דחיית בקשה לפירוק חברה סולוונטית פעילה ורווחית עקב מבוי סתום, וחלוקי דעות בין בעלי המניות

רקע עובדתי :

עניין לנו בחברה פירטית שמניותיה מוחזקות על ידי שניים, בחלקים שווים. אייל עזר, בעל 50% מהמניות המונפקות בחברת מיקרו תעשיות פח בע"מ (להלן: " עזר" ו-" החברה" בהתאמה), הגיש ביום 19/4/09 בקשה לפירוק החברה, מטעמי צדק ויושר, ובקשה למינוי מפרק זמני במעמד צד אחד ( בש"א 982/09). אמנון צור, בעל 50% מהמניות המונפקות בחברה (להלן: " צור"), התנגד לבקשת הפירוק, והגיש ביום 9/8/09 בקשה לסילוק בקשת הפירוק על הסף ( בש"א 1955/09).

החברה הנה חברה פרטית, העוסקת בייצור ועיבוד פח, ובזיווד אלקטרוני, אשר הוקמה בשנת 1992 על ידי עזר וצור, כאשר כל אחד מהם מחזיק, נכון להיום, ב-262,600 מניות רגילות בחברה ובמניית יסוד אחת. בעלי המניות יחד הם בעלי זכות החתימה בחברה. ביום 15/6/05 הוסכם באסיפת בעלי המניות בחברה, כי עזר יהיה מופקד על הניהול השוטף של החברה. לימים, התגלע בין הצדדים סכסוך באשר לאופן ניהולה השוטף של החברה, אשר הוביל להגשת הבקשה לפירוק החברה.

כבר בפתח הדברים יובהר, כי המדובר בחברה פעילה ורווחית, המעסיקה עובדים, ומספקת מוצרים ללקוחות קבועים בתחום עיסוקה, וכי החברה אינה חדלת פירעון, אך ברי כי הסכסוך בין בעלי המניות גורם להכבדה על פעילות החברה ולקשיים ניהוליים מרובים.

טענות הצדדים :

עזר טען כי יוזמת צור להקמת חברה נוספת בשם טומגו בע"מ (להלן: " טומגו"), שעזר אף הוא בעל מניות בה, וצור היה מנהלה, גרמה לבזבוז כספים רבים מכספי החברה, ולהפיכתה לנושה העיקרית של טומגו, לאחר שטומגו נכשלה עסקית ופעילותה הופסקה. לטענת עזר, במשך השנים האחרונות הוא לבדו ניהל את החברה, ופעילותו הניבה לחברה רווחים בסך מיליוני שקלים, אשר ירדו לטמיון עקב פעילותה הכושלת של חברת טומגו, וצור בראשה.

עזר סבור כי המחלוקות בין בעלי המניות גורמות להכבדה על פעילותה העסקית של החברה, אף שהיא רווחית ובעלת פוטנציאל עסקי טוב. על כן, לטענת עזר, אין מנוס אלא לפרק את החברה מטעמי צדק ויושר, משום ששני בעלי המניות הגיעו למבוי סתום וכי אינם יכולים לתפקד יחד באופן העולה בקנה אחד עם טובת החברה, בשל חוסר האמון האישי והמקצועי השורר ביניהם.

מאידך, התנגד צור לבקשת הפירוק, וטען כי למעשה עזר הצהיר בפני בית המשפט שאינו מעוניין בפירוק החברה, ומכך עולה כי הבקשה לפירוק הוגשה שלא בתום לב וכאמצעי לחץ בלבד. מנימוק זה, ביקש צור לסלק את הבקשה על הסף.

בין הצדדים נטועות מחלוקות נוספות באשר לתשלום שכרו של עזר, כמנהל החברה, ובאשר לשימוש ברכב החברה שברשות צור.

הסכמות הצדדים וחוות הדעת בעניין שווי החברה :

מדברי הצדדים עצמם עולה כי טרם הגשת הבקשה לפירוק נעשו ניסיונות לקיים הליך של גישור, אשר בסופו ימכור צד אחד למשנהו את מניותיו בחברה, אך הליך הגישור לא צלח. כמו כן, נעשה ניסיון למכור את מניותיו של צור לצד שלישי, אך גם מהלך זה לא הבשיל לכדי עסקה מוגמרת.

הואיל ומדובר בחברה פעילה ורווחית, סברתי שפירוקה עלול להיות צעד קיצוני מדי הפוגע בכל זרועותיה של החברה ובצדדים שלישיים, ולכן הושקעו מאמצים רבים על ידי בית המשפט, במשך התקופה, על מנת להציע לצדדים מספר מתווים לפיתרון הסכסוך, וניתנו להם מספר הזדמנויות להידבר ביניהם וליישב את המחלוקות ביניהם באופן הפוגע במידה הפחותה ביותר בחברה.

בתחילת הדרך, במהלך הדיון שהתקיים ביום 30/4/09, הגיעו הצדדים להסכמה לפיה המצב הניהולי בחברה יוותר על כנו, בכפוף לשיתוף פעולה מלא ביניהם, לשם קידום האינטרסים של החברה. עוד הוסכם כי עזר, המנהל בפועל של החברה ימשיך לנהל את החברה.

באותו דיון הוסכם גם, באופן עקרוני, כי צור מעוניין למכור את חלקו במניות החברה, בהתאם לשווי השוק, כאשר הצדדים ינהלו משא ומתן לגבי שווי חלקו של צור בחברה, וככל שלא תושג הסכמה בנדון, יפנו הצדדים לרואה החשבון של החברה, או לבית המשפט על מנת שיקבע זהותו של רואה חשבון, אשר ייתן חוות דעת באשר לשווי החברה בשוק. יחד עם זאת נקבע, כי המנגנון שנקבע לצורך קביעת שווי השוק של החברה הוא מנגנון מוסכם, שאין בו כדי לחייב את אחד מהצדדים לרכוש את חלקו של האחר במחיר שייקבע באותה חוות דעת.

לבקשת שני הצדדים, מונה רואה חשבון מומחה מטעם בית המשפט להערכת שווי החברה, וביום 11/8/09 מונתה חברת BEST4 יעוץ וניהול בע"מ לשם מתן חוות הדעת ( בש"א 982/09). הצדדים הגישו גם חוות דעת מטעמם, באשר להערכת שווי החברה, אשר הוצגו בפני המומחה שמונה מטעם בית המשפט. 

על פי חוות הדעת מטעם עזר, אשר נערכה על ידי רו"ח רמזי נאסר, הוערך שווי החברה בסך 1,140,000 ש"ח, אך מנגד, על פי חוות הדעת מטעם צור, אשר נערכה על ידי גיזה זינגר אבן בע"מ, הוערך שווי החברה בסך 7,000,000 ש"ח.

בחוות דעתו של רואה החשבון שמונה מטעם בית המשפט נקבע כי שווי החברה נע בין 3 ל-4 מיליון ש"ח, כאשר בהתאם להנחות שבבסיס חוות הדעת הערכת שווי החברה הועמדה על סך 3,440,000 ש"ח.

כל ההערכות האמורות התבססו על שיטת היוון תזרים המזומנים (DCF), השיטה המקובלת להערכת שווי חברות (ראה: ע"א 10406/06 עצמון נ' בנק הפועלים בע"מ ואח', תק-על 2009(4), 4094 (2009)), אך השוני בין ההערכות נעוץ בכך שנתונים ששימשו בבסיס חוות הדעת היו שונים.

בחוות הדעת שהוגשה מטעם המומחה שמונה מטעם בית המשפט צוין כי קיימים הבדלי השקפות משמעותיים ביותר בין בעלי המניות של החברה לגבי היקף הפעילות החזוי בשנים הבאות מחד, ולגבי היקף ההשקעות הנדרש בציוד חדש מאידך, הבדלים אשר עשויים לגרום לקבלת הערכת שווי שונה באופן מהותי במידה ומאמצים באופן מלא ומוחלט את אחת הגישות.