דחיית בקשה לצו ירושה של טוען להיותו ידוע בציבור של המנוחה

1.         ענינו של פסק דין זה בקשה לצו ירושה שהגיש המבקש בטענה כי היה ידוע בציבור של המנוחה ח' ה' ז"ל (להלן:"המנוחה"). הוגשה התנגדות ע"י שארי בשרה של המנוחה הטוענים להיותם יורשיה על פי חוק.

2.         המנוחה נפטרה בנסיבות טראגיות ביום 14.3.06 בגיל 36 שנים.

טענות המבקש

3.         המבקש טוען כי המנוחה התגוררה בביתו והם היו בני הזוג שניהלו משק בית משותף החל מחודש מרץ 2005 ועד לפטירת המנוחה. המנוחה ערכה קניות לביתם.  בני הזוג ביקרו את אם המבקש.

4.         הגם שהמנוחה אושפזה בבית חולים לחולי נפש בחודש אוגוסט 2005, לאחר שיחרורה שבה לבית המבקש. לטענת המבקש, אין חשיבות לעדות הגב' אט' שכן איננו טוען כי התגורר בבית המנוחה.לטענת המבקש שילם עבור מצבת המנוחה.

טענות המתנגדים

5.         המתנגדים טוענים כי המבקש אינו ידוע בציבור של המנוחה וכי הצדדים לא  ניהלו משק בית משותף. המנוחה התגוררה בבית אמה עד לפטירתה. לאחר פטירת אמה ביום 8.5.05 איש לא התגורר עם המנוחה. המבקש לא התגורר בבית המנוחה והמנוחה לא ביקרה בביתו.

6.         המבקש לא טען ולא הוכיח כי ניהל משק בית משותף עם המנוחה. הגב' אט' שכנתה של המנוחה הופקדה על תשלום חודשי בסך 2,000 ש"ח לרכישת מזון ותרופות למנוחה והכסף הועבר לחשבון הבנק של השכנה . הגב' אט' רכשה למנוחה מצרכים בסיסיים מכיסה לאור מחסור תמידי במצרכים.

7.         לטענת המתנגדים העובדה שהשכנה נזקקה לאישור בית משפט לרכישת מזון ותרופות מעידה כי המבקש והמנוחה לא ניהלו משק בית משותף.

8.         עוד טוענים המתנגדים, כי המבקש והמנוחה לא התגוררו יחד. המבקש לא ישן בדירת המנוחה והמנוחה לא ביקרה בביתו ולכן לא הוכח קיומו של התנאי של קיום חיי משפחה והכוללים רכיב מגורים. המנוחה דחתה הצעה לעבור להתגורר בבית המבקש לאחר פטירת אמה. לטענת המתנגדים המבקש לא ידע כי המנוחה אושפזה בשנת 2005 ובכל אופן עם שחרורה שבה לדירתה ולא לדירת המבקש. מי שאשפז, שיחרר וביקר את המנוחה בבית החולים לבריאות הנפש היתה שכנתה ז' אט'.  המבקש לא היה בלוויתה של המנוחה ולא ידע על נסיבות מותה הטראגיות.  המבקש לא הגיש תביעה לביטוח הלאומי להכיר בו כידוע בציבור.

דיון

פן משפטי

9.         סעיף 55 לחוק הירושה תשכ"ה-1965 קובע:

"מעין צוואה

איש ואשה החיים חיי משפחה במשק בית משותף אך אינה נשואים זה לזה, ומת אחד מהם ובשעת מותו אף אחד מהם לא היה נשוי לאדם אחר, רואים את הנשאר בחיים כאילו המוריש ציווה לו מה שהנשאר בחיים היה מקבל בירושה על פי דין אילו היו נשואים זה לזה, והוא כשאין הוראה אחרת, מפורשת או משתמעת, בצוואה שהשאיר המוריש"

הסעיף קובע 3 תנאים לזכאות לירושה:

א.         חיי משפחה

ב.         משק בית משותף

ג.          בשעת הפטירה אף אחד מהם לא היה נשוי לאדם אחר.

המדובר בתנאים מהותיים ולא ראיתיים גרידא.

ראה: ע"א 6434/00 רות דנינו נ' משה מנע ו-2 אח' פ"ד נו (3) 683, עמ' 690-689.

10.        נקבע בפסיקה, כי הזכות לרשת, אינה תלויה בתנאי נוסף או בכוונה כלשהיא של בן הזוג שנפטר.

ראה: בע"מ 9607/03 פלוני נ' פלונית, תק-על 2006 (4) 2765, 2770.