גרוס נ' משרד הבריאות

פסק דין

רקע כללי

1.הגב' רינת (אירנה) גרוס (להלן – "התובעת") החלה לעבוד במרכז לבריאות הנפש "שער מנשה" (להלן גם: "בית החולים") ככוח עזר בשנת 1999. במהלך תקופת עבודתה התובעת הוסמכה כאחות מוסמכת, השלימה תואר ראשון וקורס-על בסיסי בפסיכיאטריה.

2.ביום 24.11.06, הותקפה התובעת במסגרת עבודתה על ידי אחת המטופלות אשר קפצה עליה, תפסה אותה בשיער, הפילה אותה על הרצפה והטיחה את ראשה ברצפה (להלן – "התקיפה").

3.כתוצאה מהתקיפה ניתנו לתובעת ימי אי כושר והיא נעדרה מהעבודה מיום 24.11.2006 ועד ליום 31.12.2006. בסיום תקופת אי הכושר חזרה התובעת לעבודתה הרגילה.

נציין כבר עתה, כי לא הוצג בפנינו תיעוד רפואי מאותה התקופה לפיו אין התובעת כשירה לשוב לעבודתה.

4.לטענת התובעת, בחודש 5/07 או 6/07 ביקשה לעבור מהמחלקה בשל קשייה להתמודד עקב התקיפה, ולא זכתה להתייחסות. לבקשות אלו, המוכחשות ע"י הנתבעת, אין סימוכין בכתב, ואחראית המחלקה אליה טוענת התובעת כי פנתה, גב' אינה לוסביק, לא זומנה על ידה למתן עדות.

5.בחודש 11/07 עברה התובעת, אשר הייתה בהריון, על פי בקשתה, למחלקה השיקומית המשפטית, עד הלידה.

לאחר חופשת הלידה וארבעה חודשים של חופשה ללא תשלום לצורך הטיפול בילד, חזרה התובעת לעבודה ושובצה במחלקה הכרונית.

6.בחודש יוני 2009 הגישה התובעת תביעה נזיקית כנגד הנתבעת בגין נזקים שנגרמו לה עקב התקיפה. לתביעתה צרפה חוות דעת פסיכיאטריות ובהן התייחסות למוגבלות בעבודה. תביעה זו עדיין מתבררת.

7.בעקבות קבלת התביעה אצל הנתבעת, קיבלה התובעת ביום 1.7.09 הודעה כי בכוונת הנתבעת לפנות ללשכת הבריאות, ולזמן עבורה ועדה רפואית. ב- 9.8.2009 נאמר לתובעת כי היא מוזמנת לפגישה במשרדה של הגב' חווה קוסטיצקי, אחות ראשית ומנהלת שירותי הסיעוד (להלן- חווה), וביום 25.8.2009 התקיימה השיחה בנוכחות חווה ומר חוסין שלבי, אחראי מחלקה (להלן- חוסין).

8.מתרשומת השיחה עולה כי התובעת זומנה לשיחה בעקבות קבלת כתב התביעה, אליו צורפו חוות דעת מומחים אשר קבעו כי לתובעת פגיעה בזיכרון לטווח קצר, פחד מחולים וחוסר יכולת לאמוד את מצבם הנפשי.

9.לטענת הנתבעת, לאור הממצאים הרפואיים שהציגה התובעת בתביעתה, הוחלט לזמן ועדה רפואית דחופה לשם בחינת כושרה הבריאותי של התובעת להמשיך בעבודתה. כן הוחלט, כי עד לכינוס הוועדה, התובעת לא תחלק תרופות בעקבות הבעיות בזיכרון לטווח קצר, ולא תשמש כאחראית משמרת, כיוון שאינה יכולה לאמוד את מצבם של החולים. הוחלט כי התובעת תוכל לעבוד במשמרת בוקר ובמשמרת ערב כעובדת רביעית.

10.לטענת התובעת, החלטות הנתבעת פגעו בסמכויותיה ובשכרה, נעשו שלא כדין, נבעו מיצר נקמה ומרצון להתנכל לתובעת בשל הגשת תביעתה, וכוונו לגרום לסילוקה מביה"ח.

11.התובעת עמדה בפני ועדה רפואית וב- 25.1.2010 הגיעו מסקנות הוועדה הרפואית המחוזית, לפיהן:

"אין סיבות רפואיות מספיקות להפסקת עבודתה התקנית בשירות המדינה. כשירה להמשיך את עבודתה התקנית כאחות, אך לא במקום עבודתה הנוכחי." (נספח ו' לכתב התביעה המתוקן).

12.בעקבות קבלת מסקנות הועדה הרפואית, נאמר לתובעת בשיחה מיום 28.1.2010 בין חיה בוקיש, מנהלת כח אדם בנתבעת (להלן- חיה) לבין התובעת, בנוכחות חווה, כי אין היא יכולה להמשיך לעבוד בנתבעת וכי עד למציאת מקום עבודה אחר עליה "לשבת בבית" על חשבון ימי המחלה והחופשה הצבורה שלה.

13.אין מחלוקת בין הצדדים כי התובעת הפסיקה עבודתה בפועל, שהתה בחופשה על חשבון ימי מחלה וחופשה שנתית צבורים עד ליום 19.5.10 ובחופשת מחלה ללא תשלום עד למועד פיטוריה ביום 31.5.11 (ר' פרוטוקול מיום 2.5.12).

14.התובעת ערערה על החלטת הועדה הרפואית המחוזית וביום 10.8.2010, ניתנה מסקנת ועדת העררים בעניינה של התובעת.

מסקנת הועדה לעררים הייתה: