דחיית בקשת אב להכחשת אבהות על בנותיו (ע"י ביצוע בדיקת רקמות) בגין טובת הבנות

1. רקע:

זו תביעה לאבהות, וליתר דיוק - תביעה להכחשת אבהות שהגיש התובע, אביה הרשום של הקטינה ילידת 2000(להלן: " הקטינה").

לקטינה שתי אחיות גדולות ממנה. התובע רשום כאביהן של שלושת הקטינות, כאשר השתיים הראשונות נולדו טרם נישואי הצדדים ומהיותם במערכת יחסים זוגית מאז היות האם כבת 16 ושנמשכה 16 שנה.בהיות האם בחודש השישי להריונה עם הקטינה נישאו הצדדים זל"ז כדמו"י.

 כעולה מתוך התביעות שהוגשו לבית משפט (תשע במספר) והתסקירים שנערכו ע"י עו"ס לסדרי דין ביחידה לאישות ואפוטרופסות (תסקירים מיום 17.2.10, 3.5.10, 15.9.11 ו-6.12.11), אופיינה מערכת היחסים בין השניים באלימות פיזית ומילולית. התובע היה מכור לסמים, ריצה עונשי מאסר בגין עבירות אלימות, סחר בסמים וגניבות.

בשנת 2009 ובעקבות אלימות שנקט התובע כלפי האם, עברו הקטינות ואמן להתגורר בבית הסבתא. מאז ועד היום אין קשר בין האב לבין הבנות. בחודש מרץ 2011 הגיש התובע שלוש תביעות לבית המשפט - תביעת משמורת, הסדרי ראייה ואבהות. בהמשך חזר בו התובע והוא עתר למחיקת תביעת המשמורת והסדרי הראייה. לאחרונה התגרשו הצדדים זה מזה והתובע חויב בתשלום כתובת האשה, ע"י בית הדין הרבני.

2. טענות התובע:

התובע עתר לבית המשפט ליתן צו לבדיקת רקמות.

לטענתו, במהלך כל השנים חשד כי הבת הבכורה והבת הצעירה אינן בנותיו הביולוגיות, מאחר והאם התרועעה עם גברים נוספים - שישה במספר - שאחד מהם הוא אביה של הקטינה. לטענתו, אין הוא אביה של הבת הצעירה, מאחר ובתקופת התעברותה של האם ריצה התובע תקופת מאסר ממושכת ללא חופשות. התובע צירף אישור ממערכת האסירים של השב"ס על תקופות מאסרו - תאריך כניסה ותאריך יציאה. חשדו של התובע כי אין הוא אביה של הקטינה גבר כאשר השתחרר מבית הסוהר והאם לא סיפרה לו דבר הריונה, אלא בשלב מאוחר - רק כאשר הריונה בלט. התובע סבור כי ש.ג. הוא אבי הקטינה.

לטענת התובע, האם, בכל הזמנים הרלונטיים, ניהלה בית בושת - עובדה שהיתה ידועה גם ללשכת הרווחה, לקטינות עצמן ולמשטרת ישראל, ולפיכך יש להיעתר לתביעתו ולהורות על בדיקה גנטית.

ב"כ האב, עו"ד הגב' ח. ברזילי, הוסיפה וטענה כי התביעה המקורית הוגשה בהתייחס לקטינה, אולם בהמשך שינה האב את דעתו והוא סבור כי גם הבת הבכורה, אינה בתו והדבר בנפשו, מאחר והוא יודע מי הוא אביהן הביולוגי והאמיתי. התובע עומד על בדיקת רקמות - זה כבודו וזו זכותו. נכון הוא כי האב השתהה מספר שנים בהגשת תביעה זו ואין הוא רואה את שלושת בנותיו בשלוש השנים האחרונות, אך טובת הקטינות היא שתדענה את סיפור חייהן. לקטינות יש זכות לדעת מי הוא אביהן הביולוגי. הבנות מכירות את טענות האב ואין הדבר סוד עבורן. טובת הבנות שאביהן הביולוגי יהיה רשום בתעודת הזהות ולא אביהן הרשום. הקטינות יודעות, שומעות ומבינות ולא רואות בתובע את אביהן. לקטינות לא יעונה כל רע ממתן צו לבדיקה גנטית, אלא נהפוך הוא, הדבר יעשה עימן צדק. הספק הקיים כיום - האם התובע הוא אביהן - פוגע בטובתן, מאחר והאב אינו מסכים להיות עימן בקשר.

 בדיון מיום 1.3.12 טען האב "אני אמרתי לביהמ"ש שהיא רימתה אותי בבת אחת, אני לא מוכן לקבל את הילדה השנייה. הן לא שלי ואני לא אקבל אותן גם אם יתהפך העולם"(שורות 24-25, עמ' 5 לפרוטוקול) "...אני לא אקח שתי ילדות של שני גברים אחרים... אם הייתי יודע שאת בהריון לא הייתי מתחתן איתך... לא רוצה קשר עם הילדות - הן לא שייכות לי ולא יגידו לי שהן שלי..."(שורות 18-29, עמ' 7 לפרוטוקול). התובע הצהיר כי כל עוד לא תיערך בדיקת רקמות, אין הוא מוכן להיפגש עם הבנות, אין הוא מוכן לשלם להן מזונות, מאחר ואין הן בנותיו, וכן לא ישלם כתובה, כפי שחויב בבית הדין הרבני.

3. טענות האם, נתבעת 1:

האם טוענת כי יש לדחות התביעה.לטענת האם, התובע הינו אביהקטינה, וכן אביהן של כל אחת משלושת הבנות המשותפות. התובע, שהיה בכל הזמנים הרלוונטיים נרקומן, אלים, משתמש וסוחר בסמים, הורשע מס' פעמים בגין עבירות אלימות, גוף, מוסר, רכוש והפרות סדר ציבורי וריצה עונשי מאסר.

התובע מוכר כנכה ע"י המוסד לביטוח לאומיעל רקע פסיכיאטרי, אושפז שלוש (3) פעמים בשל נסיונות אובדניים, הוא אובחן כסובל מהפרעה מנטלית והתנהגותית כתוצאה משימוש בסמים והוא בעל קווי אישיות אנטי סוציאליים וגבוליים.

האם טוענת כי הקטינה היא בת התובע והיא, כשאר אחיותיה, נולדה ממערכת היחסים הזוגית שניהלו שניהם. האם טוענת כי הרתה (עם הקטינה) כאשר התובע היה שותף מלא להחלטה להרות ולא שהה כלל במאסר בתקופה הרלוונטית. הטענה כאילו אדם זר הינו אביהקטינה היא טענה שקרית ופרי דמיונו של התובע אשר עושה הכל כדי להשחיר את שמה. האם טוענת כי הקטינה הינה כבת 12, יודעת היטב מי הוא אביה, ולפיכך אין להיעתר לתביעת האב, שתסב לקטינה אך ורק נזק, וזאת על יסוד נסיבות תיק זה וההלכה הפסוקה.

בסיכומיה מוסיפה האם וטוענת כי התובע, במקביל לתביעתו זו, ביקש לקבוע הסדרי ראייה 'כמקובל' לשלושת הקטינות (סעיף 23 לתביעה להסדרי ראיה) וכן ביקש כי המשמורת על הבת הבכורה והבת האמצעית תהיה בידיו (סעיף 27 לתביעת המשמורת), זה אותו תובע שעותר כעת לראשונה לבצע בדיקה גנטית בבת הבכורה שהינה כבת 15.5 שנים והקטינה כבת 11.5 שנים.

לטענת האם, אין לבצע בדיקה גנטית, שכן ביצועה עלול לערער את עולם המציאות של הקטינה, לגרום לה לחוסר ודאות ולסבל נפשי מתמשך.לטענת האם, האב לא הצביע על קיומו של "צורך ממשי" הגובר על הפגיעה שעלולה להיגרם כתוצאה מהבדיקה. ב"כ האם, עו"ד צ. זיסמן, מפנה בסיכומיו לפסיקה הרלוונטית בדבר משקלו של תסקיר פקיד סעד, זכותה של קטינה ועקרון טובת הילד הגובר על זכויות הוריו.

4. עמדת ב"כ היועמ"ש:

ב"כ היועמ"ש סבורה כי אין להיעתר לתביעה.