, כי הצוואה נערכה לאחר סגירת המשק המשותף לה ולבנה י.ר. (להלן: " המתנגד" או " י.ר."), כאשר משק זה נקלע לגרעונות כבדים שחייבו אותה למכור נכסי נדל"ן שונים. כפועל יוצא, היא מצווה את עיקר רכושה לבתה ש.מ. ולבנה א.ר. ולא לי.ר..

2.         טוען י.ר. אשר הודר ממרבית רכושה בצוואה, כי אין לקיים צוואה זו משני טעמים עיקריים ואלו הם:עשיית הצוואה מחמת טעות בהתאם לסעיף 30(ב) לחוק הירושה באופן שהמנוחה סברה בשגגה כי י.ר. קיבל את חלקו עוד בחייה בעוד שלטענתו הוא הבן שנפגע יותר מכולם בחיי המנוחה ובוודאי במסגרת חלוקת עזבונה לפי הצוואה. טעם נוסף הינו, כי הצוואה נערכה תחת השפעה בלתי הוגנת על המנוחה מצד אחיו: הגב' ש.מ. ומר א.ר. (להלן:" ש.מ.", " א.ר").

3.         מנגד טוענים אחיו של  י.ר., כי הצוואה מגלמת באופן חד משמעי את רצון האם המנוחה שלדבריהם הייתה דעתנית וצלולה עד למועד פטירתה כאשר החישובים אותם ערכה הינם מדויקים מתוך ידיעה ברורה כי י.ר. קיבל עוד בחייה את חלקו בנכסיה. 

4.         אין מחלוקת, כי בעת עריכת הצוואה לא הוכרזה המנוחה כפסולת דין ו/או לא מונה לה כל אפוטרופוס והיא הייתה כשירה לחלוטין להבחין בטיבה של צוואה. כמו כן, אין חולק כי החתימה על גבי הצוואה הינה של המנוחה.

עם מי הדין?

ב.         הצוואה:

5.         המנוחה  הלכה לעולמה ביום 04.05.11 כשהיא מותירה אחריה צוואה אחרונה שנערכה על ידי עו"ד איקו פרי וכן עו"ד עמרי פרי.

6.         המדובר בצוואה בת שלושה עמודים מודפסים ומפורטים. בצוואה מנחילה המנוחה את הרוב המוחלט של נכסי המקרקעין שבבעלותה לבתה ש.מ.ואת ביתה שלה מצווה היא לבנה א.ר. . את רכוש המשק החקלאי והציוד מצווה היא לי.ר. ואילו את הכספים שבבנק ו/או זכויות מכל מין וסוג היא חילקה בחלקים שווים בין ילדיה.

7.         להלן אביא הסעיפים המרכזיים והרלבנטיים ביותר לפלוגתאות שבפניי:

"1. צוואתי זו מבטלת את כל הצוואות הקודמות שעשיתי ובכלל זה את צוואתי מיום 05.09.2004

2.הנני מורה כי טרם חלוקת רכושי ישולמו תחילה כל חובותיי.

3. את צוואתי זו אני מצווה לאחר סגירת משק הרפת המשותף שהיה בבעלותי ובבעלות בני י.ר. אשר נקלע לחובות כבדים ושעל מנת לכסותם נאלצתי לממש נכסים פיננסיים ונכסי מקרקעין, וההוראות המפורטות מטה מביאות עובדה זו בחשבון שכן בתי ש.מ.לא נהנתה מתשלומים ו/או החזרים ששולמו וכוסו ע"י המשק כפי שנהנו מכך אחיה א.ר. וי.ר.. והוראותיי היום באות על מנת לנסות ולגרום לכך שכל ילדיי יזכו לחלקים שווים ככל הניתן ובהתחשב בסכומים ובנכסים שקיבלו ממני ומאביהם ז"ל בעבר וטרם חלוקת עזבוני..." (ההדגשה שלי א.ז. ואינה במקור).

8.         כאמור, הוראות הצוואה מפרטות היטב כיצד יחולק רכוש המנוחה כאשר  מרבית הרכוש חולק בין שניים משלוש צאצאיה: ש.מ.ו-א.ר. וזאת מתוך נקודת הנחה אפריורית של המנוחה, אשר מוצאת גם עיגון בכתב בצוואתה ולפיה הבןי.ר. כבר קיבל את חלקו עוד בחיי המנוחה.

ג.         העובדות שאינן במחלוקת:

9.         המנוחה אשר הייתה חולה במספר מחלות נפטרה ביום 04.05.11 בהיותה בת 82. הפטירה התרחשה כחודשיים ו-7 ימים לאחר עריכת הצוואה.

10.        בעלה של המנוחה נפטר בחודש ספטמבר שנת 1997 כאשר שלושת ילדיו הסתלקו מעזבונו לטובת האם המנוחה.