גליבוב נ' מדינת ישראל

פסק דין

1. המערער הורשע לאחר שמיעת ראיות בתיק גמ"ר 2670-11-10 (בימ"ש לתעבורה בפתח תקווה) בגרימת מוות ברשלנות של רוכב קטנוע לאחר שלא נתן לו זכות קדימה בהגיעם לצומת וחסם את דרכו. הקטנוע התנגש בחלקו הקדמי בדופן האחורי-שמאלי של רכב המערער, המנוח הוטח לכביש, נפגע ונפטר באותו ערב בבית החולים.

2. המערער נידון ל-20 חודשי מאסר בפועל, לשנת מאסר על תנאי בתנאים המפורטים בגזר הדין, לתשלום קנס בסכום של 10,000 ₪ ול-15 שנות פסילה מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה.

3. מלכתחילה היה הערעור מכוון גם כלפי הרשעת המערער, אך במהלך הדיון בפנינו חזר בו ב"כ המערער מהערעור כלפי הרשעת המערער והוא עותר לקבל את המלצת שירות המבחן להטיל על המערער עונש מאסר לתקופה שניתן לרצותה בעבודות שירות ולהפחית את תקופת הפסילה.

תסקירי שירות המבחן

1. בתסקיר שירות המבחן שהוגש לבית משפט קמא, והוצג בפנינו, נכתב שהמערער עלה ארצה עם הוריו ואחיו הצעיר בגיל 18 וחווה קשיי קליטה. לפני מספר שנים אביו עזב את הארץ והקשר עמו נותק והמערער מטפל באמו שסובלת מבעיות קשות בתפקודי כבד ונזקקת לטיפולים רפואיים.

המערער סיים 12 שנות לימוד בבית ספר מקצועי, שירת שנתיים בצה"ל בשל קשיי משפחתו ומאז היותו בבית ספר תיכון הוא השתלב בעסק של אינסטלציה אצל מעבידו הנוכחי, שמשמש לו כאב.

2.המערער התקשה להסביר מדוע הוא המשיך לנסוע לצומת מבלי לתת זכות קדימה למנוח וטען שלא ראה אותו. הוא גילה אמפטיה עמוקה למנוח ולמשפחתו, תיאר תופעות פוסט טראומטיות בעקבות התאונה ותחושותיו נעו בין תחושות אשמה לחששו ממאסר בפועל בגלל הדאגה למצבם של אימו ואחיו.

3.שירות המבחן התרשם שמדובר באירוע טראומטי שמחייב עיבוד במסגרת פרטנית וייעודית לעברייני תעבורה במסגרת שירות המבחן, שהמערער יתקשה להתמודד עם מאסר מאחורי סורג ובריח ויתקשה לגייס כוחות לטפל בעצמו והמליץ להטיל עליו מאסר לריצוי בעבודות שירות במקביל להשתתפותו בקבוצה טיפולית בשירות המבחן.

4. בתסקיר המבחן שהוגש לבקשת שירות המבחן ובהסכמת ב"כ המשיבה, לצורך הדיון בערעור, נכתב שהמערער משתתף באופן סדיר במפגשי הקבוצה שנפתחה ב-22.4.13 ואמורה להסתיים במחצית חודש יוני 2013.

במהלך הפגישות הוא בולט בפתיחותו וביכולתו להתייחס באופן בוגר לתאונה ולתוצאותיה, תוך שהוא מסוגל להיערך לריצוי מאסר בפועל.

5.שירות המבחן המליץ לקצר את משך מאסרו של המערער בשל מצבו המשפחתי המורכב, העובדה שמדובר במאסרו הראשון ושיתוף הפעולה המלא שלו עם שירות המבחן. כמו כן המליץ שירות המבחן לדחות את ריצויו כדי שישלים את השתתפותו בקבוצה.

גזר הדין של בית משפט קמא

1. בית משפט קמא קבע, על סמך פסיקה שצוטטה בעמ' 2-3 לגזר הדין, כי מתחם הענישה בעבירה של גרם מוות ברשלנות הוא פסילה בפועל למשך שנים, מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח לתקופה של חודשים עד שנים, מאסר על תנאי, פסילה על תנאי, קנס של אלפי ₪, כאשר אמת המידה היא דרגת הרשלנות שמיוחסת לנאשם וככל שהיא גבוהה יותר כך תקופות הפסילה והמאסר תהיינה ממושכות יותר.

2.בית משפט קמא קבע שרמת רשלנותו של המערער אינה נמוכה כלל שכן למרות שלא היה דבר שחסם לו את שדה הראיה הוא לא הבחין במנוח, לא בדק את התנועה מכיוון נסיעתו של המנוח כשנכנס לצומת בשכונת מגורים.

3.בית משפט קמא קבע שעברו התעבורתי של המערער מכביד ביותר ומעיד שלא הפנים את חומרת מעשיו שכן מאז הוציא רישיון נהיגה בשנת 2004 הוא הורשע בנהיגה בשכרות ברמות של 415 מק"ג כשבמהלך נהיגתו גרם לתאונה בה נחבלו 2 נוסעים וניזוקו כלי הרכב והוא נידון ל-18 חודשי פסילה. כמו כן, הורשע המערער בכך ש-5 חודשים לאחר מכן נהג בזמן פסילה, ללא רישיון נהיגה וללא ביטוח והוא נידון לפסילה למשך 5 חודשים ולמאסר על תנאי.

4.בית משפט קמא קבע שאין בנסיבותיו האישיות של המערער, כפי שתוארו בתסקיר שירות המבחן שהיה בפניו, כדי להימנע מהשתת מאסר בפועל.

בסיפא גזר הדין נכתב:

"לאחר ששקלתי את כל נסיבות התאונה, תוצאותיה הטראגיות, הצורך בענישה מחמירה בעבירות של גרימת מוות עקב נהיגה רשלנית, עברו התעבורתי של הנאשם, נסיבותיו האישיות, מדיניות הענישה והאינטרס הציבורי ולאחר שעיינתי באסמכתאות שהגישו הצדדים, לא מצאתי כי המקרה שלפני נופל במסגרת אותם מקרים חריגים ומיוחדים בהם ראוי לתת משקל מכריע לנסיבותיו האישיות של הנאשם".

נימוקי הערעור