דחיית דרישת נושה של אייס אוטו דיפו להכיר ביחסי נאמנות

(בקשה 38)

זו בקשה ליתן הוראות לנאמנים (כיום המפרקים הזמניים) של החברה, לבנקים ולחברות אשראי, להעביר לידי המבקשת 3,060,654 ש"ח, בטענה שמדובר בכספי נאמנות, שהחזיקה החברה בעבור המבקשת על פי הסכם נאמנות.

המשיבים מתנגדים לבקשה, כל אחד מטעמיו, אך כולם שותפים לטענה שאין מדובר בנאמנות כלל.  כנ"ר מצטרף לעמדת הנאמנים וגם לנימוקי הבנקים.

לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובות לה ובתשובת המבקשת, ושמעתי את טענות הצדדים, החלטתי לדחות את הבקשה. אלו נימוקיי:

1.         רקע

1.1        המבקשת עוסקת ביבוא, שיווק ומכירה של שטיחים. ביום 29.3.04 כרתו החברה והמבקשת הסכם (להלן: " ההסכם"), שעניינו שיווק ומכירת שטיחים של המבקשת ברשת החנויות שהפעילה החברה, בדרך שאותה כינו הצדדים "זיכיון". בהסכם הוגדרו, בין השאר, מטרת ההסכם, דהיינו תצוגה, שיווק ומכירה של מוצרי המבקשת בחנויות החברה, השטחים בחנויות שישמשו את המטרה (להלן: "שטחי הזיכיון"), תקופת השימוש בשטחים הללו ואופן חידושה. נקבע כי מלאי המוצרים בשטחי הזיכיון יהיה שייך, עד למכירתו, למבקשת (סעיף 5.1). המבקשת התחייבה כי כל מכירותיה בחנויות הרשת יערכו באמצעות קופות החברה שבחנויות (סעיף 5.6), דהיינו שגביית התשלומים שישלמו קונים בעבור מוצרי המבקשת תיעשה באמצעות החברה. כן נקבע סכום דמי השימוש בשטחי הזיכיון שתשלם המבקשת לחברה (סעיף 6). בסעיף 6.5 נקבע כי החברה תהא רשאית לקזז כל סכום שיידרש להשלמת דמי השימוש, מתוך כסף שתגבה בקופותיה. עוד נקבעו הוראות לגבי הצבתם של אנשי מכירות ושירות מטעם המבקשת בשטחי הזיכיון (סעיף 7), לרבות מינוי נציג מטעם המבקשת שיטפל בתלונות שיגיעו מצד לקוחות ביחס למוצרים (סעיף 7.2), הוראות בעניין התחייבות המבקשת להפעיל ולקיים ביטוחים, שפורטו אף הם בנספחי ההסכם (סעיף 8 ונספח ג'(, הוראות בדבר אחזקת שטחי הזיכיון והפעלתם בידי המבקשת (סעיף 10.1-10.12), הוראות מפורשות בעניין חובת פרסום ושיעור ההשקעה בפרסום שהמבקשת קיבלה עליה (סעיף 12), הוראות לגבי תום תקופת השימוש ופינוי שטחי הזיכיון, כולל הוראות לעניין הסרת רצפת פרקט, ככל שתותקן כזו (סעיף 13). כן נקבעו הוראות מפורטות לגבי הפרות וסעדים (סעיף 14), לרבות רשימה ספציפית של אירועים שבגינם תהיה החברה רשאית לבטל את ההסכם (14.7.1-14.7.4).

1.2        סעיף 6.16 הוא ההוראה היחידה בהסכם שעליה משליכה המבקשת את יהבה בבחינת "ממנו פינה ממנו יתד ממנו קשת מלחמה" (זכריה י' ד). זו לשונו: 

" ... מבלי לגרוע מן האמור בסעיף זה מוסכם, כי כספים אשר יגיעו למפעיל לפי הסכם זה יוחזקו על ידי הרשת עד מועד התשלום למפעיל בנאמנות".

פרט להוראת סעיף 6.16 אין בהסכם (הנפרש על פני 13 עמודים, לרבות נספח תיקונים בן 2 עמודים נוספים, כל הוראה אחרת שעניינה בנאמנות, אין הוראה כלשהי באשר לתנאי הנאמנות, ואין הוראות היוצרות מנגנון המזהה את כספי הנאמנות, המבטיח את הפרדת כספי הפדיון ממכירת מוצרי המבקשת מכספי פדיון שגובה החברה בקופותיה תמורת מכירת מוצריה שלה. במשך השנים שחלפו מאז כריתת ההסכם לא שינו הצדדים את תנאיו, ולא הוסיפו הוראות בעניין נאמנות. למעשה החברה לא החזיקה את כספי הפדיון באופן נפרד מכספיה ומנכסיה שלה.

1.3        לקראת סוף שנת 2011, כאשר כבר צצו שמועות בדבר מצבה הקשה של החברה, נזכרה המבקשת לדרוש את הפרדת הכספים (מכתבי המבקשת מיום 11.12.11 ומיום 20.12.11). כך כתבה המבקשת בבקשתה דנן, שאותה הגישה ביום 22.2.12:

       "נוכח שמועות ופרסומים אודות מצבה הכלכלי של החברה, פנתה המבקשת באמצעות בא כוחה לחברה ביום 11.12.11, וביקשה לוודא שהכספים בגין מכירת מוצריה שמורים עבורה בנאמנות בחשבון נפרד."

                                                             (סעיף 15 בבקשה; ההדגשות אינן במקור - אש"ש)

בעקבות משלוח המכתבים התקיימה, ביום 5.1.12, פגישה בנוכחות מנכ"ל החברה, מנכ"ל המבקשת ובעלי תפקידים אחרים אצל הצדדים. החברה סירבה להפקיד את הכספים המגיעים למבקשת בחשבון נאמנות, אך הציעה למסור לה שיקים מעותדים על חשבון מכירות עתידיות. מנכ"ל המבקשת סירב להצעה. ביום 11.1.12 שלח ב"כ החברה מכתב למבקשת שבו דחה את בקשתה, טען נגדה לחוסר תום לב, בכך שמשך 7 שנים לא עמדה על דרישתה לנאמנות, וכפר בעצם הנאמנות תוך הפנייה לפסיקה. 

ביום 18.1.12 ניתן, לבקשת החברה, צו להקפאת הליכים נגדה ואף הוגשה בקשה לפירוקה.

2.         עיקר טענות המבקשת

2.1        על פי ההסכם העבירה החברה למבקשת, מידי חודש, את תמורת הפדיון בגין מוצריה, בניכוי תשלומים כפי שפורטו בהסכם. אולם, בתקופה הסמוכה לקריסת החברה, מיום 1.12.11 ועד 17.1.12, לא הועברה תמורת הפדיון כלל. המבקשת חישבה ומצאה שמדובר בסכום של 3,060,654 ש"ח, לאחר ניכוי התשלומים המגיעים לחברה. כיון שמדובר בכספי נאמנות, הרי שהמבקשת זכאית לקבלם, מבלי שזכותה תיפגע עקב הליכי הקפאת ההליכים והפירוק.

במועד קריסת החברה היו בקופתה כ- 3 מיליון ש"ח במזומן (המשועבדים לבנקים), פיקדונות בבנקים בסכום של כ 9.6 מיליון ש"ח (משועבדים אף הם), וזכאות לחיובים של לקוחות בכרטיסי אשראי בסכום של כ 40 מיליון ש"ח (אף הם משועבדים). 

2.2        כספי הנאמנות נמצאים בבעלותה הבלעדית של המבקשת, ויש למבקשת זכות עקיבה אחריהם, אם נתערבבו בכספים אחרים או הגיעו לידי הבנקים וחברות האשראי. על כן, ככול שהחברה לא תעביר למבקשת את כספי הנאמנות, שומה על הבנקים ועל חברות האשראי לעשות כן, באשר לאותם כספים שבידיהם. עוד נטען כי ניתן לזהות את החיובים בכרטיסי אשראי הנובעים ממכירת מוצרי המבקשת.

2.3        הוראת סעיף 6.16 הנ"ל היא הוראה מפורשת בחוזה, היוצרת יחסי נאמנות כנדרש בהוראת סעיף 2 ב חוק הנאמנות, תשל"ט-1979 (להלן: " חוק הנאמנות"). סעיף 6.16 הוסף באופן מיוחד להסכם, והדבר מלמד שהצדדים התכוונו לקיימו. על פי ההסכם נרשמו המכירות של מוצרי המבקשת ברישום נפרד בהנהלת החשבונות של החברה, והחברה המציאה למבקשת דוח חודשי שבו פירוט התשלומים בגין מוצריה. למבקשת ניתנה אפשרות להתעדכן בזמן אמת באשר למכירות, באמצעות הרשאה שנתנה לה החברה לפעול במערכת הממוחשבת, לשם מעקב על המכירות ועל התשלומים. הדברים מלמדים שהחברה כנאמן ניהלה את חשבון הנאמנות, גם אם כספי הנאמנות לא נשמרו בחשבון נפרד. יש לראות בהפקדת כספי הפדיון בחשבונות הבנק של החברה משום החזקת כספי הנאמנות.