דחיית בקשה לרשות ערעור על החלטת בימ"ש לענייני משפחה שהורה על משמורת זמנית משותפת

1.         בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה בחיפה (כב' השופטת שלי אייזנברג בתמ"ש 8511-09-13), מיום 16/10/13 (להלן: "ההחלטה").

2.         ההחלטה הסדירה באופן זמני את משמורתו של  בנם של הצדדים יליד 9/12, והמורה כי זו תהא משותפת של שני ההורים, הצדדים שבכותרת, עד לבחינתה מחדש לאחר הגשת תסקיר משלים ומפורט כמו גם המלצות לעניין משמורת והסדרי ראיה תוך בחינת שאלת הצורך בקיום בדיקת מסוגלות הורית, ככל שלדעת העו"ס לסדרי דין קיים צורך בבדיקות מעין אלה.

            עוד הורתה אותה החלטה כי בחינת הסוגיה מחדש מתחייבת בשל הצורך בביצוע בדיקות נוספות ועל כן לא היה מקום לשלול את המשמורת ממי מההורים ולהעדיף האחת על פני השני.

            במקביל, הורה בית המשפט קמא על הרחבת חלוקת זמני השהייה של המבקשת עם הקטין, הכל כמפורט שם.

3.         ההחלטה ניתנה לאחר שבית משפט קמא הורה ביום 3/9/13, במעמד המשיב בלבד, כי המשמורת הזמנית בקטין תהא בידיו, ונקבעו הסדרי ראיה בין הקטין לבין אמו המבקשת  על פי הוראת סעיף 4 להסכם הגירושין שנחתם בין הצדדים ביום 24/7/13 (להלן: "ההסכם").

4.         בית משפט קמא מציין בהחלטה, כי על פי סעיף 4 להסכם הודגש שהקטין ישאר במשמורת מלאה של האב, שישא בכל האחריות לטיפול בו ובהוצאותיו. כמו כן, על פי ההסכם, האם זכאית לקבל את הקטין לכל יום שישי לסירוגין, מיום ו' בשעה 14:00 ועד שבת בשעה 20:00, כאשר על המשיב להביא את הקטין לחיפה ולהשיבו לבית האם. עוד מורה ההסכם כי המשיב יביא את הקטין לחיפה להסדרי ראיה עם האם בכל יום ג' למשך 4 שעות ובסוף השבוע שבו לא ישהה הקטין עם האם הרי על האב להסיעו למפגש ביום ה' בין השעות 17:00 ל-20:30.

            להשלמת התמונה יצוין, כי ההסכם לא אושר בבית משפט הגם שהצדדים ביקשו פעמיים להועיד מועד לקיום דיון לשם אישורו. בטרם נקבע דיון ראשון, הודיעה המבקשת ביום 5/8/13, כי היא חוזרת בה מההסכמות וביקשה להפנות את הצדדים ליח"ס.  אלא שלפני שזומנו לשם הודיעה המבקשת ביום 12/8/13 כי היא חוזרת בה מהחזרה ומבקשת לאשר את ההסכם. הצדדים הוזמנו לדיון בפני בית משפט קמא לשם אישור ההסכם ביום 2/9/13, ובמהלך אותה ישיבה הודיעה המבקשת גם הפעם כי היא חוזרת בה מההסכמות ואינה מעוניינת לאשר את ההסכם.

            ביני וביני המשיב שבמהלך חיי הזוגיות התגורר עם המבקשת ובנם המשותף בחיפה, עבר להתגורר עם הקטין מחוץ לחיפה עם הוריו בתל אביב ואף רשם את הקטין לגן באזור מגוריו שם.

            בישיבה מיום 2/9/13, משהודיעה המבקשת על חזרתה מההסכמות, המליץ להם בית משפט קמא להגיע להבנות. משאלה לא הושגו, הגיש המשיב את בקשתו למשמורת זמנית על הקטין בה טען כי המבקשת סובלת ממשבר נפשי קשה מאוד, יתכן אף מדיכאון לאחר לידה ואולי גם מעבר לכך.

5.         כאמור, בית משפט קמא הורה תחילה כי המשמורת הזמנית עד לקיום דיון במעמד שני הצדדים תהא בידי המשיב. בית המשפט הועיד את הבקשה לדיון במעמד שני הצדדים ליום 16/10/13. ביני וביני הגישה המבקשת בפני בית משפט קמא בקשה לביטול ההחלטה שניתנה במעמד המשיב בלבד, וביקשה שלא לזקוף לחובתה את מצבה הכולל כאשר אין בעובדה כי סבלה מדיכאון לאחר לידה משום עילה ליטול ממנה את בנה שעה שכעת היא מצויה בטיפול רגשי ומצבה נורמטיבי לחלוטין, הוסף על כך כי מעולם לא היה לה עבר נפשי בעייתי, תוך שהיא מגוללת את הכשרתה המקצועית ואת הישגיה הגבוהים בין אם בלימודים אקדמאיים ובין אם במסגרת שירותה הצבאי.

עוד למע            ן שלמות התמונה אציין כי לפני בית משפט קמא הונח תסקיר מטעם עו"ס לסדרי דין בתל אביב  מיום 15/10/13, אותו הגדיר בית המשפט כ"חלקי" בו המליצה העו"ס שלא לעשות שינויים בהחלטות וכי נדרש עוד זמן לשם ביצוע בדיקה מעמיקה בנוגע למשמורת. לאותו תסקיר צורף דו"ח עו"ס לסדרי דין בעיריית חיפה בו הובאה עמדת האם - המבקשת הזהה לזו שבכתבי טענותיה. באותו דו"ח מציינת העו"ס כי ביקרה בבית אמה של המבקשת שם מתגוררת המבקשת כיום כשהביקור נערך בנוכחות הקטין, המבקשת והסבתא ובמהלכו התרשמה כי הקטין מרגיש שם בבית, ניגש בחופשיות ושמחה לאמו וסבתו, כן התרשמה מקשר חם, אוהב ועוטף בין האם והסבתא לבין הקטין, תוך שהיא ממליצה על החזרתו בדחיפות לחיפה ולחלק את זמן השהייה שלו עם ההורים בצורה שווה.

ייאמר מיד, כי שתי העוסיו"ת, הגם שלכאורה המליצו אחרת, היו תמימות דעים כי יש לדון בסוגיית המשמורת בהמשך, לאמור, כי הסוגיה של משמורת זמנית מצריכה בדיקה מעמיקה יותר .

6.         במסגרת ההחלטה סקר בית המשפט את טענות הצדדים, לנגד עיניו עמדו ההמלצות שבתסקיר ובדו"ח וכן אותה המלצה שבאה מטעם העו"ס בחיפה להשיב את הקטין לחיפה תוך שהוא בוחן אפשרות זו ומוצא כי היא אינה מעשית בשלב הנוכחי.

7.         בבקשה שלפני עותרת המבקשת להורות על החזרת הקטין למשמורתה הבלעדית כאשר מגוריו יהיו בחיפה, היינו, מבקשת לבטל את ההחלטה. לחלופין, מבקשת היא, כי המשמורת תהא משותפת תוך חלוקת זמן שווה בין ההורים, כפוף לכך שהאב יתגורר בחיפה ולא היכן שהוא מתגורר כיום בשרון. עוד מבקשת להורות על רישומו של הקטין בגן בחיפה ועל קיום הסדרי ראיה בינו לבין אביו בחיפה.

8.         לאחר שעיינתי בבקשה ובנימוקיה, לא מצאתי שהיא מצריכה תשובה ועל כן הנני מורה על דחייתה בהתאם לתקנה 406(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.

9.         סעיף 52(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, מורה כי רשות ערעור תינתן לגבי החלטה אחרת אם שוכנע בית המשפט כי אם הערעור על ההחלטה יידון במסגרת הערעור על פסק הדין ולא באופן מידי, יהיה בכך כדי להשפיע באופן ממשי על זכויות הצדדים או שעלול להיגרם לצד להליך נזק של ממש, או שעלול להתנהל הליך מיותר או בדרך שגויה. מכאן למדים, כי ככלל, השגות על החלטות אחרות תעשנה במסגרת הערעור על פסק הדין אלא אם עלה בידי מבקש רשות הערעור להראות כי מתקיימים אותם חריגים שלעיל. (נזק של ממש, השפעה באופן ממשי על זכויות הצדדים או קיום הליך מיותר או שגוי).

10.        במקרה שלנו לא מצאתי כי בית משפט קמא התעלם משיקולים שהיה עליו לתת את דעתו עליהם, כשם שלא מצאתי כי ההחלטה נתקבלה על יסוד שיקולים שגויים. עיון בהחלטה, בפרוטוקול הדיון מאותו יום, בתסקירי העוסיו"ת ובהחלטה למשמורת זמנית מיום 3/9/13 מעלה כי השגות וטענות המבקשת נשקלו היטב ובית המשפט קמא נתן את דעתו לגביהן. לא רק זאת, אלא שבית משפט קמא נתן את ההחלטה לאחר שסבר, ובצדק רב,  כי התסקירים שהונחו לפניו היו חלקיים, ומשום כך גם קבע כי הסדר המשמורת המשותפת הוא לא זמני עד להכרעה בתביעה, אלא שמדובר בהסדר זמני שייבחן בטווח הקרוב לאור תסקיר משלים שיוגש, תוך שבית המשפט קמא נותן הנחיות ברורות לעוסיו"ת ומבקשן להתייחס לצורך בקיום בדיקות מסוגלות הורית, והגשת תסקיר מפורט עם המלצות לעניין המשמורת והסדרי הראייה.

            ועל הכל, בית משפט קמא ציין בהחלטתו כי בשלב זה אין מקום לשלול את המשמורת ממי מההורים ולהעדיף אחת על פני השני, ועל כן הורה כי המשמורת הזמנית עד לבחינה מחודשת לפניו תהא משותפת.

            החלטה זו עולה בקנה אחד עם ההמלצות שבאו בגדרי התסקירים החלקיים.