1. הנאשמים הורשעו לאחר שמיעת ראיות בשורה של אישומים. נאשם 1 הורשע באישום הראשון בעבירה של אחזקה בתנאי עבדות; באישום השלישי בשישה מעשי אינוס; באישום הרביעי במעשה מגונה בנסיבות מחמירות; באישום החמישי מעשה סדום בנסיבות מחמירות ובתקיפה בנסיבות מחמירות; באישום השישי במספר עבירות אינוס, מספר מעשי סדום, מעשים מגונים; באישומים שביעי-עשירי בעבירות תקיפה בנסיבות מחמירות, חבלה בנסיבות מחמירות וסחיטה בכוח; באישום האחד-עשר במספר עבירות של תקיפה הגורמת חבלה של ממש בנסיבות מחמירות; באישום שניים-עשר במעשים מגונים כלפי קטין (מספר עבירות), מעשה סדום; באישום השלושה-עשר במספר עבירות של כליאת שווא ומספר עבירות של התעללות בקטינים; באישום הארבעה-עשר מספר עבירות של תקיפה בנסיבות מחמירות, מספר עבירות של התעללות בקטינים ומעשה סדום; באישום החמישה-עשר בעבירות של כליאת שווא, תקיפה בנסיבות מחמירות והתעללות בקטין; באישום השישה-עשר בביצוע שתי עבירות של מעשה סדום בנסיבות מחמירות ומספר עבירות של תקיפת קטין; באישום השמונה-עשר בתקיפה בנסיבות מחמירות; באישום התשעה-עשר בעבירות של כליאת שווא והתעללות בקטין ובאישום עשרים הורשע הנאשם במספר עבירות של הדחה בחקירה, הטרדת עד ושיבוש מהלכי משפט.
הנאשם 1 זוכה מהעבירות שיוחסו לו באישומים השני והשבעה-עשר.
הנאשם 2 הורשע בשלושה אישומים: באישום השלישי הורשע במספר מקרים של מעשים מגונים בנסיבות מחמירות; באישום הרביעי הורשע בביצוע מעשה מגונה בנסיבות מחמירות ובאישום השישי הורשע במספר עבירות של אינוס, מספר עבירות של מעשה סדום ושל מעשים מגונים בנסיבות מחמירות.
נאשם 2 זוכה מהעבירות שיוחסו לו באישום השני.
2. נאשם 1, יליד 1955, הינו חסיד של הרב ישראל אודסר שהינו פלג של חסידי ברסלב. נאשם 2, יליד 1968, הינו עמיתו וחברו של נאשם 1. נאשם 1 הקים משפחה עליה נמנו 6 נשים הנשואות לו בנישואין דתיים ו-17 ילדים. המשפחה התגוררה בירושלים, החזיקה מקום מגורים נוסף בגבעת שאול בירושלים וגם בטבריה.
בהכרעת הדין פורטו סדרי הנישואין והיחסים המיוחדים שהתפתחו בתוך המשפחה, התנהלותה, מקורות הכנסותיה, התגייסותה להפצת אמונתו של רבי ישראל אודסר "בעל הפתק", אורחות חיי המשפחה ובעיקר התנהגותו והתנהלותו של נאשם 1, שהוא המוציא והמביא, המחליט, היוזם והציר סביבו נעה המשפחה כולה. העבירות בוצעו במסגרת המשפחה כלפי חלק מהנשים, כלפי חלק מהילדים. יש להעיר כבר כאן כי חמש מתוך שש הנשים, ובהן גם נשים שהיו קורבנות למעשיו של הנאשם, נשארו נאמנות לו, אוהבות אותו, מעריכות ואף מעריצות של הנאשם, הן העידו גם בשלב הטיעונים לעונש.
המשפחה בהרכב זה החלה להיווצר ולהתגבש בסוף שנות התשעים, ורוב העבירות התבצע שנים מועטות לפני הגשת כתב האישום.
המעשים הרבים, חלקם קשים, פורטו בהכרעת הדין. במסגרת זו נאפיין את העבירות העיקריות: המשפחה כולה התנהלה בצל האמונה הלוהטת ש"בעל הפתק" הוא שליחו של רבי נחמן מברסלב, הוא יביא הגאולה לעם ישראל ויש להפיץ תורתו, הן בפעילות יומיומית ברחובות ובכיכרות, במסירת ומכירת העתק מהפתק, מכירת ספרים, תקליטורים ובהם שירים. כמו כן, נאשם 1 ארגן הילולות. הנשים עסקו בהפצה וגם חלק מהילדים, אספו צדקות, נדבות ותרומות.
בחיק המשפחה דרש הנאשם מכולם, נשים וילדים, גילוי לב מוחלט וחשיפה של כל הרהור, חיובי או שלילי. במשך הזמן התנהלות זו הפכה אובססיבית והנאשם דרש וידויים, חלקם הפך פומביים לפני בני המשפחה, ולאחריהם החליט על "דין" שפירושו למעשה ענישה. כיוון שחלק מההרהורים נסובו על ענייני גוף ומין, בעיקר של שלוש נשים - אדרת, אזמרה ושמחה - הפכו הוידויים והדינים לחזון נפרץ וגררו עונשים פיזיים ונפשיים חוזרים ונשנים.
התגבשות המשפחה והמעשים התקיימו בשלבים. בשלב ראשון, קרב הנאשם 1 נפשות תועות בעלות קשר או משיכה לדת, אשר היו במשבר או חיפשו כיוון ודרך בחייהן, תוך שהוא מבסס השפעתו עליהן בדרכי נועם, באמצעות אישיותו הכריזמטית וסמכותו הרוחנית והדתית. בשלב השני, הלכו ושקעו המצטרפות החדשות אל תוך עולמה הפנימי השואב של המשפחה, ניתקו - בעידוד הנאשם 1 - קשר אל העולם החיצוני, שאז התעמקו רגשות הערצה וסגידה של בני הבית לנאשם. מכוח תכונותיו, התנהגותו, הפחד שעורר והאמונה לה הטיף, התגברה השפעתו של הנאשם 1 ואפשרה לו להנהיג שיגרה קבועה ומתמשכת, שכללה סדרה ארוכות של מטלות, מהן סדיסטיות, שירותים ועונשים, ואלה שולבו במערך דינים שהנהיג, ושמשו לביסוס שליטה, הבטחת המשך ציות להוראות מחשש לענישה נוספת. בני המשפחה, במיוחד הנשים, לא תמיד הביעו התנגדות אקטיבית לכוח שהופעל כלפיהן ופעמים ביקשו אותו מהנאשם ואף יזמו אותו בעצמן כדי לשאת חן בעיניו, לאחר ששוכנעו כי מחשבותיהן ומעשיהן גורמות לנאשם סבל. הנאשם ניצל מעמדו, יצר תחושה של קנאה הדדית, רגשות אשם עצמי בין נשותיו, שכביכול פוגעות בו, ועל כן גרמו שהן ייסרו ויבזו עצמן וכך ירצוהו. תחושת ההתבטלות לפני הנאשם והתעוב העצמי שיצר הנאשם אצל הנשים שסגדו לו, בשילוב תחושות הפחד מפניו וניתוקם של בני המשפחה מקשרים עם הסביבה החיצונית, העמיקו את השפעת הנאשם לרמה קיצונית והביאו להתפתחות דפוס מעוות של יחסי שליטה, שבאה לביטוי בעונשים מגוונים וקשים.
הנשים יצאו מהבית לשם הפצה ואיסוף כספים, יום יום, במשך שעות ארוכות וגם במסגרת זו נהגו להתקשר לנאשם על מנת לקבל רשות לשתות, לאכול או ללכת לשירותים. בשל התנהלות זו, שליטה בבני הבית - נשים וילדים - הורשע הנאשם 1 בעבירה של החזקה בתנאי עבדות.
הנאשם 1 הורשע במעשי מין רבים, שעיקרם ענישת נשותיו בגין הרהורים אסורים, החדרת מקלות ואצבעות לאיבר מינן, לשם בדיקת רטיבות, שכיבה כשהן ערומות במשך שעות ולילות על נאשם 2.
מעשים קשים וסדיסטיים נוספים היו קשורים לליקוק צואה מגופו של הנאשם 2, אכילת צואה, החדרת מקלות לפי הטבעת של אחת הנשים, התעללות בילדים (תליה על דלת, שהות בבוידם, החדרת מקל לפי טבעת) וכן מעשי מין בין הנאשם 1 לבין בתו החורגת (בתה של האישה השניה).
נאשם 1 הורשע כאמור בשמונה-עשר אישומים, בכל אישום ואישום מדובר במספר עבירות, שורה של אירועים שתיקצר היריעה כאן מלפרטם. חלק מהעבירות נעשו תוך השפלה וביזוי (אכילת צואה, ליקוק צואה), חלק תוך תקיפה אכזרית (החדרת מקלות לפי טבעת) ומכות ברוטאליות, עבירות כליאה רבות, התנהלות מינית קיצונית אשר חלקה נעשה גם לעיני הילדים. היו מקרים בהם הענישה נעשתה בנוכחות ילדים, ועצם נוכחותם נתפס על ידי הנאשם חלק מהעונש.
3. הנאשם 2 הורשע בשלושה אישומים, מספר מעשים מגונים, חלקם בנסיבות מחמירות, ובעבירות אינוס, כיוון שנטל חלק בתהליכי הענישה. אלא שהוא לא החליט דבר, ולמעשה העמיד את עצמו לרשות הנאשם 1 כמסד לגחמותיו והחלטותיו הקיצוניות.
4. במהלך הטיעון לעונש הופיעו לפנינו שורה של עדי הגנה. ידיד הנאשם, ג.ש., סיפר כי ביקר לעיתים בבית המשפחה, התרשם כי מדובר במשפחה טובה ובריאה, והנאשם 1 אוהב את כולם. ידידת המשפחה, ד.ד., גרה בבית המשפחה במשך 4 חודשים יחד עם בנה, ראתה מאור פנים, ד.א. נפלא, נעים להיות במחיצתו, בבית אורחים רבים. ר.א., גר בבית המשפחה, השתתף בהפצות, קיים שיחות לילה עם הנאשם והתרשם מפתיחותו וטוב לבו. א.ט. עבד עם הנאשם 1, בענייני הפקת תקליטים והקלטות, התרשם מטוב לבו ומהכבוד שרכשו לו בני הבית. א.ל., אחות הנאשם, תיארה את תולדות המשפחה, חזרת הנאשם ושלה בתשובה, הקשר ליהדות בדרך החסידות ואימוץ תפיסת עולם של שמחה ושירה. ד.א. איש חסד, מיטיב וטוב. בביתו מיעטה לבקר. ג.ו.ד הינה ידידת המשפחה, העושה סרט על הפרשה כולה. היא התרשמה לחיוב מחיי המשפחה, מהנשים ומהילדים. נ.מ. גר בבית המשפחה והתרשם ממנה לטובה. העדים הללו לא ראו תופעות אלימות בבית.
כאמור לעיל, במסגרת הטיעונים לעונש, העידו גם ארבע מנשותיו של הנאשם, והביעו תמהון ותרעומת רבה על הכרעת הדין. האישה הראשונה, תיארה את הליך החזרה בתשובה, גישתו הטובה והחיובית של ד.א. אליה ואל הנשים, והערכתה הרבה אליו. כאשר נשאלה פעמיים אם ריבוי הנשים של בעלה מקובל עליה, ענתה: "זה הגיע בהשגחה", "זה לפי התורה".
טיעוני התביעה
5. ב"כ המאשימה ביקש לאבחן בין האישום הראשון לבין שאר האישומים: לאישום הראשון התייחס על פי תיקון 113, ולגבי השאר, טען כי יש קושי להגדיר מתחמי ענישה.