דדון(עציר) נ' מדינת ישראל

החלטה

ערר על החלטת בית משפט השלום בראשון לציון (כב' השופט מ' מזרחי) מיום 9.7.13, לפיה הוחלט על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים כנגדו, זאת בניגוד להמלצת שירות המבחן אשר המליץ על שחרור העורר לחלופת המעצר, שהוצעה ושנבחנה על ידו.

רקע ההליך הינו כתב אישום שהוגש כנגד העורר המייחס לו ביחד עם אחר עבירות החזקה של 38.28 ג' סם מסוכן מסוג קוקאין, סחר ב – 186 ג' סם מסוכן מסוג חשיש בתמורה ל- 3,000 ₪, וסחר בסם מסוכן מסוג קוקאין וקריסטל בכמות בלתי ידועה.

ההליך בבית משפט השלום היה למעשה בן שתי "פעימות": בתחילה נתבקש תסקיר שירות מבחן שהתקבל עובר לדיון שהתקיים ביום 25.6.13 ואשר לא המליץ על שחרורו של העורר. על אף האמור, החליט בית המשפט קמא בדיון זה לקבל תסקיר משלים, על מנת לאפשר לעורר להציג חלופת מעצר ראויה.

עובר לדיון השני שהתקיים לפני בית המשפט ביום 9.7.13, התקבל תסקיר משלים אשר המליץ לשחרר את העורר למעצר בית מלא בביתו של מפקח שהוא פנסיונר שב"ס לאחר שירות של 30 שנה. כן הוצע מפקח נוסף, ששירת שנים רבות במשטרת ישראל. בית המשפט קמא דחה את ההמלצה והורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים בעניינו. החלטה זו היא מושא הערר דנן.

תמצית טענות העורר היא, כי חובה על ביהמ"ש לבחון אפשרות לפגיעה מופחתת בחירותו של נאשם על דרך חלופת מעצר. בעניינו של העורר הוצעו חלופות רציניות שיש בהן כדי לאיין את המסוכנות הנטענת. לעניין זה טוען ב"כ העורר כי לא היה מקום לסטות מהמלצת שירות המבחן שהוא הגוף המקצועי, שלו המומחיות לבחינת התנהגות הנאשם, התנהגותו וסביבתו. לעניין זה טוען ב"כ העורר, כי לו סבר בית המשפט קמא כי לא ניתן לאיין את מסוכנות העורר, לא היה צריך להורות על שליחתו המחודשת לשירות המבחן.

לגופן של העבירות טוען ב"כ העורר, כי המדובר בכמויות סם קטנות מאד כשבאחד האישומים מדובר בעבירת סחר ברמה נמוכה ביותר. גם באשר לעברו הפלילי טוען ב"כ העורר, כי על אף שהיה עצור מספר פעמים לרבות במעצר בית, לא הפר מעולם את האמון שניתן בו.

המשיבה מתנגדת למבוקש ועותרת לדחות את הערר. לדברי ב"כ המשיבה, התסקיר הראשון לימד על מסוכנות גבוהה, וגם הרישום הפלילי של העורר מעיד על כך שאין זה מפגשו הראשון עם שלטונות החוק בתחום זה, תחום הסמים, ובעברו רשומות הרשעות לרבות ריצוי מאסר בפועל בן שנתיים בעבירות סמים.

באשר לתסקיר מזכירה ב"כ המשיבה את ההלכה כי בית המשפט אינו מחויב להמלצות התסקיר, וכי קיימים מקרים רבים בהם סוטה בית המשפט מהמלצת תסקיר ומורה על מעצר.

לאחר ששמעתי את טיעוני ב"כ הצדדים, עיינתי בתסקירים שהוגשו בעניינו של העורר ובהחלטות בית המשפט קמא, לא מצאתי להעתר לערר.

אין צורך לומר, כי בית המשפט אינו כפוף להמלצות התסקיר, והן אכן בגדר המלצות בלבד, בבחינת כלי עזר סטטוטורי בידי בית המשפט לקבל החלטתו. במובן זה ובמישור העקרוני, היה רשאי בית המשפט בהחלט לקבל החלטתו באופן שאינו תואם להמלצת התסקיר.

אכן יש טעם בטענה לפיה לו סבור היה בית המשפט קמא שהעורר לא עבר את המשוכה הראשונה היינו משוכת האמון שיש ליתן בו קודם בחינת החלופה, מיותר היה לכאורה לשלחו לבחינת חלופה מוצעת, שכן החלטת בית המשפט קמא מיום 25.6.13 ניתנה למעשה לאחר שהונח לפני בית המשפט קמא התסקיר הראשון בו נפרשו כבר לפניו מלוא הנתונים הנוגעים למסוכנותו של העורר. ואולם, לא רק שאינני סבור שבית משפט מנוע מלבחון פעם נוספת את כלל הנתונים העומדים לפניו, אלא זכותו ואולי אף חובתו לשקול פעם נוספת ואף לשנות עמדתו לכשעומדים לפניו כלל הנתונים. לא ניתן אף לבוא חשבון עם בית המשפט קמא משסבר בכל זאת, לשלוח את העורר לבחינת החלופה בעניינו ורק אחר כך לקבל את החלטתו הסופית על יסוד שקלול כלל הנתונים שלפניו, ולא לעשות כן כבר לאחר התסקיר הראשון. עוד מסכים אני עם בית המשפט קמא, כי תסקיר שירות המבחן השני לא יכול לעמוד במנותק מן הראשון (ש' 20 עמ' 19 להחלטה מיום 9.7.13).

בענייננו, מלמד עיון בתסקיר השני של שירות המבחן, כי השירות אכן התרשם מהמפקחים המוצעים המבינים את תפקידם והאחריות הכרוכה בכך והמתאימים לתפקידם. ואולם, במה דברים אמורים? משניתן לתת אמון בעורר עצמו, ואולם משמצא בית המשפט קמא כי לא ניתן לעשות כן, לא ניתן לומר כי שגה הוא בהחלטתו באופן המצדיק התערבותי.

על מנת שלא להותיר את "הדף חלק" אציין, כי בחנתי אף אני את נתוני העורר דנן, ולא מצאתי כי "מלהיבים" הם בלשון המעטה. עברו הפלילי כולל בתוכו 9 הרשעות קודמות בעבירות רכוש וסמים, בעטיין ריצה אף תקופות מאסר לא מבוטלות, האחת בת שנתיים בעבירות סמים (בשנת 2005), והשניה בת 4 שנים (בשנת 1995 – בעבירות רכוש). גם הרשעתו האחרונה משנת 2009 הינה בגין עבירת סמים, ובעברו הרשעות נוספות בעבירות סמים משנת 2003 ומשנת 1993.

כידוע, ההלכה הנוהגת היא כי אין לשחרר לחלופת מעצר מי שקמה נגדו תשתית ראייתית לכאורית המלמדת על פעילות מסחרית בסם, למעט במקרים חריגים ביותר המצדיקים זאת, בשל החשש שאין בחלופת מעצר כדי למנוע את המשך הפעילות המסחרית להפצת הסם. לצערי לא אוכל לקבוע כי עניינו של העורר נמנה עם אותם מקרים חריגים המצדיקים סטייה מן הכלל. המדובר במספר עבירות סחר בסם ולא באירוע בודד, של עורר בעל עבר פלילי רלוונטי ומכביד בעבירות סמים, ואף לא אוכל לומר שהמדובר בכמויות זניחות של סם (38.28 ג' קוקאין, 186.47 ג' חשיש, וכן קוקאין וקריסטל בכמות בלתי ידועה ואולם עלותה 1,400 ₪ מלמדת כי אין המדובר בכמות של מה בכך).

עיינתי בהחלטות אליהן היפנוני ב"כ העורר ולא מצאתי כי תורמות הן תרומה של ממש לענייננו: בבש"פ 4046/11 מדינת ישראל נ' עמאר על אעסם (21.7.11) היה מדובר בנסיבות יחודיות של משיב, הנמנה על המקרים החריגים המאפשרים לשקול שחרור. באותו עניין היה מדובר בנאשם בעל עבר נקי לחלוטין, יחיד בשבטו שסיים לימודי רפואה, נמצא במעצר ראשון בחייו, והיה נתון בו משך למעלה משלושה חדשים. במ"ת (מח' מרכז) 30306-05-12 מדינת ישראל נ' אליהו בן שמעון (18.7.12), היה מדובר בסם מסוג קנבוס כשלא היה מדובר כלל בעבירות סחר בסם. למותר לציין כי נתונים אלה אינם מתקיימים בענייננו.

אין מחלוקת בדבר הנורמטיביות של החלופה המוצעת שהיא חיובית לכשעצמה ואין לזלזל ביכולותיה. המדובר בשני אנשי בטחון אחד פנסיונר שב"ס והאחר ממשטרת ישראל, אשר הרשימו כאמור גם את שירות המבחן. עם זאת, במכלול הנתונים ובהנתן רמת הסיכון הגבוהה של העורר, המתקשה על פי תסקירו הראשון של שירות המבחן להפנים סמכות, להמנע ממעורבות עבריינית, להציב גבולות לעצמו, בעל דפוסי עבריינות מושרשים, ובעל נטיה לטשטש התנהגותו, ונוכח חומרת העבירות, עברו הפלילי וההלכה הנוהגת, לא נפלה כל טעות בתוצאת ההליך שהיה לפני בית המשפט קמא, שיש בה כדי להצדיק את התערבות ערכאת הערעור.

בנסיבות אלה נדחה הערר.

ניתנה היום, י"ט אב תשע"ג, 26 יולי 2013, במעמד הצדדים.

יעקב שפסר, שופט