דחיית בקשה לפסילתו של חבר ועדת העררים באזור יהודה ושומרון

סא"ל אייל נון, יו"ר :

1.  לפנינו בקשה לפסילתו של חבר הועדה רס"ן עזריאל לוי.

2.  הבקשה הוגשה על ידי העוררים ביום  23/2/12.

3.  לא למותר לציין,  כי ההחלטה הסופית בערר נתנה ביום  29/12/11,  וכי למיטב ידיעתי, העוררים לא השיגו בהליך משפטי על ההחלטה.

4.  ביום 27/2/12  הוריתי כדלקמן:

"בקשת העוררים לפסילתו של חבר הועדה רס"ן ע' לוי תועבר לתגובת המשיב עד ליום  8/3/12;  המשיב מתבקש להתיחס בתגובתו גם לאמור בסעיפים  35 -  37  לבקשה.

זכות תגובה לעוררים עד ליום  14/3/12;  העוררים מתבקשים להתיחס בתגובתם גם לשאלת סמכותו של מותב שיפוטי לדון בטענת פסלות לאחר מתן פסק הדין."

4.  המשיב הגיש את תגובתו,  לאחר בקשה להארכת מועד,  ביום  22/3/12;  המבקשים הגישו את תגובתם,  לאחר בקשה להארכת מועד,  ביום  3/5/12.

5.  כאמור, המבקשים (העוררים)  הגישו את בקשתם לפסילתו של חבר הועדה רס"ן ע' לוי לאחר מתן ההחלטה הסופית בערר שבכותרת,  החלטה שנתנה ביום  29/11/12.

6.  המבקשים צרפו את תצהירו של עו"ד מ' גליק לאימות הטענות העובדתיות הכלולות בבקשה;  המשיב לא צרף תצהיר לאימות הטענות העובדתיות המפורטות בתגובה.

טענות הצדדים

7.  המבקשים טענו, כי מאחר וחבר הועדה רס"ן ע' לוי הציג את מועמדותו לתפקיד מנהל מנהל מקרקעי ישראל (תפקיד שאליו לא נבחר),  ולנוכח הקשר המובהק בין המשיב לבין מנהל מקרקעי ישראל,  היה על רס"ן לוי לפסול את עצמו מליתן החלטה בערר;  לכך הוסיפו העוררים את טענתם,  כי בעבר שמש חבר הועדה רס"ן לוי בתפקיד עוזר מנהל מנהל מקרקעי ישראל,  וכן בתפקיד המנהל הכללי של הרשות לפיתוח ירושלים.

8.  לדידם של העוררים,  לא רק שיש להורות על פסילתו של חבר הועדה רס"ן לוי,  אלא שיש להורות על ביטול החלטת הועדה.

9.  את המבנה (הקונסטרוקציה)  המשפטית של טענה זו סומכים המבקשים על קו המחשבה שלהלן:  החלטה הועדה נתנה ברוב דעות (כנגד דעת המיעוט של החתום מטה),  ואילו חבר הועדה סרן א' קידר אך הצטרף לחוות דעתו של חבר הועדה רס"ן לוי;  לשיטתם של העוררים, פסול את חבר הועדה רס"ן לוי,  והרי נופלת חוות דעתו, ואם נופלת חוות דעתו של רס"ן לוי,  נופלת עמה חוות דעתו של חבר הועדה סרן קידר,  והרי לפניך מצב המחייב את ביטול החלטה הועדה כולה.

10.  אבהיר מיד,  ועוד בטרם אעמוד על שאר טענות העוררים,  כי בענין זה תמים דעים אני עם המשיב,  כי אין יסוד לטענה זו,  וחבר ועדה המצטרף לחוות דעתו של חבר ועדה אחר,  כאילו כתב בעצמו את כל דבריו של חברו וחזר עליהם -  קל וחומר במקרה זה,  כאשר גישתו של חבר הועדה סרן קידר היתה מרחיקת לכת יותר מזו של חבר הועדה רס"ן לוי,  ועמדתו של חבר הועדה רס"ן לוי היתה בגדר קל וחומר אל מול גישתו של חבר הועדה סרן קידר.

11.  קו הטיעון של המבקשים בהקשר זה,  לו הוקצן,  היה מאפשר גם לקבל את חוות דעת המיעוט של החתום מטה אם תפסל חוות דעתו של חבר הועדה רס"ן לוי,  שהרי על פי תקנות סדרי הדין בועדות העררים,  באין רוב לדעה אחת,  תכריע דעת יו"ר הועדה  (תקנה 41(ג) לתקנות סדר הדין בועדת העררים התש"ע  -  2010).

12.  ברור,  על כן,  כי טענה זו של המבקשים היא מופרכת,  ומן הראוי לסלקה מן הדרך כבר בפתח הדברים  -  וכך אני סבור שיש לקבוע.

13.  נשוב אל טענות המבקשים.

14.  המבקשים טענו,   לאחר התפלמסות מסוימת עם דעת הרוב של הועדה (סעיפים 1  -  8  לבקשה),  כי  המשיב כפוף למנהל מקרקעי ישראל,  ומהוה חלק בלתי נפרד ממנו.