גרייב נ' מדינת ישראל

החלטה

זוהי בקשה לעיכוב ביצוע עונש מאסר שהושת על המבקש בגזר דינו של בית משפט השלום לתעבורה מחוז מרכז (כב' השופטת שמאי-שלזינגר) ביום 9.7.12 בתיק פ"ל 4225-01-11.

יצוין כי בקשת המבקש לעכב את ביצוע עונש המאסר נדחתה על ידי בית המשפט קמא והמבקש החל לרצות את עונשו באותו מועד.

ברקע הדברים הסדר טיעון שהושג בין הצדדים בבית המשפט קמא ואשר לפיו הוסכם כי על המבקש ייגזר עונש של 3 חודשי מאסר לריצוי בדרך של עבודות שירות.

לאחר מכן התקבלה חוות דעת הממונה על ביצוע עבודות שירות אשר לפיה אין המבקש מתאים לביצוע עבודות שירות מהטעמים שפורטו שם.

בגזר הדין החליט בית משפט קמא שלא לקבל את הסדר הטיעון מהטעמים שפורטו בהרחבה בגזר הדין וגזר על המבקש עונש של שישה חודשי מאסר בפועל ובנוסף עונשי מאסר על תנאי, פסילה מקבלת רישיון נהיגה, פסילה על תנאי מקבלת רישיון נהיגה וכן חתימה על התחייבות.

בערעור שהוגש על ידי המבקש נטען כי גזר הדין ניתן בניגוד להסדר הטיעון אליו הגיעו הצדדים ובבקשת עיכוב הביצוע נטען כי נימוקי הערעור טובים ונסמכים בעיקר על אי כיבוד הסדר הטיעון, סטייה ניכרת מתקופת המאסר המוסכמת, דרך ריצוי עונש המאסר והגנה מן הצדק.

בדיון היום טען בא כוח המבקש כי בערעור נטען לפגמים בחוות דעתו של הממונה על עבודות שירות שהסתמך בקביעת אי ההתאמה על מצב דברים ישן לגבי עבודות שירות שביצוען החל כשנתיים וחצי לפני קבלת חוות הדעת ולפיכך ככל שלא יעוכב ביצוע עונש המאסר ויקבל הערעור לאחר מכן הרי אי עיכוב הביצוע ירוקן כליל מתוכן הערעור.

הלכת שוורץ (ע"פ 111/99) קובעת מספר פרמטרים אותם על בית המשפט לשקול בנושא עיכוב הביצוע.

אחד מפרמטרים אלה הוא סיכויי הערעור כאשר גם בבקשת עיכוב ביצוע זו העלה המבקש את סיכויי הערעור כנימוק עיקרי לבקשה.

כאשר אני בוחן את גזר הדין ואת טענות המבקש בערעורו הרי לפחות בכל הקשור לדרך ריצוי המאסר

(ואינני מחווה דעה לגבי אורך תקופת המאסר) נראה כי סיכויי הערעור קלושים ביותר. חוות דעת הממונה פורטה היטב בגזר הדין כאשר התברר כי בריצוי עונש המאסר בעבודות שירות שהחל מיום 1.2.10 כשל המבקש לאורך כל הדרך כאשר נעדר מעבודתו כשישה עד שבעה ימי עבודה כל חודש, כי גם לאחר שיחות אזהרה לא היה שיפור בהתנהלותו, כי לא התייצב לשיחת בירור במשרד הממונה, כי החל מחודש אוקטובר 2010 נעדר מעבודתו כליל ולא ניתן היה לאתרו או ליצור עמו קשר טלפוני.

האירוע האחרון היה ביום 24.1.11 כאשר המבקש זומן לשימוע אך לא התייצב.

אין לומר לכן כי התנהלותו של המבקש בריצוי עבודות השירות בפעם הקודמת הינה עניין רחוק שכן האירוע האחרון היה קצת למעלה משנה לפני הגשת חוות דעתו של הממונה בפעם זו.

זאת ועוד, גם כאשר זומן המבקש לראיון התאמה לעבודות שירות נשוא התיק הנוכחי וקיבל הזדמנות לשכנע את הממונה שמאז ההפסקה המנהלית שהופעלה במאסרו האחרון הוא שינה את תפיסתו, ציין הממונה כי המבקש הגיב באופן שלא משתמע לשתי פנים בזלזול כלפי מערכת אכיפת החוק.

לאור האמור לעיל אינני סבור כי הסיכוי לקבלת ערעורו של המבקש בכל הנוגע לחוות דעת הממונה שקבעה את אי התאמתו לביצוע עבודות שירות הינו סיכוי ממשי.

המסקנה הנובעת מכך היא שגם אם יתקבל ערעורו של המבקש בפרמטר של אורך תקופת המאסר הרי לכל היותר תופחת תקופת המאסר לתקופה של שלושה חודשים.

המבקש החל לרצות את מאסרו ביום 9.7.12, דהיינו לפני כחודש ימים, ואין מניעה לכך שערעורו על גזר הדין ידון בבית משפט זה עוד לפני חלוף תקופת שלושת החודשים הנ"ל, דהיינו לפני יום 9.10.12.

אשר על כן, הבקשה לעיכוב ביצוע נדחית.

המזכירות תעביר החלטה זו בדחיפות לסגן הנשיאה, כב' השופט טל, על מנת שייקבע מועד לשמיעת הערעור בהתחשב באמור לעיל.