דחיית בקשה לאישור תובענה כתובענה ייצוגית נגד אל על

בקשה לאישור תובענה כתובענה ייצוגית, שעניינה פיצוי נוסעים עקב ביטולן של טיסות המשיבה (להלן – אל על) בימים 5 ו- 6 בחודש מאי 2011. בין הצדדים מחלוקות רבות, לרבות בדבר שאלת קיומה של עילת תובענה.     

רקע עובדתי

המבקשת ובני משפחתה, אזרחי ישראל ותושבי בלגיה, רכשו מאל-על ארבעה כרטיסי טיסה מבלגיה לישראל וחזרה. הטיסה מישראל לבלגיה נקבעה ליום 5.5.2011 בשעה 14:10. המבקשת ובני משפחתה הגיעו לשדה התעופה במועד, השלימו את הליכי הכרטוס, עלו לשער היציאה והמתינו לטיסה. לאחר שעות המתנה ארוכות הודיעה להם נציגת אל על, כי הטיסה בוטלה, שהם מתבקשים לאסוף את הכבודה ולהמתין להודעה בדבר מועד טיסה חלופית. לטענת המבקשת, לקראת חצות של אותו יום נאמר להם, כי הטיסה חזרה לבלגיה תצא ביום 8.5.2011, בשעה 06:00. תצהיר המבקשת נחתם ביום 7.5.2011 והבקשה לאישור הוגשה כבר ביום 9.5.2011.   

הבקשה נשענת על שלושה אדנים: האחד, העדר תחולה לאמנת ורשה, "הואיל והאמנה (ורשה - ר.כ.) אינה מתייחסת למקרה של ביטול הטיסה, הרי שניתן לבסס העילה גם על הדין הכללי" (סעיף 11 לבקשה). השני, ביטול הטיסה מהווה הפרת התחייבויותיה החוזיות של המשיבה, "ליתן למבקשת ובני משפחתה שירותי טיסה: הגעה לישראל ביום 12.4.11... וחזרה לבלגיה ביום 5.5.11 בטיסה מנמל התעופה בן גוריון בישראל לנמל התעופה בבריסל... ביטול ההסכם ע'י המשיבה כאמור, מהווה הפרה של ההסכם בין הצדדים ובהתאם מזכה את המבקשת בסעד אכיפה ופיצוי. בנסיבות המקרה ולנוכח העובדה כי המבקש (כך בבקשה – ר.כ.) סיפק למבקשת טיסה חלופית והמבקשת קיבלה הצעה, הרי שמצטמצמת העילה אך ורק לפיצוי בגין הנזקים שנגרמו למבקשת בעקבות ביטול הטיסה ובכלל אלה, עלויות מזון ומשקאות לזמן ההמתנה; עלויות אירוח בבית מלון..." (סעיפים 13, 14 לבקשה). השלישי, הוא הפנייה להצעת חוק פיצוי וסיוע לנוסעים עקב עיכוב או ביטול בטיסה, התש"ע-2010. המבקשת אינה טוענת לעילת תביעה על בסיס הצעת החוק אלא, ש"ברקע הדברים יצוין כי בימים אלה עומדת בפני קריאה ראשונה במליאת הכנסת הצעת חוק... בשל רלבנטיות הצעת החוק לסוגיה הנדונה בהליך זה יובאו להלן, עיקרי ההצעה, הרלוונטיים..." (סעיף 12 לבקשה).

לטענת המבקשת, היא זכאית לפיצוי בגין הוצאות, אבדן יום עבודה, עוגמת נפש והפסד הנאה בסך כולל של 5,000 ₪ ואומדת את הנזק לקבוצה בסך של 12,500,000 ₪.

מהתצהיר התומך בתשובה לבקשה עולה, שהטיסות בוטלו "בשל איסור פתאומי וגורף", שפורסם על ידי רשות שדות התעופה (להלן – רש"ת) בצהרי יום 5.5.2011, על תדלוק מטוסים בדלק סילוני (להלן – דס"ל) בשדה התעופה בן-גוריון (להלן – נתב"ג) וכן על המראת מטוסים אשר תודלקו בדלק זה. כל זאת בשל חשש לקיום זיהום בדס"ל. איסור זה גרם לביטולים ולעיכובים בעשרות טיסות נוספות הן של אל על והן של חברות תעופה אחרות.

לטענת המשיבה, האחריות לאיכות הדס"ל מוטלת על אחרים, ספקיות הדס"ל וחברות נוספות האחראיות להזרמתו עד לכניסתו למטוס. זאת ועוד, בעקבות פרוץ "משבר הדלק" נקטה באורח מיידי בכל האמצעים הסבירים העומדים לרשותה על מנת לספק שירותי הטסה לציבור נוסעיה. בנוסף, פעלה במהירות האפשרית על מנת לתדלק את מטוסיה ממקורות חלופיים מישראל ומחו"ל. עלות רכישת הדס"ל החלופי הוערכו על ידי המשיבה במיליוני שקלים.

עוד טוענת המשיבה בתשובתה, שבנסיבות העניין לא מתקיימים התנאים לאישור התובענה כתובענה ייצוגית וכי המבקשת לא הוכיחה ולו לכאורה, שנגרם לה נזק, שכן, בין היתר, התגוררה בימים שבין ביטול הטיסה ועד למועד הטיסה הנדחה בבית אימה ברעננה. 

לטענתה, המבקשת נחפזה להגיש את בקשת האישור, שלושה ימים לאחר פרוץ משבר זיהום הדלק, קודם לסיומו של משבר הדלק ובטרם היה סיפק בידה לבצע בדיקות מעמיקות ביחס להיבטים עובדתיים ומשפטיים. כתוצאה מכך הוגשה בקשה חסרה ובלתי מדויקת. ב"כ המשיבה מפנה, בין היתר, לכך ש"המבקשת התיימרה לבסס את עילת תביעתה על הוראות אמנת ורשה, אשר כלל אינן חלות על טיסתה." (סעיף 131 לתשובה לבקשת האישור), כאשר "עניינה של המבקשת מוסדר באורח בלעדי על ידי הוראת אמנת מונטריאול..." (סעיף 129.א. לתשובה). בנסיבות אלה, "לא קיים יסוד סביר להניח כי עניינם של כלל חברי הקבוצה ייוצג וינוהל בתום לב" (עמ' 41 לתשובה).