גירושין

רקע עובדתי

א.         לפנינו תביעת גירושין של הבעל.

הצדדים נישאו זל"ז לפני למעלה משלושים שנה ולהם שני ילדים בגירים. בשלהי שנת 2003 פנתה האשה אל עו"ד ידוע בתחום המעמד האישי, ולדבריה - כדי לדאוג לביטחונה הכלכלי. במסגרת הפגישות במשרדו של עורך הדין, קיימו עורך הדין והאשה יחסים אינטימיים, לפחות פעמיים.

ב.         דבר קיום היחסים האינטימיים נודע לבעל, ושני בני הזוג החלו במאבק משפטי כנגד עורך הדין. המאבק נסב סביב הדרישה להעניש את עורך הדין על כך שעבר על עבירה אתית בכך שקיים יחסי אינטימיים עם לקוחתו. בתחילה, הוגשה תלונה לוועדת האתיקה של לשכת עורכי הדין. לתלונה צורף תצהיר עליו חתומה האשה, ובמסגרתו, היא מצהירה שבמהלך פגישותיה עם עורך הדין היא קיימה איתו יחסי מין במשרדו.

ג.          משנגנזה התלונה, הגישה האשה עתירה לבג"ץ נגד לשכת עורכי הדין. משנדחתה עתירת האשה מחמת חוסר סמכות, פנתה האשה לבית המשפט לעניינים מנהליים בת"א. משנדחתה עתירתה של האשה בבית המשפט לעניינים מנהליים ערערה האשה לבית המשפט העליון. כפי שנטען בבית הדין, בית המשפט העליון קבע, שאף שלא נקבע איסור אתי על קיום יחסים מין בין עו"ד ולקוח, יש בעבירות הקיימות בכללי האתיקה ובחוק לשכת עורכי הדין, כדי לתת מענה ולקבוע שיש בכך עבירה משמעתית.

ד.         בחודש ספטמבר 2004, בעקבות הידרדרות במצבה הנפשי, פנתה האשה לפסיכיאטר ד"ר אילן רבינוביץ'. במסגרת הטיפול הצליח ד"ר רבינוביץ' לשכנע את הבעל שמן הראוי שיסלח לאשה, ולבקשת הבעל, התגייס באופן פעיל למסע 'פריקת האגרסיה והנקמה' של הבעל בעורך הדין (עדותו של ד"ר רבינוביץ' בבית הדין - פרוטוקול הדיון מיום 24.11.2010 שורה 63).

ה.         הצדדים חיים בנפרד החל מסוף שנת 2009. בחודש מאי 2010 הגיש הבעל תביעת גירושין כנגד אשתו בבית הדין הרבני בתל אביב. בעוד האשה טענה בבית הדין שהצדדים התגברו על "המשבר" וחזרו לקיים מערכת משפחתית זוגית, טען הבעל בתביעתו כמו גם בבית הדין, שמאז התפוצצות הפרשה פרש מאשתו ונמנע מלקיים איתה יחסי אישות. לדבריו, השיהוי בהגשת תביעת הגירושין נבע מדאגתו לבן המשותף שהיה רק בן 13 ובשל רצונו לצמצם את הנזקים האדירים שגרמה האשה לבן. עוד טוען הבעל שהאישה המשיכה להתנהל באופן מתירני ומופקר גם בתקופה מאוחרת יותר.

ו.          עוד קודם להגשת תביעת הגירושין של הבעל לבית הדין, הגישה האשה לבית המשפט לענייני משפחה, תביעה רכושית כמו גם תביעה למזונות אשה. אנו נוטים לקבוע ששני הצדדים אינם רוצים זה בזה ושסירובה של האשה להתגרש נובע אך ורק בשל רצונה להמשיך וליהנות ממזונות אשה בסכום גבוה שנפסקו לה בערכאה האזרחית.

עדותו של ד"ר אילן רבינוביץ'

ז.          נוכח העובדה, שבכל הקשור ל 'יסוד העובדתי' אין מחלוקת בין הצדדים, טענותיה של האשה התמקדו 'ביסוד הנפשי'. לדבריה, בעת קיום היחסים האינטימיים עם עורך דינה היא הייתה "במצב נפשי קשה ללא יכולת התנגדות, ללא רציה, ללא מודעות, ללא תאווה".

ח.         לשם ביסוס טענתה, העידה האשה מטעמה את הפסיכיאטר ד"ר אילן רבינוביץ', שהחל לטפל בה עשרה חודשים לאחר קיום היחסים האינטימיים עם עורך הדין במשרדו. ד"ר רבינוביץ' כתב תעודת רופא בעניינה של האשה הנושאת את התאריך 2.12.2004, דהיינו שלושה חודשים לאחר שפנתה אליו האשה.

ט.         לפני שנסקור את תוכן עדותו של ד"ר רבינוביץ' לא נוכל להימנע מלהקדים הערת פתיחה. ד"ר רבינוביץ', שמחונן ביכולת רטורית מרשימה, קושר לראשו לא מעט סופרלטיבים. להלן כמה דוגמאות: "אומרים שאני הפסיכיאטר הטוב בארץ"; "אומרים שניחנתי ביכולות ואחת מהן הוא לראות אנשים קצת ולדעת עליהם הרבה"; "אין הנחתום מעיד על עיסתו, אני מרוויח חצי מליון ש"ח נטו לחודש, זה מה שאני יודע לעשות" (פרוטוקול הדיון מיום 24.11.2010 שורות 190-191 ושורה 245).

איננו יודעים האם ד"ר רבינוביץ' הוא אכן פסיכיאטר גדול כמו שהוא מתאר עצמו, אך גם אם כן, בוודאי אי אפשר לומר עליו שבמקום גדולתו מצאנו את ענוותנותו.

י.          ד"ר רבינוביץ' העיד שהאשה הגיעה אליו בחודש ספטמבר 2004, במצב נפשי קשה, ולאחר ניסיון אובדני בבליעת מינון יתר של כדורים. לדבריו, האשה סבלה ממחשבות אשם קשות כלפי דברים שעוללה לה ולבני משפחתה, ושלכן, בשלבים הראשונים טיפל בה ע"י הדחקת האירועים. לדבריו, הוא גם הצליח לשכנע את הבעל שאשתו לא בגדה בו ושמן הראוי שיסלח לה.

יא.       לדברי ד"ר רבינוביץ' מה 'שהחזיק' את הזוגיות של בני הזוג היה הצורך "בצדק פואטי" ורצונו של הבעל לנקום בעורך הדין ולרדוף אותו עד חרמה. ד"ר רבינוביץ' העיד שהבעל היה מעורב במהלך הטיפול באופן אינטנסיבי ושלבקשת הבעל התגייס אף הוא למסע הנקמה של הבעל כשכתיבת תעודת הרופא היא חלק מכך. וכלשונו של ד"ר רבינוביץ': "אני מוסיף כי את חוות הדעת כתבתי לאור בקשת הבעל במסגרת התהליך של פריקת האגרסיה והנקמה בעורך הדין וזאת חוץ מן הפניה לעו"ד בומבך שהייתה יוזמה שלי" (פרוטוקול הדיון מיום 24.11.2010 שורה 63).

יב.       ד"ר רבינוביץ' חזר וטען בבית הדין בנחרצות, שאף שאין לו יכולת נבואית, יכולותיו המקצועיות מאפשרות לו להעריך את מצבו הנפשי של אדם באירוע, וזאת, אף בחלוף עשרה חודשים מחלוף האירוע, ולכן, הוא יכול לקבוע בוודאות את מצבה הנפשי של האשה בזמן קיום היחסים האינטימיים עם עורך דינה.

יג.        ד"ר רבינוביץ' אישר בפני בית דין שהוא עומד מאחרי תעודת הרופא שניתנה על ידו בדצמבר 2004 וחזר על עיקריה. לדבריו, מדובר במקרה חריג של אשה שהייתה "כחומר ביד היוצר" ושנוצלה בקלות על ידי עורך הדין אליו פנתה. לדברי ד"ר רבינוביץ', עורך הדין הוליך את האשה "כסומא באפילה" וגרם לה לבגוד בכל הערכים בהם האמינה. ד"ר רבינוביץ' קובע, שאפשר לדמות את האשה "לטייס אוטומטי", שכן, היא לא הייתה יכולה להתנגד במצבה. לדבריו, לא ניתן להתייחס ליחסים אלה כקשר בריא ונורמאלי, שכן, האשה הופעלה כבובה, כשעורך דינה מושך בחוטים וגורם לה לבצע מעשים שיפגעו בה ובמשפחתה.

טענות הבעל

יד.       הבעל טוען שיש לחייב את האשה בגט נוכח העובדה שזינתה תחתיו. לדבריו, האשה לא רק שלא הייתה אנוסה אלא עשתה את מעשיה הנלוזים ברצון ובתשוקה. לדברי הבעל, התנהלותה של האשה באותה תקופה מלמדת שלא הייתה "טייס אוטומטי" כלל ועיקר. הבעל מבסס זאת על כך, שהאשה, שלדבריה "נאנסה", חזרה לאחר האירוע פעמים רבות ל"מקום הפשע". לא זו בלבד, אלא האשה אף שמרה באותה תקופה על קשר טלפוני אינטנסיבי עם עורך הדין, כפי שמלמדים פלטי השיחות של הטלפון הנייד שלה. הבעל טוען שאם אכן היה מדובר בקשר מיני בקטגוריה של אינוס - כיצד לא התלוננה האשה על כך במשטרה? הטענה על חשש מעימות עם עורך הדין אינה יכולה להתקבל, שכן, היא התעמתה איתו בהליך שנוהל בלשכת עורכי הדין בבית המשפט המחוזי ובבית המשפט העליון.