דחיית התנגדות לצו ירושה מהטוענת להיותה "ידועה בציבור" לאור חוסר "זכות נחזית לכאורה"

בפנינו התנגדות למתן צו ירושה בעיזבון המנוח [א'] על שם בתו היחידה, [ב'], על ידי [ג'], הטוענת להיותה ה"ידועה בציבור" של המנוח. לטענתה, היא זכאית למחצית הירושה לפי סעיף 55 לחוק הירושה תשכ"ה-1965 ("מעין צוואה"):

"איש ואשה החיים חיי משפחה במשק בית משותף אך אינם נשואים זה לזה, ומת אחד מהם ובשעת מותו אף אחד מהם לא היה נשוי לאדם אחר, רואים את הנשאר בחיים כאילו המוריש ציווה לו מה שהנשאר בחיים היה מקבל בירושה על-פי דין אילו היו נשואים זה לזה, והוא כשאין הוראה אחרת, מפורשת או משתמעת, בצוואה שהשאיר המוריש."

בהתנגדות המתנגדת כלולה לא רק טענה לזכות בירושה בתור "ידועה בציבור", אלא גם דרישה לסגור את התיק בבית הדין ולהעבירו לבית המשפט, לאור התנגדותה לסמכות בית הדין בהיותה אחת "הנוגעים בדבר", בהתאם לבג"ץ 673/89 שולמית משולם נ' בית הדין הרבני הגדול (פ"ד מה(5) 594), להלן "בג"ץ משולם".

בכך, עלינו להתייחס בפסק דין זה הן לסמכות בית הדין והן לגופו של ענין, תביעת המתנגדת לחלוק בירושת המנוח.

רקע עובדתי

המנוח [א'], נהרג בתאונה ביום [...], בהיותו גרוש עם בת יחידה, [ב']. שבוע לאחר מכן הגישה הבת בקשה לצו ירושה. לאחר פרסום הבקשה בעיתונות כמקובל, הגישה גב' [ג'] (להלן: "המתנגדת") התנגדות לצו הירושה ביום [...], בטענה שהיא ה"ידועה בציבור" של המנוח, וכתבה:

"אבקש להימנע מלדון בצו הירושה ולהעביר את התיק לדיון בבית המשפט לענייני משפחה לצורך ההכרה [...] כידועה בציבור לפי סעיף 55 לחוק הירושה תשכ"ה 1965."

הבת דחתה את דברי המתנגדת מכל וכל, ואף כתבה שלא הכירה מעולם את המתנגדת עד ההלוויה ושבעת ימי האבל.

ביה"ד קבע דיון ליום ח' בחשון תשע"ז (9.11.2016), אשר המתנגדת לא הופיעה אליו. ביה"ד הוציא החלטה באותו יום, שבה כתב:

"מאחר והצדדים הוזמנו לדיון לבקשת התובעת, ולדיון הנוכחי הופיעה אך ורק בת המנוח, והתובעת לא הופיעה, לשאול את התובעת את רצונה להמשך ההליכים בתיק. בהעדר תגובה, ייסגר התיק בעוד 45 יום."

ביום י"ג בחשון תשע"ז (14.11.2016) הגיש ב"כ המתנגדת בקשה לסגירת תיק הירושה לאור התנגדות ה"ידועה בציבור" שהיא "נוגעת בדבר" לסמכות בית הדין. בעוד ביה"ד כותב החלטה בנושא הסמכות, התקבל מכתב מאת המתנגדת ביום א' בכסלו תשע"ז (1.12.2016), בו כתבה:

"אני מוכנה להגיע לדיון שיקבע. אבקש להודיע לי על מועד הדיון ולוודא על כך ש[י]עדכנו אותי על זה [...]

 אני מבקשת לדון בנושא בצורה מכובדת."

בית הדין נתן החלטה מנומקת היטב ביום י"ד בכסלו התשע"ז (14.12.2016) (פורסם באתרים, כולל אתר בית הדין הרבני ונבו), בו קבע שיש לו סמכות משפטית לדון בצו הירושה ובהתנגדות לה, כל עוד אין למתנגדת "זכות נחזית לכאורה" בירושה, וממילא סמכות אגבית לדון במעמד המתנגדת כ"ידועה בציבור" של המנוח. לדעת בית הדין באותה החלטה, החומר והתצהירים שהגישה המתנגדת בבקשתה לא עמדו בסף זה, ולכן ביה"ד איפשר למתנגדת להמציא ממצאים נוספים בנושא, ואף קבע דיון לשם כך, טרם יוציא צו ירושה.

התקיימו שלושה דיוני הוכחות ארוכים מאד בנושא, לרבות עדויות רבות, שבהם ניסתה המתנגדת להוכיח "זכות נחזית" לירושת המנוח בתור ה"ידועה בציבור" שלו, והבת ניסתה להוכיח כי המתנגדת אינה כלל ועיקר "ידועה בציבור" של אביה המנוח.

במהלך הדיונים, התברר שהמכשיר הסלולארי של המנוח אשר לדברי בת המנוח הכיל מידע אשר יכול לסתור את טענות המתנגדת, נמצא ברשות המתנגדת. ביה"ד הורה לה להמציא את המכשיר לביה"ד. המתנגדת התחמקה ממסירת המכשיר, עד שלאחר מספר החלטות ואיום בקנסות הגישה באמצעות ב"כ את המכשיר שבור ומרוסק. לדברי ב"כ המתנגדת, המתנגדת ניפצה את המכשיר הסלולארי "בתגובה נסערת" לתמונות וסרטים שלא היו מכבדים את כבוד המנוח וכבודה.

ביה"ד הורה לצדדים להגיש סיכומים. שני הצדדים הגישו את סיכומיהם במקביל ביום כ"א באב תשע"ז (13.8.2017). כל צד גם הגיש תגובה לסיכומי הצד השני.

לאחר עיון חוזר בחומר שבתיק, בתצהירי העדים, בפרוטוקולי הדיונים, בסיכומי הצדדים ובתגובותיהם, בית הדין נותן בזה את הכרעתו.