החלטה
1.לפניי בקשה לסעד זמני עד למתן החלטה בבקשת הרשות לערער על החלטת בית משפט השלום בירושלים (כב' השופטת א' שניידר), בת"א 34963-01-11, מיום 18.6.12, בגדרה נדחתה בקשה למתן צו מניעה זמני בו ייאסר על המשיבה לאשר באסיפה, או בכל דרך אחרת, את מפת התשריט לצורכי רישום (להלן: 'התצ"ר') הכוללת גבולות המצויים במחלוקת בין המבקשים לתושבים אחרים במושב.
2.המבקשים הינם בעלי משק באגודה השיתופית טל שחר (להלן: "המשיבה" או "המושב").
ההליך העיקרי בבית משפט קמא, בו נקטו המבקשים בחודש ינואר ש"ז, נסב על סכסוך לגבי קווי הגבול שבין נחלות המבקשים, לבין הנחלות הגובלות לה (נחלה מס' 18 של משפחת בנית, ונחלה מס' 20 של משפחת מדיוני), והופנה נגד המושב, משפחות בנית ומדיוני, וכן נגד מינהל מקרקעי ישראל, מרכז תכנון רישום האינוונטר הקרקעי באזורים כפריים והמרכז למיפוי ישראל.
בין יתר הסעדים שנתבעו במסגרת ההליך העיקרי, עתרו המבקשים לסעד הצהרתי לפיו קו הגבול בין הנחלות הרלוונטיות הינו כמסומן במפת המדידה שצורפה על-ידם; לצו עשה המורה למשפחת מדיוני לסלק את הקרוואן שהוקם בסמוך לקו הגבול הנטען בין נחלתם לבין נחלת המבקשים; לסעד הצהרתי הנותן תוקף להצעת הסכם לגבי קווי הגבול שבין המבקשים לבין משפחת מדיוני; ולצו עשה המורה למינהל, למרכז רישום המשבצות, למרכז המיפוי ולמושב לעדכן את מפת רישום המשבצות (להלן: "המפה") לגבי קו הגבול בין הנחלות, ולתקן בהתאם את התצ"ר.
3.למען שלמות התמונה אציין, כי בכתבי ההגנה מטעם הנתבעים השונים הועלו, בין היתר, טענות של חוסר סמכות עניינית, בהתייחס למהות וסוג הסעדים שהתבקשו בגדרו של ההליך, אולם בשל אי מיצוי הליכים מקדמיים, לרבות הליך מהו"ת, טרם ניתנה בטענות אלו החלטה כלשהי.
4.בהחלטה מיום 21.6.12, היא מושא הבקשה העיקרית שהוגשה לבית משפט זה, נדחתה הבקשה לצו מניעה זמני, כהאי לישנא:
"לאחר עיון בכל טענות הצדדים, ומשטרם ניתנה כאמור החלטה בדבר הסמכות העניינית לגבי ההליך העיקרי, אין מקום לסעד זמני כלשהו מעבר לסעד הארעי שניתן לגבי כינוס האסיפה הכללית ביום 31.5.12.
גם אם ייקבע כי הסמכות העניינית מצויה בידי בית משפט זה – ראיתי לקבל את טענות המשיבה [המושב, צ"ס] כי אין לעכב את הליכי התצ"ר לגבי כלל חברי המושב, שרישום זכויותיהם הקנייניות הינו בעל חשיבות רבה עבורם, רק בשל סכסוך בין המבקשים לבין משפחות מדיוני ובנית.
כמו כן, ראיתי לקבל את הטענה כי הרישום איננו בלתי הפיך, ואם יתקבלו טענות המבקשים בהליך העיקרי – ניתן יהיה לתקן את הרישום.
לפיכך, מאזן הנוחות נוטה לטובת חברי המושב ולא למבקשים ואין מקום לסעד הזמני המבוקש."
5.החלטה זו הינה מושא הבקשה העיקרית שהוגשה לבית משפט זה, בגדרה, כאמור, הוגשה הבקשה דנן.
6.לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה, על נספחיהן, וכן בהחלטת כב' השופטת שניידר, דעתי הינה כי דין הבקשה להידחות. להלן יפורטו הטעמים לכך.
7.כפי שנקבע לא אחת, על המבקש לעכב ביצועו של פסק-דין עד להכרעה בערעור (בזכות או ברשות), הנטל להוכיח התקיימות שני תנאים: ראשית, עליו להוכיח שיש לו סיכוי טוב לזכות בערעור; שנית, עליו להוכיח שאם לא יעוכב הביצוע ייגרם לו נזק בלתי הפיך או, למצער, כי מאזן הנזקים שייגרמו לצדדים נוטה לצדו, באופן שיצדיק את העיכוב (ראו: בש"א 2966/96 עטיה נ' עיריית תל אביב – יפו, פ"ד נ(1) 668, 672 (1996)).
8.בענייננו, לא שוכנעתי כי המבקשים הרימו את הנטל ביחס לשני התנאים דלעיל.
9.באשר לסיכויי הערעור – עסקינן בבקשת רשות לערער על החלטה הנוגעת לסעד זמני בסכסוך שבין צדדים, כאשר ברקע עומדות טענות כבדות משקל כנגד סמכותו של בית משפט קמא להיזקק לתובענה העיקרית, ולמצער - לחלק מהסעדים שנתבעו בה. גם בטענת המבקשים בדבר הפגמים הדיוניים שנפלו במהלך הישיבה שנערכה בבית משפט קמא, אשר כנטען הינם בעלי משקל בבחינת סיכויי ההליך העיקרי דנן, לא מצאתי די, ולו לצורך המסגרת הדיונית קא עסקינן. עיון בפרוטוקול הדיון מעלה, כי יומם של המבקשים ניתן להם, בית המשפט שמע את טענותיהם ואף דחה את הדיון לצורך מתן החלטה. גם בהחלטה שניתנה בסופו של יום נסקרו טענות הצדדים, לרבות אלו שהועלו בעל פה, כך שאיני סבור, לכאורה ובשלב זה, כי יש ממש בתחושת המבקשים לפיה טענותיהם לא נשמעו במלואן קודם למתן ההחלטה בעניינם.
10.גם לגופו של עניין לא הבהירו המבקשים מדוע ראוי לעכב את הליכי אישור התצ"ר הנוגעים לכלל הנחלות ביישוב (כשמונים במספר), בגין סכסוך נקודתי בינם לבין שני בעלי הנחלות הסמוכות לזו של המבקשים, עת ב"כ המושב הצהיר, לא אחת, כי המושב יכבד כל החלטה בנוגע לגבולות שייקבעו, לרבות באמצעות שינוי התצ"ר לאחר הגשתה לרשויות התכנון (ראו, לדוגמה, סעיפים 10 – 11 לתגובתו). עמדה זו הובעה אף בפניית המושב לוועדה המקומית לתכנון ובנין מטה יהודה מיום 23.4.12 (ראו נספח ב' לתגובה), בגדרה צוין כי סוגיית גבולות הנחלה השייכת למבקשים תלויה ועומדת בבית המשפט, ומשכך הוצע לאשר את התב"ע "שהרי אין להעניש את כל חברי היישוב בשל מחלוקת נקודתית", ולהוסיף הערה לתצ"ר, באשר לנחלות עליהן נסבה המחלוקת, לפיה ככל שבית המשפט יקבע כי גבולותיהן שונים מאלו שאושרו בתצ"ר, או-אז יתוקן הגבול בהתאם להחלטת בית המשפט, בלא צורך בקיום נוסף בפני הוועדה (שם, סעיפים 1 – 2). הצעה זו אמנם התקבלה בהחלטת וועדת המשנה מיום 2.5.12 (ראו נספח ג' לתגובה).
11.בהינתן כל האמור, הרי גם בסוגיית מאזן הנוחות ידם של המבקשים על התחתונה, שהרי אישור התצ"ר אינו בלתי הפיך, והחשש היחיד שנותר נוגע לאישור תוכנית לבנייה חדשה או להכשרת בנייה קיימת, שתוגש על-ידי מי מבעלי הנחלות הגובלות (ראו סעיף 24 לבקשה). והנה, אין עניינו של חשש זה לתוצאות מיידיות וקונקרטיות, שכן הליך ברוח זו טרם ננקט, אלא לפעולה עתידית אפשרית, אשר בגינה וודאי שאין מקום לפגוע בכלל חברי המושב. לא-זו-אף-זו, גם בהנחה שהליך כזה אכן יינקט, ספק עד כמה רשויות התכנון ייעתרו לו נוכח ההערה האמורה אודות הסכסוך המתנהל בבית המשפט, מה גם שבמקרה כזה היה על המבקשים לנקוט בהליך ישיר כנגד בעלי הנחלות הגובלות, ולמצער לצרפם כצד להליך דנן.
12.סיכומם של דברים: הבקשה נדחית.
13.המבקשים יישאו בהוצאות המשיבים בסך 2,500 ₪.