דורנט (1991) ישראל בע"מ נ' אודיופון אילת בע"מ ואח'

פסק דין

לפני תביעה בסדר דין מקוצר שהגישה התובעת כנגד הנתבעים בסך של 6,842 ₪ (קרן חוב נכון ליום הגשת התביעה) המהווה את יתרת הסכום כפי שזו מופיעה בכרטסת הנהלת החשבונות של התובעת לאחר תום תקופת השכירות, שהוארכה על ידי התובעת בהתאם לסעיף 21 בהסכם – תנאים כללים, לאחר שהנתבעים לא השיבו את כלי הרכב שנלקח על ידם ובחרו שלא לממש את האופציה לרכוש אותו ועד למועד תפיסתו של כלי הרכב , בקיזוז סכום הפיקדון שהופקד על ידי הנתבעים בתחילת ההסכם בתוספת הפרשי ריבית והצמדה.

הנתבעים הגישו בקשת רשות להגן שהתקבלה, לאחר מכן הגיעו הצדדים שניהם ברוב אדיבותם להסכמה לפיה ביהמ"ש יכריע במחלוקת שבין הצדדים בהתאם לחומר הראיות שהוגש לתיק , ללא צורך בחקירת המצהירים וסיכומים קצרים בכתב .

לאחר שעיינתי בכל חומר הראיות שהוגש לתיק ובסיכומי הצדדים שניהם, ניתן בזאת פסק הדין כדלקמן:

טענות הצדדים בקצרה:

התובעת והנתבעת 1 התקשרו בהסכם מיום 31/5/05 לפיו תחל תקופת שכירות כלי הרכב ביום 27/6/05 למשך 36 חודשים, דמי השכירות עמדו על סכום של 2,562 ₪ + מע"מ כדין לחודש וזאת החל מיום 20/6/05 .

בנוסף לכך, שילמה הנתבעת 1 דמי פיקדון בסך של 10,200 ₪ לצורך הבטחת התחיבות הנתבעת 1 לעמוד בהסכם אל מול התובעת.

עוד מסרה הנתבעת 1 לידי התובעת שטר חוב לו ערבו הנתבעים 2 ו- 3 בערבות אישית.

אין מחלוקת בין הצדדים לפיה, הנתבעת 1 עמדה בכל התשלומים החודשיים .

המחלוקת היחידה נסבה סביב שאלת תוצאות ההפרה של ההסכם, באשר לדידה של התובעת היה על הנתבעים להשיב את כלי הרכב מייד בתום תקופת ההסכם, דהיינו, עד ליום 27/6/08 לידי התובעת או להודיע על רצונה לממש את האופציה לרכישתו.

שעה שבחרה הנתבעת 1 שלא לממש את האופציה, כאמור במכתב שיצא על ידה ביום 30/6/08 היה עליה להשיב את כלי הרכב לידי התובעת ובהעדר מחלוקת לפיה כלי הרכב לא הוחזר אלא נתפס על ידי התובעת ביום 19/10/08, במסגרת החובה להקטנת הנזקים, הוארכה תקופת השכירות באופן אוטומטי ועל פי תנאי ההסכם שבין הצדדים למשך 6 חודשים נוספים.

הנזקים הנטענים על ידי התובעת כוללים את עלות תפיסת כלי הרכב בסך של 3,250.49 ₪ , סכום של 12,630.55 ₪ בגין דמי שימוש במכונית עד לתפיסתה לתקופה של ארבעה חודשים, סך של 250 ₪ בגין הוצאות החזרתן של הוראות קבע שבוטלו והנזקים שנגרמו לכלי הרכב בעת החזרתו, בהתאם לחוו"ד שצורפה לכתב התביעה בסכום של 3,242 ₪ ( הנתבעת חויבה בסכום של 3,760 ₪ בגין רכיב זה שכן נוסף על הסכום חיוב בגין מע"מ כדין).

בהתאם לחישוב שנערך על ידי התובעת בגין הנזקים כאמור לעיל, קיזזה התובעת את סכום הפיקדון על פירותיו שהופקד על ידי הנתבעת 1 בעת החתימה על ההסכם ונותרה יתרת החוב כפי שמופיעה בכתב התביעה שהוגש על ידי התובעת לפני.

מנגד טוענים הנתבעים, כי תחילה ניסו לבדוק את הכדאיות הכלכלית במימוש האופציה ולאחר שזו נשללה, נמסרה הודעה בכתב, לאחר הודעות ושיחות טלפוניות רבות עם נציגי התובעת, לפיה הנתבעת 1 רואה את ההסכם ככזה שהסתיים לאחר שהאחרונה מילאה את כל התחייבויותיה על פיו והתובעת רשאית לקבל את כלי הרכב חזרה לרשותה במקום עסקה של הנתבעת 1 .

במסגרת חקירת הנתבע 3 על התצהיר שהוגש על ידו בתמיכה לבקשת הרשות להגן, טען כי כלי הרכב הגיע אל מקום עסקה של הנתבעת 1 באילת וסוכם כי הוא יילקח בחזרה על ידי התובעת ומשכך, מייד לאחר שהיה ברור לתובעת כי אין בכוונת הנתבעת 1 לממש את האופציה, היה על התובעת לבוא ולקחת את כלי הרכב בחזרה .

הנתבעים טוענים להפרה של ההסכם על ידי התובעת וניצול לרעה של תנאים מקפחים בהסכם – תנאים כללים , לדידם התובעת ידעה כי ההסכם הגיע לסיומו לאחר שעמדה בכל התחייבויותיה והיה עליה לדאוג להסדיר את דרך השבת כלי הרכב על מנת להביא את ההסכם לסיומו, כלי הרכב עמד לרשותה של התובעת בהתאם להודעה בכתב מטעם הנתבעת 1 ואין לתובעת כל זכות להאריך את תקופת השכירות בעוד 6 חודשים באקט חד צדדי, כאשר ברור היה לה שהנתבעת 1 בחרה שלא לממש את האופציה לרכוש וכל שנותר הוא לתאם להחזיר את כלי הרכב.

הנתבעים טענו לראשונה, במסגרת הסיכומים בכתב כי חרף ניסיונם להשיב את כלי הרכב לרשותה של התובעת, בהעדר שיתוף פעלה מצידה של האחרונה, לא ידעו לאן עליהם להשיבו ומשכך, לא היה כל טעם בכך שהנתבעים יגיעו עם כלי הרכב לתל אביב מאילת מבלי שתואמה בין הצדדים הדרך לעשות כן.

אשר על כן, לא זו בלבד שהנתבעים אינם חבים לתובעת דבר וחצי דבר, התובעת היא זו שחילטה שלא כדין את הפיקדון שנמסר לידיה בתחילת ההתקשרות וביחס לכך הוגשה תביעת חוב למפרק.

טענת התובעת לנזקים בעת החזרת כלי הרכב מוכחשת וככל שנגרמו נזקים הרי שאלו נגרמו בשל התנהלות התובעת ו/או מי מטעמה בעת שגררו את כלי הרכב ודינן להידחות.

דיון: