אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> ד.כ נגד א.ד

ד.כ נגד א.ד

תאריך פרסום : 06/07/2023 | גרסת הדפסה

תמ"ש
בית משפט לעניני משפחה אשדוד
33213-09-20
02/07/2023
בפני השופטת:
עפרה גיא

- נגד -
תובע:
ד.כ
עו"ד רפאל אלקובי
נתבעת:
א.ד
עו"ד זהר חן
פסק דין
 

 

בפני תביעה שהוכתרה כתביעה לאיזון משאבים בין בני-זוג, אשר הוגשה ע"י התובע כנגד הנתבעת.

 

רקע עובדתי

 

1.הצדדים הם בני-זוג לשעבר אשר ניהלו מערכת יחסים זוגית כידועים בציבור בין השנים 2006-2017 במהלכה נולדו לשניים שני ילדים, הקטין א' יליד 2008 והקטינה א' ילידת 2011.

 

2.במוקד הסכסוך שבפני עומדות שתי חברות כוח אדם, האחת, 'ע' בע"'מ' והשנייה, חב' 'ש' בע"מ', אשר שתיהן הוקמו במהלך תקופת החיים המשותפת של הצדדים.

 

3.בראשיתם של ההליכים המשפטיים מלוא המניות בשתי החברות הנ"ל היו רשומות ע"ש הנתבעת.

 

'חברת ע' בע"'מ' תכונה להלן: 'חב' ע'' ו'חברת ש' בע"מ' תכונה להלן: 'חב' ש''.

 

חב' ש' הוקמה ביום 20.03.2017 והחלה את פעילותה בפועל רק ביום 01.01.19 ובהתאם לתעודת עוסק מורשה ואישור רואה חשבון שצורפו לכתב ההגנה.

 

4.בין הצדדים התנהלו הליכים רבים מאוד, בין היתר, תביעה למתן פסק-דין הצהרתי אשר הוגשה ע"י התובע במסגרת תמ"ש 35578-11-18.

 

להלן: 'התביעה למתן פסק-דין הצהרתי'.

 

במסגרת אותו הליך מומחה רואה חשבון מטעם בית המשפט לצורך הערכת שוויה של חב' ע' ובחוות דעת שהוגשה ביום 19.05.19 הוערך שוויה של חב' ע' נכון לחודש נובמבר 2018 ע"ס של 7,470,000 ₪.

 

5.בדיון אשר התקיים ביום 18.07.19 בתביעה למתן פסק-דין הצהרתי, הגיעו הצדדים להסכמות על פיהן יינתן פסק-דין לפיו התובע יירשם כבעל 100% ממניות חב' ע'.

 

נוכח הסכמות הצדדים ניתן פסק-דין לפיו התובע הוא בעל 100% ממניות חב' ע'.

במסגרת פסק-הדין הנ"ל מונה רואה החשבון מאיר בן חיון ללוות את הצדדים לצורך העברת הזכויות בחברה ע"ש התובע.

 

במסגרת התובענה שבפני טוען התובע כי קיבל חברה ריקה מכל תוכן וכי הנתבעת הונתה אותו כאשר הבריחה את כל נכסי חב' ע' לחב' ש' ואף 'ניפחה' את הוצאות חב' ע' בכך שהגישה חשבוניות פיקטיביות וביצעה משיכות של כספים במזומן מהחברה ובכך הובילה להתמוטטותה הכלכלית של חב' ע'.

 

6.בדיון אשר התקיים בתובענה ביום 28.12.20 הסכימו הצדדים כי מועד הקרע בו הסתיים הקשר הזוגי ביניהם הינו ביום 16.08.18.

 

להלן: 'מועד הקרע' או 'המועד הקובע'.

 

7.מועד לשמיעת ההוכחות נקבע כחצי שנה מראש ובפתחה של ישיבת ההוכחות טען ב"כ הנתבעת כי חב' ע' נמצאת בפירוק; כי מונה לה נאמן וכי ההליך לפירוק חב' ע' מתברר בבית המשפט המחוזי בבאר שבע.

 

ב"כ הנתבעת ביקש שלא לקיים את ישיבת ההוכחות ולעכבה ואף טען כי הוא אינו מתכוון לחקור את התובע, מהטעם שמונה נאמן לחב' ע'. ב"כ הנתבעת דבק בעמדתו זו הגם שבקשתו נדחתה על ידי בדיון כאשר קבעתי כי לא מצאתי לנכון להיעתר למבוקש בשים לב לעובדה שעובדה זו היתה ידועה לנתבעת לכל הפחות שלושה חודשים טרם הדיון, העובדה שמדובר בתביעה בין בני זוג לשעבר הנמצאת בסמכותו של בית משפט לענייני משפחה ועוד. משכך, קבעתי כי ההליכים בתובענה ימשכו כסדרם.

 

8.על אף האמור, ב"כ הנתבעת סרב לחקור את התובע וסרב אף לאפשר את חקירת הנתבעת.

 

בהחלטה נוספת שניתנה בישיבת ההוכחות הבעתי מורת רוח מהתנהלות ב"כ הנתבעת שסרב לפעול בהתאם להחלטות בית המשפט וסרב לחקור את התובע ולא אפשר את חקירת הנתבעת, הגם שהבהרתי מפורשות שהחקירה תתקיים במועד שנקבע.

 

בהמשך הדיון הוריתי לנתבעת להעלות להיחקר ולאחר שב"כ הנתבעת הודיע כי אינו מתכוון לחקור את התובע. ב"כ הנתבעת לא אפשר את חקירת הנתבעת בטענה שלא ניתן לקיים את החקירה ללא החלטה של הנאמן או של בית המשפט המחוזי.

 

בנסיבות אלה הבהרתי לנתבעת כי עובדה זו יכול ותשמש כנגדה שעה שאינה עולה להיחקר ואינה מוסרת את גרסתה.

 

משעה שלא מצאתי כל הצדקה לאי קיום דיון ההוכחות במועד שנקבע, הוריתי לצדדים להגיש סיכומים בתיק, כאשר ציינתי כי יינתן משקל לעובדה שב"כ הנתבעת לא חקר את התובע ולא נסתרה גרסתו ומאידך, הנתבעת לא מסרה גרסה משסירבה להעיד.

 

הצדדים לא העידו עדים זרים מטעמם.

 

 

תמצית טענות הצדדים

9.טענות התובע

א.הנתבעת פעלה בתחבולה ובמרמה להברחת נכסים וכל זאת על מנת להותירו חסר כל ולהעביר את כל הרכוש לידיה.

 

ב.בשנת 2007 הוא הקים את חב' ח' (להלן: ח') אשר תחום עיסוקה העיקרי עסק בגיוס כח אדם.

 

ג.הוא היה בעל השליטה והחזיק מ-100% ממניותיה של חב' ח' ואילו הנתבעת עבדה כשכירה בחב' ח', בתפקיד פקידותי.

 

ד.בשנת 2009 רכשו הצדדים יחדיו את ביתם המשותף, וילה בעלת שישה חדרי שינה, ברח' ע' באשקלון.

 

ה.בחודש אפריל 2010 ועקב היקלעותה לקשיים כלכליים, הוא הקפיא את כל הפעילות בחב' ח'.

 

ו.בשנת 2014 הוא הקים את חב' ע' ורשם את מלוא מניותיה ע"ש גיסו.

 

ז.בשנת 2016 הוא הקים את חב' ש'. תחילה הוא רשם את מלוא מניותיה של חב' ש' ע"ש קרוב משפחה.

 

ח.בשנת 2017 הוא העביר גם את השליטה המלאה בחב' ע' לידיה של הנתבעת.

 

ט.בסמוך למועד העברת המניות בחב' ע' לידי הנתבעת היא החלה לפעול כנגדו ולמדר אותו מכל פעילות החברה ומחייה. כאשר גילה כי הנתבעת מועלת בכספי החברה היא הגיבה בחסימת הגישה למערכות המחשוב של החברה בפניו.

 

הנתבעת אף הוציאה כנגדו צו הרחקה מהבית המשותף בטענות משוללות כל יסוד ואף טענה כי הוא חולה פסיכיאטרי ודרשה שיבצע בדיקות בנוכחותה.

 

י.בשנת 2019 העבירה הנתבעת, ללא ידיעתו, את רוב הפעילות של חב' ע' ואת רוב לקוחותיה לחב' ש' הנמצאת בשליטתה המלאה.

 

יא.בהחלטת בית משפט מיום 18.07.19 ולאור ויתורה התמוה של הנתבעת, הועברו לידו 100% ממניותיה של חב' ע', אלא שמיד התברר לו כי החברה ריקה מתוכן ומלקוחות ומלאה בחובות אותם יצרה הנתבעת.

 

ויתור הנתבעת על מניותיה בחב' ע' התקבלה בחוסר תום לב מובהק ותוך מרמה, כשהיא יודעת שחב' ע' ריקה למעשה מכל תוכן וכי פעילותה הועתקה כמעט לחלוטין לידי חב' ש'.

 

יב.מאחר והיחסים בין הצדדים הגיעו לסיומם, הוא מבקש לבצע חלוקה שווה ברכוש אשר צברו הצדדים יחדיו במהלך החיים המשותפים.

 

יג.ביום 15.04.19 נתן בית המשפט צו פירוק שיתוף על מנת לחלק את הנכסים שצברו הצדדים במהלך החיים המשותפים.

על מנת לבצע את הליך פירוק השיתוף על הנתבעת לשלם לו את החובות שצברה מולו.

 

יד.מבדיקת החשבונות שביצע בחב' ע' עם העברת מניותיה לידיו, התברר לו כי הנתבעת פעלה בתחבולה ובמרמה להברחת נכסים מיד ובסמוך להוצאת צווי ההרחקה, בין היתר, באמצעות קבלת חשבוניות פיקטיביות ורישומן כהוצאה לחברה, תוך משיכת כספים שלא כדין ובעורמה ובסך כולל של 1,410,946 ₪ ויש לראות בכל הסכום הנ"ל כנכס מוברח.

 

טו.עוד נעשו ע"י הנתבעת הברחות נכסים על דרך משיכת מזומנים חריגות בסכומים גבוהים מבנק מזרחי מדי חודש בחודשו וכן הברחת לקוחות מחב' ע' אל חב' ש'.

 

טז.כך גם טרם נמסר לו ציוד אישי ומיטלטלין השייכים לחב' ע' לרבות, מחשב אישי; מחשב שולחני לרבות המידע המצוי בתוכו; רכב מסוג מרצדס שנרכש כולו מכספיו ומכספי חב' ע'.

 

יז.לפיכך, יש לשיטתו ליתן סעד הצהרתי הקובע כי פעילות חב' ע' הוברחה כולה לחב' ש' ולקבוע כי הוא זכאי לקבלת מחצית הרווחים החל מחודש אוגוסט 2018 ועד לחודש אפריל 2021 ובסך כולל של 3,218,541 ₪ עבור חלקו.

 

יח.התובע עותר להורות על איזון משאבים בחב' ע' כפי שהיתה עד למועד הקרע בין הצדדים ובהתאם לחוות דעת האקטואר; להורות על פירוק השיתוף בבית המשותף של הצדדים וחלוקת התמורה שתתקבל מהמכירה בין הצדדים ולאחר סילוק החובות הרובצים על הבית ותשלום הוצאות המכירה ובהתאם לצו פירוק מיום 15.04.19 שניתן בתמ"ש 35578-11-18; לחייב את הנתבעת בתשלום דמי שימוש ראויים בגין המגורים הבלעדיים שעשתה בבית המשותף ממועד סילוקו מהבית ועד למועד הגשת התביעה ובסך כולל של 148,000 ₪ (4,000 ₪ לחודש); להורות על מכירת רכבה של הנתבעת או תשלום לתובע שווי מחצית ערכו; להורות לנתבעת להעביר לידיו ציוד/מיטלטלין השייכים לו או לחב' ע' וכן את כל הנכסים ו/או הכספים המוברחים וכאמור; לשלם לו תשלומי שכ"ט עו"ד של הנתבעת אשר שולמו מכספים של חב' ע' מחודש ספטמבר 2018 ובסך של 140,800 ₪; החזרי ביטוחי בריאות וכספי ביטוח העובדים שבוטחו בחברת ע' אשר הועברו לידי הנתבעת או לחב' ש' ובעניין זה הוא עותר למתן חשבונות; להורות לנתבעת להשיב לו את הלוואת הבעלים שהעניק לחב' ע' לטובת כיסוי חובות מע"מ שיצרה הנתבעת טרם העברת מניות החברה לידיו ובסך של 100,000 ₪ וכן ליתן פסק-דין המצהיר כי פעילותה של חב' ע' הוברחה כולה לחב' ש'.

 

 

10.טענות הנתבעת

 

א.דין התביעה להיות מסולקת על הסף, בהיותה תביעת סרק, קנטרנית וטורדנית אשר הוגשה בהעדר כל עילה.

 

ב.אין כל בסיס לעתירת התובע ל'איזון משאבים', שכן הצדדים לא נישאו מעולם ולכן לא חל עליהם חוק יחסי ממון.

כך גם לא שררו ביניהם יחסי שיתוף המקנים לתובע זכות בנכסיה ולמעט בבית המשותף ובחב' ע'.

 

ג.אופן חלוקת הזכויות בנכסים המשותפים המפורטים לעיל ופירוק השיתוף לגביהם הוכר בפסקי דין ובהחלטות של בית המשפט במסגרת התביעה לפסק-דין הצהרתי ולמעט נכסים אלה אין כל זכויות ו/או פרטי רכוש המהווים רכוש משותף של הצדדים.

 

פסק-הדין שניתן בתביעה לפסק-דין הצהרתי מהווה מעשה בית דין סופי ומוחלט בכל הנוגע לטענות התובע בדבר פירוק השיתוף ברכוש המשותף והלכה למעשה מונע מהתובע מלשוב ולהעלות כל טענה הנוגעת לזכויותיו בכל רכוש נוסף מכל מין וסוג שהוא הרשום על שמה ומצוי בבעלותה הבלעדית.

 

ד.התביעה עומדת בסתירה מוחלטת לפסק-דין חלוט שניתן בתביעה לפסק-דין הצהרתי, במסגרתו קיבל התובע לבעלותו הבלעדית את מלוא מניות חב' ע', ללא תשלום כל תמורה מצידו ובכל מקרה בו יבוצע איזו משאבים בין הצדדים יש לקחת בחשבון את הסך של 7,470,000 ₪ אותו קיבל התובע במסגרת פסק-הדין שניתן בהליך הנ"ל ולמצער את הסך של 3,740,000 ₪ המהווים את שווי זכויותיה בחב' ע'.

 

ה.התובע לא חלק על ממצאי חוות הדעת שהוגשה בתביעה למתן פסק-דין הצהרתי ואף עתר כי היא תרכוש את חלקו היחסי בחב' ע' תמורת הסך של 3.7 מיליון ₪.

היא התנגדה לדרישת התובע והציעה כי הוא זה שירכוש את חלקה תמורת הסך של מיליון ₪ ובהמלצת בית המשפט אף הסכימה לצמצם את הסכום לסך של חצי מיליון ₪ ובהמשך אף הודיעה על הסכמתה להעביר לתובע את כל מניותיה בחב' ע' ללא תמורה.

 

בהסתמך על הסכמתה לוותר על קבלת תמורה בגין מניותיה ניתן כאמור פסק-הדין בתביעה למתן פסק-דין הצהרתי, במסגרתו נקבע כי התובע הוא הבעלים של חב' ע'.

 

ו.קודם מתן פסק-הדין במסגרת ההליך הנ"ל נדחתה דרישתו של התובע כי היא תהיה מנועה לפתוח חברה אחרת ו/או כי היא תתחייב שלא לעבוד עם אותם הלקוחות של חב' ע'.

 

כך גם הובהר לתובע כי הוא מקבל את חב' ע' על זכויותיה והתחייבויותיה.

 

איש לא מנע מהתובע לבדוק, קודם קבלת המניות, את מצבה של חב' ע', את הפעילות המתבצעת בה ו/או נכונות המצג שהובא ע"י המומחה שמונה מטעם בית המשפט.

לפיכך, מנוע היום התובע מלהעלות טענות אודות טיב וכדאיות העסקה שכן עמדה לתובע הזכות לבדוק את חוות דעת המומחה לארכה ולרוחבה.

 

ז.בנסיבות אלה ולאור פסק-הדין שניתן בתביעה לפסק-דין הצהרתי אין כל רלוונטיות לטענות התובע שכן כלל הזכויות והחובות אשר עמדו למי מהצדדים מוצו במסגרת פסק-הדין שניתן בתביעה לפסק-דין הצהרתי.

 

ח.חב' ש', אשר נרשמה בבעלותה ביום 20.03.17, היתה במשך שנתיים 'חברת מדף' נטולת כל פעילות מכל מין וסוג שהוא וזאת עד ליום 01.01.19, שנתיים לאחר סיום חייהם המשותפים של הצדדים.

 

לכן, לא ברורות טענות התובע אודות 'פעולות חריגות' אותן כביכול ביצעה ברכושה בשנת 2019, שנתיים לאחר פרידת הצדדים וכל טענות אלה אין בהן אלא כדי לנסות להכפיש את שמה ולהאשימה בהאשמות שווא של 'חוסר חוקיות'. כל החשבוניות שפורטו בתביעה הוצאו כדין ודווחו כדין לרשויות המס.

 

מה גם שכל פעילות החברה בוקרה ונבחנה ע"י המומחה שמונה על ידי בית המשפט וחוות דעתו משקפת את מצב החברה על זכויותיה וחובותיה נכון לחודש אפריל 2019.

 

ט.הרכוש המשותף היחיד של הצדדים שנצבר עד סוף חייהם המשותפים בשנת 2017 כלל את חב' ע', אשר הועברה בשלמותה לתובע וכן את בית המגורים.

 

י.היא מכחישה את טענות התובע כאילו נטלה לעצמה ציוד השייך לתובע או לחב' ע' וכן מכחישה כי לתובע זכויות ברכב שבבעלותה וטוענת ביחס לרכב כי מדובר ברכוש פרטי.

 

יא.התובע נמנע ממועד קבלת חב' ע' לבעלותו לפתח את החברה, נמנע מלקשור קשר עסקי עם לקוחות חדשים ובנסיבות אלה ברור כי את כל טענותיו אודות מצב החברה יכול הוא וצריך להפנות רק כלפי התנהלותו האישית בחברה והאופן הקלוקל בו ניהל אותה.

כך גם לא הציג התובע כל מסמך או ראשית ראיה אשר יש בהם כדי להוכיח את הקשר בינה לבין מצבה של חב' ע' ו/או את טענותיו על כי היא העבירה והבריחה את כל פעילות החברה.

 

יב.היא דוחה את טענות התובע לדמי שימוש ומוסיפה כי ממועד הרחקתו מהבית, בחודש שאוגוסט 2018, נמנע התובע לשלם כל תשלום למזונות ילדיו וכן נמנע מלשלם כל שתשלום בגין חלקו בהחזריה החודשיים של הלוואת המשכנתא הרובצת על בית המגורים העומדים ע"ס של 4,000 ₪ בחודש.

יג.היא טוענת כי התובע הוא זה אשר הכשיל פעם אחר פעם את פירוק השיתוף בבית המגורים ובטענה כי יוכל לרכוש את חלקה בבית המשותף מתוך החלק המגיע לו בחב' ש'.

 

יד.בשים לב למפורט בכתב ההגנה, היא עותרת לדחות את כל עתירות התובע, תוך חיובו בהוצאות משפט.

 

דיון והכרעה

 

11.כאמור לעיל, בפתחה של ישיבת ההוכחות אשר נקבעה ליום 19.05.22 (להלן: 'ישיבת ההוכחות') טען ב"כ הנתבעת כי חב' ע' נמצאת בפירוק וכי מונה לה נאמן ולכן ביקש שלא לקיים את ישיבת ההוכחות.

 

לא נעתרתי לבקשת ב"כ הנתבעת ובהחלטה אשר ניתנה בדיון הנ"ל ציינתי כי: 'עיון בכתב התביעה המתוקן מלמד שהתביעה הוגשה באופן אישי ע"י התובע כנגד הנתבעת. חברת ע' אינה צד להליך הגם שעולות טענות מהותיות ביחס לחברה זו. בנסיבות אלה לא מצאתי לנכון להיעתר למבוקש וההליכים יימשכו כסדרם . . . אין מדובר בתביעה של חברת ע' אלא בתביעה אישית של התובע ומשכך לא מצאתי לנכון להורות על הפסקת ההליך או עיכובו שעה שלחברת ע' מונה מפרק'.

 

אלא שחרף החלטה כאמור עמד ב"כ הנתבעת בסירובו לאפשר את המשך בירור ההליך ושמיעת הראיות בתובענה, סרב לחקור את התובע ולאפשר לתובע לחקור את הנתבעת בטענה כי: 'אני לא מתכוון לחקור את התובע . . . אני לא יכול להכשיל את הנאמן במחוזי. אני אעשה פה טעות שתעלה ביוקר לנתבעת' – עמ' 24 שורות 20-21.

 

בהחלטה אשר ניתנה בעקבות טענה זו של ב"כ הנתבעת ציינתי כי:

'ביהמ"ש מביע את מורת רוחו מהתנערותו של בא כוח הנתבעת שמסרב לפעול בהתאם להחלטות בית המשפט ומסרב לחקור כעת את התובע ואינו מאפשר את חקירת הנתבעת. בית המשפט הבהיר מפורשות שהחקירה תתקיים כעת ובא כוח הנתבעת מסרב לאפשר את חקירתה'.

 

אלא שחרף החלטת בית המשפט שב וחזר ב"כ הנתבעת על עמדתו וטען כי: 'אני לא יכול לחקור את התובע. אני מנוע מלחקור אותו. העניין מתברר בפני הנאמן . . . אני קיבלתי הנחיות אבל אסור לה להכשיל תהליך שהיא נמצאת פה ויש נאמן שמברר את זה ואני לא יכול להכשיל את זה' – עמ' 26 שורה 6 ושורות 19-20.

 

בעקבות טענות חוזרות אלה של ב"כ הנתבעת הערתי כי: 'ביהמ"ש מורה לנתבעת לעלות להיחקר לאחר שבא כוח הנתבעת הודיע שאינו מתכוון לחקור את התובע. בא כוח הנתבעת אינו מאפשר לנתבעת להיחקר בטענה שלא ניתן לקיים את החקירה ללא החלטה של הנאמן או של ביהמ"ש המחוזי. ביהמ"ש לענייני משפחה נתן החלטה לעניין זה והורה על קיום החקירה היום. כעת משסרב בא כוח הנתבעת לאפשר את חקירת הנתבעת, ביהמ"ש מבהיר לנתבעת שעובדה זו יכול ותשמש כנגדה שעה שאינה עולה להיחקר ואינה מוסרת את גרסתה'.

 

בהמשך קבעתי כדלקמן:

'התיק נקבע לדיון הוכחות להיום ביום 3.11.21 לפני כחצי שנה לערך. בפתח הדיון טען בא כוח הנתבעת כי לא ניתן לקיים את הדיון. בית המשפט דחה את הטענה שכן מדובר בתביעה אישית של התובע ולא בתביעת החברה. על אף האמור הודיע בא כוח הנתבעת כי אינו מבקש לחקור את התובע, התעלם מהחלטת בית המשפט ולא אפשר לנתבעת לעלות ולהיחקר. . . בנסיבות אלו, ובשעה שאין כל הצדקה לאי קיום דיון ההוכחות היום, מצאתי לנכון להורות לצדדים להגיש סיכומים בתיק כאשר יינתן משקל לעובדה שבא כוח הנתבעת לא חקר את התובע ולא נסתרה גרסתו ומאידך, הנתבעת לא מסרה גרסה משסירבה להעיד'.

 

12.תקנה 1 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018 (להלן: 'תקנות סדר הדין האזרחי') קובעת כדלקמן:

מטרות התקנות

"מטרות תקנות סדר הדין האזרחי הן לקבוע סדר דין לניהול ההליכים האזרחיים בבית המשפט, ליצור ודאות דיונית, למנוע שרירותיות ולהגשים את העקרונות החוקתיים העומדים ביסודו של הליך שיפוטי ראוי והוגן, כדי להגיע לחקר האמת, ולהשיג תוצאה נכונה ופתרון צודק של הסכסוך".

 

13.תקנה 3 לתקנות סדר הדין האזרחי, קובעת כדלקמן:

ניהול המשפט וחובת בעלי הדין

(א) בית המשפט אחראי על ניהול ההליך השיפוטי לשם הגשמת המטרות שביסוד תקנות אלה; לשם כך עליו ליזום, אם נדרש, ולהחליט כל החלטה לפי תקנות אלה במטרה לקדם את התנהלותו של הליך ראוי והוגן.

 

(ב) חובת בעלי הדין ובאי כוחם היא לסייע לבית המשפט בקיום המוטל עליו לפי תקנות אלה, וכן לנהוג בתום לב ובהגינות דיונית תוך שהם מסייעים במימוש התכלית הדיונית, ובכלל זה העמדת הפלוגתאות האמיתיות שבמחלוקת בין בעלי הדין, מיקודן, בירורן והכרעה בהן.

 

14.תקנה 4 לתקנות סדר הדין האזרחי, קובעת כדלקמן:

שימוש לרעה בהליך שיפוטי

"לא יעשה בעל דין או בא כוחו שימוש לרעה בהליכי משפט ובכלל זאת פעולה בהליך שמטרתה או תוצאתה לשבשו, להשהותו או להטריד בעל דין, לרבות פעולה בלתי מידתית לאופי הדיון, לעלותו או למורכבותו".

 

15.תקנה 5א לתקנות סדר הדין האזרחי קובעת, כדלקמן:

אופן יישום עקרונות היסוד בתקנות אלה

"עקרונות היסוד שבחלק זה ישמשו את בית המשפט בהפעילו את שיקול דעתו לפי תקנות אלה או לפי כל חיקוק אחר המפנה אליה".

 

16.התנהלות הנתבעת לאורכו של ההליך שבפני, וכן בתיק המזונות הקשור שנסגר זה מכבר, מהווה פגיעה בעקרונות היסוד של תקנות סדר הדין האזרחי. הנתבעת הפרה חובתה לסייע לבית המשפט להגשים את העקרונת החוקתיים העומדים ביסודו של הליך שיפוטי ראוי והוגן; להגיע לחקר האמת; להשיג תוצאה ראויה ולהגיע לפתרון צודק של הסכסוך.

 

התנהלות הנתבעת, אשר השהתה ואף שיבשה את ניהול ההליך, מגיעה כדי חוסר תום לב ועומדת בניגוד למטרות ותקנות סדר הדין האזרחי אשר נמנו לעיל.

 

להתנהלות זו של הנתבעת תהא השפעה על קביעותיי בפסק-הדין.

 

משמעות הוויתור על חקירת התובע ועל מסירת עדות

17.הוראת סעיף 15 לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971 (להלן: "פקודת הראיות") מאפשרת הגשת תצהיר כראיה:

 

"תצהיר שבכתב כראיה בדין

15. (א) מקום שמותר לאדם על-פי דין, או שנדרש אדם, להוכיח דבר על-ידי תצהיר בכתב, בשבועה או בהן צדק, יהיה תצהירו בכתב ראיה כשרה, אם הוזהר המצהיר כי עליו להצהיר את האמת וכי יהא צפוי לעונשים הקבועים בחוק אם לא יעשה כן".

 

והוראת סעיף 17 לפקודת הראיות מסמיכה את בית המשפט לפסול תצהיר מלשמש כראיה מקום בו המצהיר לא התייצב להיחקר על תצהירו:

 

"חקירה בעל-פה

17. (א) הוראות סעיף 15 אינן גורעות מכוחו של בית המשפט לצוות כי המצהיר ייחקר בבית המשפט, ובית המשפט ייעתר לבקשתו של בעל דין לצוות על כך; לא התייצב המצהיר, רשאי בית המשפט לפסול תצהירו מלשמש ראיה".

 

18.תקנה 178 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018 קובעת, כדלקמן:

תצהיר

(א)תצהיר יהיה ערוך בגוף ראשון, מחולק לסעיפים ומכיל רק עובדות שהמצהיר יכול להעיד מתוך ידיעתו הוא; בתצהיר המצורף לכתב טענות רשאי הוא להצהיר גם לפי מיטב ידיעתו או אמונתו ובלבד שיציין את מקור אמונתו או ידיעתו.

 

(ב)דין מצהיר בתצהיר חלף עדות ראשית כדין עד במשפט, ואולם התצהיר ייחשב כראיה רק אם המצהיר התייצב לחקירה נגדית.

 

(ג)נמנע המצהיר מלהתייצב לחקירה על תצהיר שצורף לכתב טענות – לא ישמש תצהירו ראיה לטובת בעל הדין שהגיש אותו, אלא ברשות בית המשפט שתינתן מטעמים מיוחדים.

 

(ד)בית המשפט רשאי בכל עת לדרוש מיוזמתו את ההתייצבות של מצהיר לשם חקירה.

 

19.כידוע, תכליתה העיקרית של החקירה שכנגד היא העמדת מהימנותו ואמינות גרסתו של העד במבחן של אמת. עדות שלא נבחנה בחקירה שכנגד - חסרה שלב חיוני בכל הקשור להערכתה ולקביעת משקלה הראייתי.

 

הכלל הוא במקרה בו העד לא נחקר ולא הובאה ראיה לסתור, שיש לייחס משקל להיעדר החקירה הנגדית ולקבל את דברי העד כנכונים.

 

כאשר, היריב מרצונו ומתוך מודעות לתוצאות מעשיו מוותר על חקירה נגדית – הדעת נותנת שיש לראותו שכמי שאינו חולק על גרסת העד; ואכן – זה הכלל.

 

כאשר העד מסרב – במפורש או בדרך של התחמקות – להיחקר חקירה שכנגד, ואין בסיס להנחה כי הצד שכנגד הוא שהביאו לידי כך (בשכנוע, בהטרדה, בהפחדה וכיוצ"ב), הכלל הוא שעדותו בחקירה הראשית 'תימחק' כאילו לא ניתנה כלל ובית-המשפט יתעלם הימנה לחלוטין.

 

יעקב קדמי, על הראיות, הדין בראי הפסיקה, חלק שלישי, תשס"ד-2003, עמ' 1702-1704.

 

20.זכותו של בעל דין לקיים חקירה נגדית של יריבו שמורה לו, בין אם מדובר בהליך עיקרי ובין אם מדובר בהליך ביניים ובכפוף לסייגים הקבועים בחוק, כגון: מצב בו שוכנע בית המשפט שהחקירה אינה רלוונטית. עם זאת, אין לשלול מבעל דין את זכותו לקיים חקירה שכנגד.

 

יעקב קדמי, על הראיות, הדין בראי הפסיקה, חלק רבעי, תש"ע-2009, עמ' 1944.

 

בית המשפט העליון עמד לא אחת על חשיבותה של החקירה הנגדית כמכשיר יעיל לגילוי האמת וכגולת הכותרת של שיטת המשפט האנגלו-סכסי ועל כך ששלילת זכות זו עלולה לגרום עוול המחייב פסילת עדות.

 

לפיכך, נקבע כי על בית המשפט להתיר ביצועה של חקירה נגדית כל אימת שהדבר מתבקש ובפרט בנסיבות בהן הגרסה העובדתית שנויה במחלוקת.

ראו, בע"א 631/76 אליהו אביטן נ' מדינת ישראל, פ"ד לא (3) 527.

 

21.הגם שהזכות לחקירה נגדית לא הוכרה כזכות חוקתית, הרי שמפאת חשיבותה ותרומתה הפוטנציאלית לחשיפת האמת היא נתפסת כזכות דיונית מן המעלה הראשונה.

 

יעקב קדמי, על הראיות, הדין בראי הפסיקה, חלק שני, תש"ע-2009, עמ' 922.

 

בע"א 654/83 זאב מוסקוביץ נ' משה אברבנאל (פורסם במאגרים האלקטרוניים) נקבע כי זכות לחקירה נגדית היא מוחלטת ואין לבית המשפט כל שיקול דעת באשר למניעתה, פרט לסייג שנקבע בפסיקה והוא כשברור מראש שהחקירה מכוונת להציל מפי העד דברים שאינם רלוונטיים לנושא הדיון או שלא יוכלו להשפיע על תוצאתו.

 

בע"א 228/81 יובל חברה לבטוח בע"מ נ' יעקב פומס, פ"ד לה (4) 640, נקבע כי השימוש בסמכות המגבילה או האוסרת חקירת עד צריך להיעשות בזהירות רבה ובמקרים נדירים ביותר.

 

22.מפאת החשיבות המוקנית לחקירת עד על תצהירו, נקבע בהלכה הפסוקה כי לא ישמש ראיה תצהירו של בעל דין שלא התייצב לחקירה נגדית ויראוהו כאילו לא הוגש כלל.

 

יעקב קדמי, על הראיות, הדין בראי הפסיקה, חלק שני, תש"ע-2009, עמ' 934.

 

23.עמדת ב"כ הנתבעת שלא לחקור את התובע ולא לאפשר את חקירת הנתבעת, חרף החלטות מפורשות אשר ניתנו בעניין וכאמור ואף הבהרת בית המשפט לנתבעת על פיה: ' . . . עובדה זו יכול ותשמש כנגדה שעה שאינה עולה להיחקר ואינה מוסרת את גרסתה' וכי: '. . . יינתן משקל לעובדה שבא כוח הנתבעת לא חקר את התובע ולא נסתרה גרסתו ומאידך, הנתבעת לא מסרה גרסה משסירבה להעיד' – עמ' 26 שורות 30-31 ועמ' 27 שורות 26-27 לפרוטוקול הדיון מיום 19.05.22, פגעה באופן ישיר בתובע וחיבלה באפשרותו להוכיח את תביעתו ולעניין זה יינתן משקל רב במסגרת פסק-הדין.

 

התנגדות ב"כ הנתבעת מנעה מבית המשפט גם את זכותו מכוח תקנה 69 לתקנות סדר הדין האזרחי, הקובעת כדלקמן:

 

"(א)בית המשפט רשאי לזמן כל אדם לתת עדות, לדרוש מכל אדם הנוכח באולם בית המשפט להעיד, ולשוב ולזמן לעדות נוספת עד שכבר נחקר.

 

(ב)בית המשפט רשאי לתת כל הוראה במסגרת חקירת עד ובכלל זה, להציג לעד כל שאלה שתיראה לו או להורות לו להציג כל מסמך המצוי ברשותו או בשליטתו".

 

24.ברמ"ש (ת"א) 23831-05-21 ס.פ. נ' ב.ח. (פורסם במאגרים האלקטרוניים) צטט כב' השופט שאול שוחט בעניין זה מדברי המלומד משה קשת, בספרו בזיון בית-משפט, בעמ' 302-303 וכדלקמן:

"במקרה של צו שניתן במסגרת סדר הדין האזרחי אין כופין את ביצועו על הסרבן, אלא שוללים ממנו זכות דיונית חשובה יותר מבחינתו"(שם, בעמ' 302) ובהמשך מציין את הדברים הבאים:

 

"בעל דין בהליך אזרחי המסרב להשיב על שאלון לאחר שנצטווה לעשות כן, או המסרב להגיש תצהיר לגילוי מסמכים על-פי צו שנתן בית המשפט, או הנמנע מלמסור פרטים נוספים בניגוד להחלטה המחייבת לעשות כן, נחשף למחדל שמתקיימים בו כל המרכיבים של ביזיון בית-משפט. ההבדל הוא הסנקציה. בעל-דין כזה לא יהיה צפוי למאסר או לקנס. . . בעל הדין הסרבן, באחד המקרים דלעיל, לא ייחשב אפוא למבזה את בית המשפט במשמעות שהחוק מייחס למושג הביזיון, אם כי הוא צפוי לסנקציה של מחיקת כתב טענותיו, דבר העלול לגרור מתן פסק-דין כנגדו. אם הוא תובע, צפויה תביעתו להימחק, ואם הוא נתבע – יימחק כתב הגנתו'.

 

25.בנסיבות אלה ולאור הדין החל וההלכה הפסוקה בעניין זה, ומשבחרה הנתבעת שלא להיחקר על הגרסה שהציגה בכתב הגנתה, כתב ההגנה שצורף מטעם הנתבעת לא ישמש כראיה בתובענה ויימחק מהתיק. משכך ובהעדר גרסה נגדית מטעם הנתבע פסק-הדין בתובענה יוכרע על יסוד גרסת התובע בלבד.

 

26.כך גם ביחס להתנהלות הנתבעת בכל הנוגע להמצאת מסמכים רלוונטיים, הן אלה אותם נדרשה להציג במסגרת התובענה שבפני והן בתביעת המזונות שהתבררה בתיק הקשור. כפי שיפורט בהמשך הנתבעת בחרה למחוק את עתירתה למזונות קטינים ובלבד שלא תיאלץ לחשוף את מצבה הכלכלי של חב' ש', עובדה המחזקת את גרסת התובע ומעידה על חשש מצד הנתבעת לחשוף נתונים ביחס לחברת ש' העשויים לסייע לתובע להוכיח תביעתו.

 

אי חשיפת מידע המצוי בידה והתחמקות הנתבעת, פעם אחר פעם, מלהציג מסמכים רלוונטיים מנעה מהתובע מידע חיוני להוכחת יסודות תביעתו ולנזק ראייתי לתובע. משכך מצאתי כי מקרה זה אף יכול להצדיק סטייה מהעיקרון הקובע כי 'המוציא מחברו עליו הראיה' המעביר את נטל ההוכחה לשכם הנתבעת.

 

מטרתה של דוקטרינת הנזק הראייתי היא לרפא פגם ראייתי שיצר הנתבע בהתנהלותו, באופן שגרם לקושי ממשי בהוכחת יסודות תביעתו של התובע. במצב זה מוצדק לסטות מהעיקרון הקובע כי 'המוציא מחברו עליו הראייה', ולהעביר את נטל ההוכחה לשכם הנתבע, במובן זה שאם קיימת מחלוקת עובדתית, שיש להניח כי היא היתה מתבררת אלמלא הנזק הראייתי שיצר הנתבע, יועבר נטל ההוכחה משכמו של התובע לשכמו של הנתבע, בהיקף התואם את הנזק הראייתי שנגרם.

אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה שתים עשרה, בעמ' 546.

 

27.תקנה 60 (א) לתקנות סדר הדין האזרחי קובעת, כדלקמן:

"הליכי גילוי ועיון נאותים מהווים תנאי בסיסי לקיומו של הליך שיפוטי ראוי והוגן; סבר בית המשפט שבעל דין לא קיים כראוי את חובתו לפי פרק זה, רשאי הוא לחייבו באופן מיידי בהוצאות ובמקרים מיוחדים אף למחוק את כתב טענותיו".

 

ותקנה 60 (ג) לתקנות הנ"ל קובעת כי:

"בלי לגרוע מהאמור בתקנת משנה (א), בעל דין שאינו מגלה מסמך שיש לגלותו או שאינו נענה לדרישה לעיין במסמך שגילה, לא יהיה רשאי להגיש את המסמך כראיה מטעמו באותה תובענה, אלא ברשות בית המשפט לאחר שנוכח לדעת כי היה לבעל הדין הצדק סביר למחדלו, ואם מדובר במסמך המזיק לעניינו של בעל הדין רשאי בית המשפט להורות על מחיקת כתב התביעה או כתב ההגנה, לפי העניין, ואם לא הורה כן, יורה על חיובו בהוצאות זולת אם מצא טעמים מיוחדים שלא לעשות כן".

 

28.מחובת תום הלב נגזרת חובתו של בעל דין להביא בפני בית המשפט את כלל העובדות הרלוונטיות לצורך הכרעה בענייין המובא בפניו. הסתרת פרטים מבית המשפט עשויה להתפרש כהיעדר תום לב.

אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה שתים עשרה, בעמ' 28.

 

29.הכלל הוא, אם כן, כי בהיעדר תצהיר נגדי או חקירה נגדית של המצהיר, יראה בית המשפט, בדרך כלל, את העובדות כפי שהן מפורשות בתצהיר כעובדות שאין חולקים עליהן. ובהקשר זה נאמר בע"א 841/87 אסא רון נ' חנה רון, מה (3) 793, בעמ' 794, כי מקום בו בחר צד שלא להגיש תצהיר נגדי ואף לא לחקור את נותן התצהיר, אין לו להלין אלא על עצמו.

 

30.עם זאת, לא די במחיקת כתב טענותיה של הנתבעת ומחיקת הגרסה העובדתית שהציגה, שכן על התובע רובצת החובה להוכיח את תביעתו ולהרים את נטל השכנוע והטיית מאזן ההסתברויות לטובתו וזאת על מנת לקבל את הסעדים להם עתר במסגרת כתב התביעה.

 

האם הוכיח התובע את גרסתו בהתאם למאזן ההסתברויות.

 

להלן אעבור לבחינתה של בשאלה זו.

 

ביחס לעתירת התובע להורות על איזון משאבים

31.א.התובע עותר להורות על ביצוע איזון משאבים בחב' ע' כפי ערכה נכון למועד הקרע ובהתאם לחוות דעת האקטוארית.

 

ב.כך גם טוען התובע, בסעיף 22 לכתב התביעה, כי 'מאחר והיחסים בין הצדדים הגיעו לסיומם, מבקש התובע לבצע חלוקה שווה ברכוש אשר צברו יחדיו במהלך חייהם המשותפים'.

 

ג.הצדדים אינם חלוקים בשאלת טיב הקשר הזוגי שניהלו והשניים מאשרים כי ניהלו קשר של בני זוג 'ידועים בציבור' וכי מעולם לא נישאו זה לזה. לפיכך, לא חל על השניים חוק יחסי ממון, התשל"ג-1973, אלא הילכת השיתוף בנכסים, על פיה על בן-הזוג הטוען לכך להוכיח קיומה של כוונת שיתוף בצבירת הרכוש המשותף.

 

אם כך, התובע אינו רשאי לעתור לביצוע חלוקת רכוש אשר נצבר בין הצדדים במהלך הקשר הזוגי, כאילו חל על השניים הסדר 'איזון משאבים' ותחילה היה עליו לעתור בבקשה למתן פסק-דין הצהרתי ביחס לכל נכס ונכס בו הוא טוען לשיתוף עם הנתבעת ולמעט נכסים שנרשמו על שם שני הצדדים, כדוגמת בית המגורים המשותף.

 

מכאן כי דין עתירת התובע לביצוע איזון משאבים ברכוש הצדדים להידחות.

 

ג.לא זו אף זו, דין טענת התובע ביחס לחלוקת הזכויות בחב' ע' להידחות גם מחמת מעשה בית דין.

במסגרת התביעה למתן פסק-דין הצהרתי עתר התובע למתן סעד המצהיר כי הוא הבעלים ובעל 51% ממניות חב' ע'. עניין זה בא על פתרונו במסגרת פסק-דין מוסכם אשר ניתן בתביעה למתן סעד הצהרתי, על פיו קיבל התובע לחזקתו את מלוא הזכויות בחב' ע'.

 

קרי, בית המשפט הכריע בסוגיית כוונת הצדדים ליצור שיתוף בחב' ע' ולכן שאלה זו אינה שנויה עוד במחלוקת בית הצדדים והוכרעה זה מכבר.

 

לא זו אף זו, בבוחני את טענות התובע נראה כי גם לשיטתו השאלה העומדת למחלוקת אינה האם חב' ע' הינה רכוש משותף אשר נצבר במהלך החיים המשותפים של הצדדים, כי אם בשאלות הנוגעות לפגמים ברצון שנפלו עובר למתן פסק-הדין בתביעה למתן פסק-דין הצהרתי ולפיכך, מצאתי כי דין התביעה ל'איזון משאבים', כפי שהוכתרה, להידחות מחמת מעשה בית דין.

 

מובהר בזאת אין בדחיית עתירת התובע וכאמור כדי למנוע מהתובע להגיש תביעה מתאימה במסגרתה תתבררנה טענותיו ביחס להתנהלות הנתבעת, לכאורה, קודם העברת מלוא הזכויות בחב' ע' לידיו.

 

ביחס לעתירת התובע להורות על פירוק השיתוף בבית המגורים

32.א.בתביעה שבפני עותר התובע גם למתן צו לפירוק שיתוף בבית המשותף וחלוקת התמורה שתתקבל ממכירתו בין בני-הזוג ולאחר סילוק החובות הרובצים על הבית ושאר התשלומים והוצאות המכירה.

 

ב.כאמור לעיל, צו לפירוק שיתוף בבית המשותף ניתן בהסכמת הצדדים עוד בדיון אשר התקיים ביום 15.04.19 במסגרת ה"ט 22230-04-19 ובמסגרת התביעה למתן פסק-דין הצהרתי ואף מונה שמאי לצורך הערכת שוויו של הבית המשותף.

 

חוות דעת שמאי הוגשה ביום 27.05.19, במסגרתה הוערך שוויו של הבית המשותף על הסך של 3,180,000 ₪.

 

ג.בדיון אשר התקיים בתובענה ביום 28.12.20, מונו ב"כ הצדדים ככונסי נכסים לצורך מכירת הבית המשותף.

 

ד.גם בדיון אשר התקיים ביום 07.04.21 ניתנו הוראות ביחס לאופן פירוק השיתוף בבית המשותף. כך גם אפשרתי לצדדים לנסות למכור בעצמם, באמצעות כונסי הנכסים - באי כוחם, את הבית המשותף, כאשר קבעתי שבשים לב להימשכות ההליכים ובשעה שהחלטתי הראשונה במסגרתה הוריתי על מכירת הבית המשותף ניתנה עוד ביום 15.04.19, קבעתי כי ככל שהבית המשותף לא יימכר באמצעות ב"כ הצדדים וכאמור, אורה על מינוי כונס נכסים חיצוני לצורך מכירת הבית המשותף.

 

ה.יוער כי במהלך ניהול ההליך התברר כי הבית המשותף לא נמכר לאור רצון התובע לרכוש את חלקה של הנתבעת בבית המשותף, רצון שלא ניתן היה לממשו ובהינתן קיומן של יתר המחלוקות הרכושיות הקיימות בין הצדדים ורצון התובע לקזז מחובות הנתבעת כלפיו, לכאורה, את התמורה המגיעה לה מחלקה בבית המשותף וככל שיתרה כאמור תיוותר – ראו, בין היתר, בדיון אשר התקיים ביום 07.04.21 בעמ' 9 שורות 20-21.

 

כך גם בתגובה אותה הגיש התובע, ביום 29.10.19 בתמ"ש 19114-10-19 (תביעת הנתבעת למתן צו מניעה קבוע האוסר על התובע להיכנס לבית המשותף), התנגד התובע לפירוק השיתוף בבית המשותף ולמינויים של כונסי נכסים. נוכח עמדה זו של התובע קבעתי כי ככל שהנתבעת עומדת על מינוי כונסי נכסים ופירוק השיתוף בבית המשותף, עליה לפעול בהליך נפרד.

 

ו.כך גם מונה כונס נכסים על הבית המשותף במסגרת הליך אחר המתנהל כנגד התובע בהוצאה לפועל ובעניין זה ראו צו המינוי אשר הוצג בפני בדיון אשר התקיים ביום 19.05.22.

 

ז.אם כן, לא ברורה עתירת התובע להורות על פירוק השיתוף בבית המשותף שעה שסעד אופרטיבי בעניין זה ניתן לפני למעלה משלוש שנים וסוגיית מכירת הבית המשותף אף מצויה תחת הליך של כינוס נכסים.

 

משכך, בהינתן כי עסקינן במיחזור סעד שכבר ניתן ולא במחלוקת אמיתית שעל בית המשפט להכריע בה, עתירת התובע למתן צו לפירוק שיתוף בבית המשותף – נמחקת.

 

ביחס לעתירת התובע להורות על חיוב הנתבעת בתשלום דמי שימוש

33.א.התובע עותר לחייב את הנתבעת לשלם לו דמי שימוש בגובה של 4,000 ₪ לחודש עבור השימוש הבלעדי שהיא עושה בבית המשותף וזאת החל מהמועד בו הורחק מהבית המשותף ועד למועד הגשת התביעה ובסך כולל של 148,000 ₪.

 

התובע לא הוכיח גובה דמי השימוש הנטענים באמצעות חוות דעת מתאימה או באמצעות כל ראיה מתאימה אחרת.

 

ב.הנתבעת כפרה בחבותה לשלם דמי שימוש לתובע ואף הוסיפה כי אין מקום לחייבה שכן היא זו הנושאת לבדה בהחזר הלוואת המשכנתא הרובצת על הבית המשותף – דיון 07.04.21 בעמ' 8 שורה 22.

 

ג.ביום 16.08.18 ניתן כנגד המשיב צו הגנה האוסר עליו, בין היתר, להיכנס לבית המשותף, במסגרת בקשה לצו הגנה אותה הגישה הנתבעת במסגרת ה"ט 36461-08-18.

בדיון אשר התקיים במעמד הצדדים ביום 22.08.18 בבקשה הנ"ל, הוסכם בין הצדדים כי התובע יעבור בדיקה פסיכיאטרית וכי יוגש תסקיר מסוכנות ע"י עו"ס לסדרי דין.

 

התובע לא מילא אחר החלטות בית המשפט וסיכל בפועל את הגשת חוות הדעת הפסיכיאטרית ותסקיר המסוכנות ולכן בהחלטה מיום 06.12.18 אשר ניתנה במסגרת ה"ט הנ"ל הוריתי על סגירת ההליך.

 

הליך זה חודש בהמשך בעקבות בקשה אותה הגיש התובע וביום 06.03.19 ניתנה במסגרתו חוות דעת פסיכיאטרית, אשר נערכה ע"י דר' רפאל אידלמן וביום 27.03.19 הוגש תסקיר מסוכנות.

 

בהתבסס על ממצאי חוות הדעת הפסיכיאטרית, העריכה עו"ס לסדרי דין כי קיימת מסוכנות גבוהה מצד התובע כנגד האישה וכי להערכתה המקצועית קיים סיכון גבוה להתנהגות תוקפנית של התובע כנגד הנתבעת ובנסיבות אלה המליצה על הארכת תוקפו של צו ההגנה.

 

בהחלטה אשר ניתנה ביום 04.04.19 במסגרת ה"ט 36461-08-18 נקבע כי צו ההגנה יפקע ביום 11.04.19, בין היתר לאור הימשכותו של ההליך, טענות התובע ולעובדה שעמדת הנתבעת לא התקבלה בתיק על אף שנדרשה.

 

ד.ביום 10.04.19 ובטרם פקיעת הצו בהתאם להחלטה הנ"ל, ניתן צו הגנה נוסף כנגד התובע במסגרת ה"ט 22230-04-19, האוסר עליו, בין היתר, להיכנס לבית המשותף.

בדיון אשר התקיים ביום 15.04.19 במסגרת ה"ט 22230-04-19, הגיעו הצדדים להסכמות על פיהן צו ההרחקה יעמוד בתוקפו למשך שלושה חודשים.

 

כן הוסכם על הצדדים כי הנתבעת תחוייב להעביר לתובע דמי שימוש בסך של 4,000 ₪ מידי חודש וזאת החל מיום 15.04.19.

 

ה.ביום 16.07.19 הגישה הנתבעת בקשה נוספת למתן צו הגנה אשר התבררה במסגרת ה"ט 39230-07-19 וצו הגנה, האוסר על התובע, בין היתר, מלהיכנס לבית המשותף, ניתן בו ביום.

בדיון אשר התקיים במעמד הצדדים ביום 18.07.16 הוארך צו ההגנה עד ליום 18.10.19.

 

בנימוקי החלטתי להאריך את צו ההגנה ציינת כי לא ניתן להתעלם מרמת עצימות הסכסוך, מתסקיר וההערכה הפסיכיאטרית שבוצעה לתובע, במסגרתה ציין דר' אילמן כי קיימים גורמי סיכון משמעותיים להתנהגות תוקפנית ואלימה כלפי האישה, מצבו הנפשי של התובע והסכסוך הכלכלי הלא פתור.

 

בהחלטתי כאמור ציינתי כי כל גורמי הסיכון הנ"ל קיימים גם במועד מתן ההחלטה ולכן הוריתי על הארכת הצו וכאמור.

 

ו.עוד קבעתי בהחלטה בדיון מיום 18.07.19 אשר ניתנה בה"ט 39230-07-19, כי בשים לב שמניותיה של חב' ע' הועברו לתובע, הוריתי כי החל ממועד ההחלטה הנ"ל הנתבעת לא נדרשת להעביר לתובע את הסך של 4,000 ₪ בחודש.

 

ז.התובע הצהיר בדיון הנ"ל כדלקמן: 'הילדים שלי יישארו בבית הזה ויהי מה. אני עושה הכל למען הילדים שיישארו בבית הזה. אני אקנה את הבית. הבית יישאר שלי' – בעמ' 4 שורות 20-21.

 

ח.בהחלטה אשר ניתנה ביום 10.10.19 במסגרת תמ"ש 19114-10-19, תביעה למתן צו מניעה קבוע שהוגשה ע"י הנתבעת, ניתן צו מניעה במעמד צו אחד וזאת בהינתן נימוקי הבקשה וכל החומר שהובאו בפני במסגרת ההליכים הקשורים וכאמור. לפיכך, ניתן צו מניעה זמני האוסר על התובע, בין היתר, להיכנס את הבית המשותף.

 

בדיון אשר התקיים ביום 22.10.19 בתמ"ש 19114-10-19 ציין ב"כ התובע כי: 'יתכן ומרשי יעמוד על זכותו לקנות את הבית'.

 

בהחלטה אשר ניתנה בדיון הנ"ל הטלתי ספק אם עצימות הסכסוך הקיימת בין הצדדים פחתה ובהינתן כי התרשמתי מרמת מסוכנות גבוהה של התובע כלפי הנתבעת והואיל כי הנתבע בחר שלא להתייצב לדיון, קבעתי כי צו המניעה הזמני יוותר על כנו עד להחלטה אחרת.

 

עוד קבעתי בהחלטה הנ"ל כי בשים לב שעיקר המחלוקת שנותרה בין הצדדים מתייחסת לבית המשותף, ראוי היה שהצדדים יעשו ככל שביכולתם להביא לסיום הסכסוך וכי ככל שתהיה הסכמה מצד שני הצדדים למינוי באי כוחם ככונסי נכסים לצורך מכירת הבית המשותף, אדרש לכך וכי ככל שלא תהיה הסכמה יידרשו הצדדים להגיש תביעה מתאימה לפירוק שיתוף במסגרת הליך נפרד.

 

בהחלטה אשר ניתנה ביום 01.06.20 במסגרת תמ"ש 19114-10-19 ומשעה שעד למועד מתן ההחלטה לא פעלו הצדדים בהתאם להחלטה שניתנה בדיון מיום 22.10.18 ובהתאם להחלטה הנ"ל, קבעתי כי צו המניעה הזמני שניתן ביום 10.10.19 מקבל תוקף של פסק-דין.

 

ט.אם כן, הסיבה שהתובע הורחק מהבית המשותף למשך תקופה ממושכת נעוצה בחוות דעת שהעידה על מסוכנות התובע כלפי הנתבעת. התובע לא ביקש לחקור את דר' אידלמן אשר ערך את חוות הדעת הפסיכיאטרית ואף לא את עו"ס עורכת תסקיר המסוכנות ומכאן כי מסקנות חוות הדעת והתסקיר לא קועקעו.

 

כך גם התרשמתי כי התובע הוא זה המטרפד את מכירת הבית המשותף, הוא מבקש לרכוש את חלקה של הנתבעת בבית המשותף, אלא שככל הנראה יכולת כלכלית היא המונעת ממנו מהוצאות רצונותיו אל מן הכוח אל הפועל.

 

כך, למשל, בדיון אשר התקיים 18.07.19 במסגרת התביעה לפסק-דין הצהרתי טען ב"כ התובע כי התובע רוצה לקנות את הבית המשותף, כמו גם הצהרתו כאמור בדיון שהתקיים ביום 18.07.19 בה"ט 39230-07-19, על פיה הוא לא יתן יד להוצאת ילדיהם הקטינים של הצדדים מהבית המשותף וכי הוא זה אשר ירכוש את הבית המשותף.

 

י.אשר על כן ומשלא הוכיח התובע כי עומדת לו הזכות לקבל דמי שימוש בגין השימוש שעושה הנתבעת בבית המשותף, דין עתירתו לדמי שימוש להידחות וכן אני מורה.

 

ביחס לעתירת התובע ביחס לרכב מסוג מרצדס

34.א.ביחס לרכב מסוג מרצדס טוען התובע כי הרכב נרכש מכספים משותפים ולפיכך, יש להורות על פירוק השיתוף בו על דרך מכירתו בשוק החופשי ולחילופין, להורות לנתבעת לשם לו את שווי מחצית ערכו של הרכב.

 

ב.בדיון שנקבע לשמיעת הראיות ליום 19.05.22 טען התובע כי שוויו של הרב הוא 600,000 ₪.

 

ג.למעט טענות כלליות בדבר רכישת הרכב, לא עמד התובע בנטל הראיה ולא הוכיח באיזה מועד נרכש הרכב, קודם או לאחר מועד הקרע. לא הוכיח או טען על שם מי נרשמו הזכויות ברכב, , לא הוכיח מהם מקורות מימון רכישת הרכב ובנסיבות אלה ומשלא הרים התובע את הנטל המוטל עליו בעניין זה אני מורה על דחיית עתירת התובע לקבלת זכויות כלשהן ברכב מסוג מרצדס.

 

ביחס לעתירת התובע להורות על השבת ציוד/מיטלטלין השייכים לו ולחברת עילית

35.א.למעט טענה כללית וסתמית שהועלתה בכתב התביעה, הרי שעתירה זו של התובע לא הוכחה ולו בראשיית ראיה ונראה אף כי נזנחה ע"י התובע במהלך ניהול ההליך.

 

ב.התובע לא צרף כל ראיה שיהא בה כדי להוכיח את טענתו בדבר סוג הציוד הנטען, לא הוכח קיומו בפועל ובנסיבות אלה לא ניתן להיעתר לסעד זה משלא הוכח.

משעה שהתובע לא עמד בנטל הראיה הרובץ לפתחו להוכחת טענתו גם דינה של עתירתו זו – להידחות וכך אני מורה.

 

ביחס לעתירת התובע לחייב את הנתבעת לשלם לו שכר טרחת עורך דינה

36.א.התובע עותר להורות לנתבעת לשלם לו את תשלומי שכר טרחת עורך דינה אשר שולמו מכספי חב' ע'.

 

ב.גם טענה זו הועלתה באופן סתמי וכוללני ולא הוכחה ולו בראשית ראיה כלל ודינה להידחות אף היא.

 

ביחס לעתירת התובע להורות לנתבעת על מתן חשבונות על החזרי ביטוח עובדים

37.א.טענה זו נטענה באופן סתמי וכוללני ולא הוכחה כלל.

 

ב.תובענה למתן חשבונות מתנהלת בשני שלבים: בשלב הראשון קובע בית המשפט אם התובע אכן זכאי לחשבונות מן הנתבע, במקרה שכזה מוציא בית המשפט צו למתן חשבונות ועובר לשלב הבא, בו על הנתבע לשכנע שהחשבונות שנמסרו מספקים ואמינים ורק לאחר מכן ייקבע האם הוא מחוייב בתשלום על פי החשבונות.

 

ראו: רע"א 5266/11 יו.בי.אמ נ' מעוז נסיעות בע"מ ואח' (פורסם במאגרים האלקטרוניים).

 

ג.כדי לזכות בסעד של מתן חשבונות על התובע להוכיח כי התקיימו שני תנאים: האחד, קיומה של מערכת יחסים מיוחדת בינו לבין הנתבע המצדיקה מתן חשבונות על רקע אותם יחסים, בין היתר, יחסי שותפות בין שותפים; יחסי שליחות בין השולח לשלוח וכן יחסי נאמנות שזיקתם קניינית בין הנאמן לנהנה והאחר, על כי לכאורה ביד התובע קמה זכות לתבוע את הכספים לגביהם הוא תובע את מתן החשבונות.

 

ראו: ע"א 5444/95 עמותת בני מוטרנות הגליל ואח' נ' הארכיבישוף סלום ואח', פ"ד נא(4) 811, 818-819.

 

ד.בעניין הנדון אכן יחסי הצדדים, הן הזוגיים והן העסקיים, צולחים את מבחן התנאי הראשון שכן הם מעידים על קיומה של מערכת יחסים מיוחדת בין התובע לבין הנתבעת המצדיקה מתן חשבונות.

 

ה.עם זאת, לא די בקיומו של מבחן כאמור ועל התובע לעמוד גם במבחן הנוסף, והוא להוכיח כי לכאורה קמה בידו זכות לתבוע את הכספים לגביהם הוא תובע את מתן החשבונות וכפי שנקבע בע"א 5634/05 צוקית הכרמל פרוייקטים בע"מ נ' מיכה צח חברה לקבלנות (פורסם במאגרים האלקטרוניים), שאין בעל דין זכאי להגיש תביעה למתן חשבונות כ'מסע דיג' רק על מנת לברר האם בעל הדין שכנגד חייב לו כסף.

 

ע"א 5634/05 צוקית הכרמל נ' מיכה צח חברה לקבלנות, פורסם במאגרים האלקטרוניים.

 

ו.כך גם נקבע כי אין תובע רשאי לבקש צו למתן חשבונות על מנת לברר כמה חייב לו הנתבע – ראו בפרשת יו.בי.אמ הנ"ל.

 

כמו כן ראו:

אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה שתים עשרה, בעמ' 817.

ע"א 127/95 מועצת הפירות נ' מהדרין בע"מ, פ"ד נא (4) 337.

 

ז. נוכח האופן בו הועלתה טענה זו, בהעדר כל ראיה בסיסית לקיומה של עילה תביעה בעניין

זה ובהינתן כי התובע לא עתר למתן צו לגילוי מסמכים הנדרשים לבירור הסעד למתן

חשבונות ביחס לקבלת החזרי הביטוח ששולמו, לכאורה, עבור עובדי החברה, הסעד

שהתבקש למתן חשבונות נדחה.

 

ביחס לעתירת התובע להשבת הלוואת בעלים שהעניק לחב' ע ובסך של 100,000 ₪

38.א.התובע עותר לחייב את הנתבעת להשיב לו הלוואה שהעניק, לכאורה, לחב' ע' בגובה 100,000 ₪.

טענה זו אף היא הועלתה אופן כוללני ולא הוכחה ע"י התובע.

 

ב.לא זו אף זו, על עתירה זו אף חל השתק פלוגתא מחמת העלתה עוד במסגרת התביעה למתן פסק דין הצהרתי, במסגרתה עתר התובע: ' . . . להורות למשיבה 1 להחזיר לו את אותם 100,000 ₪ הלוואה שלקח והעביר לחברה . . . ' -  סעיף 34 לתביעה למתן פסק-דין הצהרתי.

 

בהינתן כי במסגרת התביעה לפסק-דין הצהרתי הועמדה במחלוקת שאלה זו והזהות הקיימת בין הפלוגתא שהועלתה כעת בפני לזו שהועלתה בתביעה לפסק-דין הצהרתי, הרי שפסק-הדין שניתן בהסכמת הצדדים במסגרת ההליך הנ"ל סתם את הגולל גם ביחס לשאלה עובדתית זו 'משנבלעה' במסגרת הסכמות הצדדים אליהן הגיעו עובר למתן פסק-דין בתביעה לפסק-דין הצהרתי.

 

ג.לפיכך, ובהינתן כי סעד זה מוצה עם קבלת פסק-הדין בתביעה למתן פסק-דין הצהרתי קם השתק פלוגתא ביחס אליו ודינה של עתירה זו שהוגשה בתביעה שבפני להידחות.

 

ביחס לעתירת התובע למתן סעד הצהרתי הקובע כי פעילות חברת ע' הוברחה כולה לחב' ש'

39.א. התובע עותר למתן סעד הצהרתי הקובע כי פעילות חב' ע הוברחה כולה לחב' ש'.

 

התובע טוען, בין היתר, כי הברחת הנכסים ע"י הנתבעת מחברת ע' בוצעה, בין היתר, באמצעות הזמנה וקבלה של חשבוניות פיקטיביות מחברות שונות.

 

התובע הלין בעניין זה בסמוך למועד מתן פסק-הדין בתביעה למתן פסק-דין הצהרתי, כאשר טען עוד ביום 28.07.19 , עשרה ימים לאחר מתן פסק-הדין כי קיבל חברה ריקה מתוכן. כך גם טענותיו מיום 31.07.19 במסגרת בקשה למתן הוראות אשר הוגשה על ידו במסגרת התביעה למתן פסק-דין הצהרתי.

 

ב.בסעיף 31 לתביעה טוען התובע כי: 'בחודש ינואר 2019, בטרם העברת המניות לידיו ובעת בה היתה הנתבעת בעלת 100% ממניות החברה, 'פעלה הנתבעת באופן חריג שלא קרה מעולם במסגרת השיתוף ויצרה קשר עם חברות כח אדם 'לכאורה', קבלת חשבוניות פיקטיביות ורישומן כהוצאה לחברה תוך משיכת הכספים שלא כדין ובעורמה, הכל תחת כיסוי כי המדובר באספקת עובדים'.

 

ג.לכתב התביעה צרף התובע חשבוניות מס וקבלות המעידות על הוצאות אותן הוציאה חב' ע' במהלך החודשים 01-05/2019.

 

התובע לא צרף קבלות לתקופות שקדמו לתקופה הנ"ל לצורך ביצוע השוואה מתאימה והתחקות אחר פעילותה השוטפת של חב' ע' קודם לפרוץ המשבר שפקד את יחסי הצדדים, אשר יסייעו להכריע בשאלה האם אכן המדובר בפעילות עסקית חריגה ובהברחת נכסים או שמא כפעילות שגרתית ושוטפת של החברה.

ד.ביחס לחשבונית מס מספר 01/000506 שצורפה לתביעה ונופקה ע"י חב' 'א. מ בע"מ', טוען התובע כי היא לא כוללת את תשלום המע"מ באופן חריג ולא חוקי ולהוכחת טענה זו הוא צרף לתביעה את קבלה מספר 01/000416 העומדת על אותו הסכום שצויין בחשבונית המס הנ"ל – נספחים ח' 1 וח' 2 אשר צורפו לבקשה לתיקון כתב תביעה לא זו אף זו, מוסיף התובע וטוען כי מבירור שערך אצל רשם החברות עולה כי החברה אשר סיפקה, לכאורה, את חשבונית המס והקבלה, נספחים ח' 1 וח'2 הנ"ל, איננה פעילה ונמצאת בהליך של חדלות פירעון ולהוכחת טענה זו צירף לבקשה לתיקון כתב תביעה את נספח ד'.

 

מנספח ד', החלטת בית משפט המחוזי מיום 03.09.20, עולה כי במסגרת טענותיה שם טענה חברת מ בע"מ כי נפלה קרבן לניצול שמה וחשבונותיה וכי בחודש אפריל 2019, בעקבות פנייה יזומה מצידה למע"מ ולמשטרת ישראל, החל בירור טענתה לזיוף מסמכיה.

 

ה.ביחס לחשבונות מס, אשר צורפו כנספחים יא'1-יא'5 לבקשה לתיקון כתב תביעה, והונפקו ע"י חברת 'ג' בע"מ', טוען התובע כי לא רק שהוצאות אלה חריגות, אלא אף אינן משקפות את צרכי הלקוחות של חברת ע' וכן כי מספרי חשבוניות המס תואמים באופן חריג למספרי חשבוניות המס של חברת א' הנ"ל ומעידות על זיופן.

 

לא זו אף זו, טוען התובע כי מבירור שערך על חב' ג' מול רשם החברות עלה כי מדובר בחברה מפרת חוק, ללא אישור ניהול ספרים וללא תיק במשרדי המע"מ. עוד עלה מהבירור שערך כי אין מענה בטלפון הרשום בחשבוניות החברה ולהוכחת טענתו צרף לבקשה לתיקון כתב תביעה את נספחים יב'1-יב'.

 

ו.מוסיף התובע וטוען כי הנתבעת הזמינה חשבוניות פיקטיביות גם מחברת 'א.א...בע"מ' ובהתאם לנספחים יג'1-יג'3 אשר צורפו לבקשה לתיקון כתב תביעה וכי מבירור שערך ביחס לחברת א.א ...בע"מ מול רשם החברות עלה כי מדובר בחברה מפרת חוק, ללא אישור ניהול ספרים וללא תיק במשרד מע"מ; כי הבעלים הרשום של החברה נמצא תחת מסלול של פשיטת רגל מאז שנת 2017, אין מענה לטלפונים ולפקס המופיעים על חשבונית החברה ולביסוס טענותיו אלה צרף התובע לבקשה לתיקון כתב תביעה את נספחים יד'1-טו2'.

 

ז.התובע אף צרף כרטסת חשבון ממוין של חב' 'ע' המצביעה על משיכות הכספים בהתאמה לחלק מהסכומים שפורטו בחשבוניות המס שנמסרו מהחברות שפורטו לעיל וכעולה מנספחים טז'1-טז'2 אשר צורפו לבקשה לתיקון כתב תביעה.

 

ח.מנספח ג' אשר צורף לכתב התביעה הראשון שהוגש בתובענה, דו"ח רווח והפסד, מלמד כי לא נרשמה פעילות עסקית בחב' ע' נכון לתקופה שבין החודשים ינואר-יוני 2020.

 

ט.ביום 08.04.21 הגיש התובע תכתובת מייל שהתקיימה בין הנתעבת לבין הגב' ר', בעניין הענקת רישיון הפעלת חב' ע' לאחר העברת מלוא המניות בה לידי התובע, ממנה עולה כי הנתבעת טוענת בפני הגב' ר' כי התובע מחבל בניהול חב' ע' ואף חושפת בפניה מידע אודות מצבו הנפשי של התובע וכן את חוות הדעת הפסיכיאטרית שנערכה במסגרת ניהול ההליכים בפני ע"י ד"ר אידלמן רפאל.

 

י.אין חולק כי חברת ש' הוקמה במהלך החיים המשותפים של הצדדים וכי הנתבעת נרשמה כבעלת מלוא מניותיה.

 

אלא שהנתבעת טענה כי בהינתן וחב' ש' החלה פעילותה לאחר מועד הקרע, הרי שלתובע אין כל זכות להעלות טענות ביחס אליה.

 

יא.בהחלטה שניתנה בדיון אשר התקיים 28.12.20 קבעתי, בין היתר, כדלקמן:

'שעה שהמחלוקת בין הצדדים הינה האם מדובר בתחרות עסקית כטענת הנתבעת או שמא בנטילת כל נכסי החברה והברחתם כטענת התובע, הרי שיש לקבל מידע אודות פעילותה העסקית של חברת ש'. בית המשפט אף סבור כי ראוי היה למנות מומחה לצורך בחינת הטענות בדבר הברחת נכסים.

שעה שאין הסכמה בשלב זה לעניין זה וטרם התגלו בפניי מלוא העובדות, ניתן בזאת צו לחברת ש' הנדרשת להמציא דוחות רווח והפסד ומאזנים עד למועד הקרע, דהיינו עד ליום 16.08.18'.

 

בהחלטה שניתנה בהמשך הדיון הנ"ל ולבקשת התובע, הרחבתי את הצו שניתן ביחס לחב' ש', כך שיחול מעבר למועד הקרע ועד למועד העברת מניות חב' ע' לידי התובע.

 

עוד קבעתי כי לאחר מכן רשאים הצדדים להגיש בקשות מתאימות ואדרש להן.

 

יב.הנתבעת כאמור לא שיתפה פעולה בעניין המצאת מסמכי חב' ש' וסיכלה את יישום החלטותיו של בית המשפט.

 

בדיון אשר התקיים ביום 07.04.21 הבעתי מורת רוח מכך שהמסמכים הנדרשים בהתאם לצו מיום 28.12.20 לא הומצאו עד למועד הנ"ל ובנסיבות אלה הוריתי לתובע להגיש בתוך 7 ימים פסיקתות לחתימתי.

פסיקתה כאמור נחתמה ביום 04.07.21.

 

כך גם נחתמו ביום 02.11.21 בתביעה למזונות בתמ"ש 35658-06-20 פסיקתות נוספות לטובת התובע ומשלא הומצאו המסמכים ע"י הנתבעת, ולאחר שבהחלטה שניתנה בהליך הנ"ל ביום 26.10.21, קבעתי כי: 'לא ברור מדוע סבורה התובע כי החלטות בית משפט מהוות המלצה בלבד. החלטה בעניין המצאת הדוחות של חברת ש' ניתנה על ידי כבר ביום 29/7/2020. חרף ההחלטה נמנעה עד כה התובעת מלהמציא המסמכים ללא הסבר מניח הדעת. אין בדעתי לדון פעם נוספת בטענות התובעת ובמיוחד שלעת עתה וללא עיון במסמכים, לא ניתן לבחון הטענה בדבר ריקון החברה. משכך ניתן צו לגילוי מסמכים כמבוקש. הפסיקתא תוגש פעם נוספת לחתימתי'.

 

יג.ביום 11.04.22 הגישה הנתבעת בתיק המזונות בתמ"ש 35658-06-20 הודעה ובקשה למחוק את הליך המזונות וכן לבטל את החלטת בית המשפט המורה לה למסור מידע כלכלי אודות חברת ש'. בבקשה כאמור ציינה הנתבעת כי ערעור שהגישה על החלטת בית המשפט המחייבת אותה להמציא מידע כלכלי כאמור נדחתה ע"י בית המשפט המחוזי וכי בעקבות בקשתה הנ"ל: 'מתייתרת בקשת המשיב למתן צווים ופסיקתאות לקבל מידע אודות חברת ש' שהתבקשו בהליך דנן'. לפיכך עתרה הנתבעת בבקשתה הנ"ל: 'מתבקש בית המשפט – לבטל את החלטתו המורה למבקשת, למסור מידע כלכלי פרטי למשיב אודות חברת ש' ".

 

בהבהרה לבקשה הנ"ל, שהוגשה ע"י הנתבעת ביום 24.04.22, תוך שהיא מציינת כי: 'המבקשת תוסיף ותבהיר, כי היא נאלצת להגיש בקשה חריגה זו לנוכח הפגיעה הכלכלית העשויה להיגרם לה, באם יתקבל לידיו של המשיב המידע העסקי אודות חברת ש' אותה החלה המבקשת לנהל, לאחר מועד הקרע בין הצדדים . . . לאור האמור והמבוקש לעיל, מתייתרת בקשת המשיב לקבלת המידע עבור "חברת ש'" . . . ועל כן, מתבקש בית המשפט הנכבד להורות על ביטולם של הפסיקתאות ו/או הצווים לפיהן, התבקשה המבקשת להמציא מידע העסקי פרטי ביחס לחברה כאמור'.

 

בהחלטה שניתנה ביום 18.05.22 בתמ"ש 35658-06-20 הוריתי על מחיקת התובענה תוך שציינתי כי: "נתתי דעתי לכך שיש בעובדה שהמבקשת מבקשת להימנע מהצגת המסמכים, יש להצביע על תום ליבה ואי רצונה לחשוף המסמכים. אשר על כן ושעה שלא התרשמתי כי קיים הסבר מניח הדעת למחיקת ההליך פרט לאי הרצון לחשיפת המידע בפני המשיב ובשים לב להוצאות שנגרמו למשיב במסגרת ההליך, אני מורה על חיוב המבקשת בהוצאות המשיב בסך של 10,000 ₪ . . . ".

 

יוער כי קודם להחלטה המורה על מחיקת התביעה למזונות נדרשה הנתבעת להציג מסמכים שיעידו על יכולתה הכלכלית, דרישה אותה סרבה למלא.

 

כך, למשל, בהחלטה מיום 29.07.20 אשר ניתנה בתביעת המזונות, הוסבה תשומת לב הנתבעת כי טרם פעלה בהתאם להחלטה מיום 14.07.20 ולכן נדרשה להמציא בתוך 15 יום אסמכתאות מתאימות שיעידו על הכנסותיה של חברת ש' בין השנים 2018-2020 וכן חשבונות בנק של חברת ש' וכן דפי חשון בנק בכל בנק בו היא מנהלת חשבון פרטי או עסקי.

 

בהחלטה מיום 26.10.21 אשר ניתנה בתביעת המזונות הבעתי מורת רוחי מהתנהלות הנתבעת וציינתי כי: 'לא ברור מדוע סבורה התובעת כי החלטות בית משפט מהוות המלצה בלבד. החלטה בעניין המצאת הדוחות של חברת ש' ניתנה על ידי כבר ביום 27/7/2020. חרף ההחלטה נמנעה עד כה התובעת מלהמציא המסמכים ללא הסבר מניח דעת. אין בדעתי לדון פעם נוספת בטענות התובעת ובמיוחד שלעת עתה וללא עיון במסמכים לא ניתן לבחון הטענה בדבר ריקון החברה . . . '.

 

יד.בדיון אשר התקיים ביום 03.11.21 ציין ב"כ התובע כי הוא יבקש לצרף לדיון הקרוב נציג רשות המס להוכחת טענותיו על חשבוניות המס הפיקטיביות שנמסרו מחב' עילית פרוייקטים ומשיכות הכספים במזומן שבוצעו ע"י הנתבעת - עמ' 15 שורות 18-22.

 

נציג כאמור לא זומן למי מהדיונים שהתקיימו בתובענה.

 

טו.במועד שנקבע לשמיעת הראיות טען ב"כ התובע כי הוא מקבל את הצעת בית המשפט למנות מומחה שיקבע האם אכן היתה הברחת נכסים וכן בעניין החשבוניות הפיקטיביות והלין על אי הצגת המסמכים הנדרשים על ידי הנתבעת לצורך הוכחת טענות התובע – עמ' 21 שורות 2; 4-7 ושורה 20 וכי: 'אפשר למנות מומחה מטעם ביהמ"ש שיבדוק את הדברים וגם את החשבוניות הפיקטיביות בצורה מאוד פשוטה' – עמ' 21 שורות 20-21.

מנגד טען ב"כ הנתבעת כי המדובר בטענות בעלמא וכי לא הוצגו הוכחות ביחס אליהן – עמ' 21 שורה 25.

 

טז.בישיבת ההוכחות וכפי שפורט בהרחבה לעיל, סרב ב"כ הנתבעת לחקור את התובע ואף סרב לאפשר את חקירתה שך הנתבעת, תוך שטוען כי : 'אני לא מתכוון לחקור את התובע . . . אני לא יכול להכשיל את הנאמן במחוזי. אני אעשה פה טעות שתעלה ביוקר לנתבעת' – עמ' 24 שורות 20-21 וכן: 'אני לא יכול לחקור את התובע. אני מנוע מלחקור אותו. העניין מתברר בפני הנאמן . . . אני קיבלתי הנחיות אבל אסור לה להכשיל תהליך שהיא נמצאת פה ויש נאמן שמברר את זה ואני לא יכול להכשיל את זה' – עמ' 26 שורה 6 ושרות 19-20.

 

קרי, ב"כ הנתבעת מודה באופן גלוי כי הוא בוחר למלא פיו מים בשל החשש שמא חקירות הצדדים יסייעו לתובע בהוכחת תביעתו ויעלו 'ביוקר' לנתבעת.

 

יז.כידוע, תובע עשוי לזכות בפסק דין הצהרתי בהתקיים שני תנאים מצטברים. האחד, בהוכיחו כי קנויה לו זכות או כי נתקיים מצב שעליו מבקש הוא להצהיר והאחר, בהוכיחו כי מו הראוי לשריין את אותה הזכות.

 

במסגרת שיקול דעתו בוחן בית המשפט אם ליתן לתובע הצהרה שמטרתה לשריין את זכותו להגיש תביעה נוספת, שבה יידרש בית המשפט לעניין הסעד המהותי. מטרת שריון הזכות נועדה למנוע כפירה או הכחשה עתידיות של אותה הזכות.

 

מקום בו העניק בית המשפט לתובע הצהרה כדי לשריין את זכותו, יזדקק התובע לתביעה נוספת בה יידרש בית המשפט לבחינת הסעד המהותי.

 

יח.בשוקלו תובענה למתן סעד הצהרתי יש לבחון האם התובע הראה כי תצמח לו תועלת מקבלת הסעד והאם עלה בידו לשכנע שעל פי מאזן הנוחות מוטב ליתן את הסעד נאשר לסרב לתתו.

 

בית המשפט אינו מוגבל באשר להיקף או לסוג ההצהרות שהוא מוסמך לתת, ואין צורך להוכיח קשר חוזי או זכות במקרקעין דווקא, כל עוד ההצהרה המבוקשת אינה מתייחסת לעניין אקדמי בלבד וכל עוד ברור שלמבקש יש עניין משפטי בקבלת הסעד.

 

ראו: אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה שתיים עשרה, בעמ' 777, 779, 780.

ע"א 350/73 גד חברה להפצה בע"מ נ' כהן, פ"ד כח(2) 413.

 

יט.התובע צרף לתיק כתב הגנה שהוגש ע"י חב' ג' במסגרת הליך שהתברר בין חב' ג' לאחד מעובדיה של חב' ע' בבית דין לעבודה התומך בגרסתו, במסגרתו טענה חב' ג', בין היתר, כי הנתבעת העבירה את פעילותה של חב' ע' לחב' ש' 'ובאמצעות כך רוקנה מתוכן את חב' ע', שבהמשך הגיעה לחדלות פרעון . . . כאמור בסמוך לכך, גב' ד' העבירה את כל הפעילות של חברת ע' לחברת ש', ובכך הלכה למעשה המשיכה את פעילותה של חברת ע' באמצעות חברת ש', ורוקנה מתוכן את חברת ע' שבהמשך. בהקשר זה יובהר כי הגב' ד' באמצעות חברת ש' נותנת שירותים לחברת ג' עד היום, ואף עושה שימוש בשירתי הסעות של חברת פ' שירותי הסעות בע"מ – אותה חברת הסעות שסיפקה את שירותי ההסעות לעובדים של חברת ע', בין היתר, לתובע, בתקופה הרלוונטית לתביעה".

 

כ.מכל המקובץ לעיל, ומחומר הראיות שהניח התובע בפניי, בנוסף למשמעויות הכרוכות בסירוב התובעת לחקור את התובע ולהיחקר בעצמה, הגעתי לכלל מסקנה כי התובע עמד בנטל הרובץ לפתחו והוכיח טענתו כי הנתבעת אכן פעלה להברחת נכסים מחב' ע' ורוקנה מכל תוכן את פסק-הדין אשר ניתן במסגרת התביעה לפסק-דין הצהרתי.

 

בעצת בא כוחה וחרף החלטות והערות בית המשפט סרבה הנתבעת להיחקר בחקירה נגדית במהלך דיון ההוכחות והובהרה לה כי משמעות הדבר בדיון עצמו. בכך תם הדיון והוריתי לצדדים להגיש סיכומים בתובענה. דווקא התנהלות הנתבעת אשר טרפדה את הגשת המסמכים שיעידו על יכולותיה הכלכליות בתיק המזונות ושיעידו על מצבה של חב' ש, מעידים על הסתרה והעדר רצון אמיתי להביא לליבונן של הסוגיות העומדות במחלוקת ומעיד על חוסר תום ליבה של הנתבעת. סבורני כי התנהלותה של הנתבעת מנעה מבית המשפט לראות את התמונה העובדתית המלאה ומהתובע מנעה את היכולת לאמת טענותיו ולכרסם בגרסתה ואמינותה של הנתבעת. בכך ובהעדר ראיות לסתור, מצאתי לקבל את גרסת התובע והראיות אותן צרף בתמיכה לטענותיו ולקבל את גרסתו אודות הברחת נכסים מחב' ע'.

 

כא.עם זאת הואיל וחב' ש' לא צורפה כצד להליך ולא נשמעה גרסתה ביחס לסעד ההצהרתי התובע ובהינתן כי יש בקבלת גרסתו המלאה של התובע כדי להשפיע ישירות על חב' ש' ואף להשליך על הליכי חדלות הפרעון המתנהלים כנגד חב' ע' ועל האופן בו ינסו נושיה להיפרע מחובותיה כלפיהם, לא מצאתי לקבוע כי הנכסים הוברחו לחב' ש' דווקא.

 

כב.תוצאה של זו פסק-הדין אינה חוסמת את התובע מלהגיש תביעות נוספות, כראות עיניו, אם כנגד הנתבעת ואם כנגד חב' ש', ולצורך בירור טענותיו אודות היעד אליו הוברחו נכסיה של חב' ע' והיקף ההברחות שבוצעו.

 

40.מכל המקובץ לעיל, עתירתו של התובע למתן פסק-דין הצהרתי מתקבלת באופן חלקי וכאמור לעיל בפסק-הדין.

יתר עתירות התובע נמחקות או נדחות ובהתאם לנימוקים שנמנו בפסק-הדין וכאמור.

 

הסעדים להם עתר התובע בסעיפים 23; 31; 35 א'; 35 ג'; 35 ה'; 35 יא; 35 יב; 35 יג', לסיכומיו, נדחים מחמת הרחבת חזית.

 

41.לאור התנהלות הנתבעת וסיכולה את בירור ההליך, מה שייאלץ את התובע, ככל הנראה, להגיש תביעות נוספות לצורך המשך בירור טענותיו ביחס להברחות שביצעה הנתבעת מחב' ע' והמשאבים אותם נדרש התובע להוציא במסגרת ניהול ההליך שבפני, מצאתי לחייב את הנתבעת בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד של התובע ובגובה של 50,000 ₪, כשסכום זה נושא הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד זה ועד לתשלום מלוא הסכום בפועל.

 

כך גם מצאתי לחייב את הנתבעת בהוצאות לטובת קופת אוצר המדינה בגובה של 10,000 ₪, בהינתן כי מצאתי כי הנתבעת עשתה שימוש לרעה בהליכי משפט ולא מילאה אחר חובותיה מכוח תקנות סדר הדין האזרחי.

 

ההוצאות ישולמו בתוך 30 יום, שאם לא כן, יישאו הפרשי ריבית והצמדה כחוק.

 

42.פסק-דין זה מסיים את בירור התובענה שבכותרת.

 

המזכירות מתבקשת לשלוח עותק מפסק-הדין לב"כ הצדדים ולסגור את ההליך.

 

פסק-הדין מותר לפרסום, ללא פרטים מזהים ובשינויי נוסח והגהה בלבד.

 

ניתן היום, י"ג תמוז תשפ"ג, 02/07/2023, בהעדר הצדדים.

 

Picture 1

 

 

 

 


בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.


חזרה לתוצאות חיפוש >>
שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ