תפ"ח
בית המשפט המחוזי נצרת
|
48393-03-11
28/03/2012
|
בפני השופט:
נחמה מוניץ
|
| - נגד - |
התובע:
מדינת ישראל
עו"ד רותי כהן
|
הנתבע:
1. כאיד כליבאת (עציר)
2. הישאם נעראני (עציר)
3. מוסא נעראני
עו"ד משה מרוז
|
| גזר דין |
ביחס לנאשמים 1 ו-2
אין כל ספק שהעבירות המיוחסות לנאשמים בכתב האישום הינן עבירות חמורות, אשר פוגעות בסדר הציבורי האלמנטרי ומחייבות ענישה משמעותית על מנת להגן על הציבור המתגורר באזורים בהם קיימת מחלוקת בין משפחות יריבות בפרט.
מעשיהם של הנאשמים סיכנו לא רק את שוטרי משטרת ישראל, שהוצבו במקום כדי להגן על משתמשים תמימים בדרך ואזרחים שלווים אחרים המתגוררים באזור, אלא אף באזרחים תמימים עצמם. ירי באזור, אף אם הוא אזור סמוך לאזור מגורים יש בו סיכון רב, שאין עוד צורך להרחיב את הדיבור בעניין זה.
אלא שבתיק זה, במהלך גישור, הגיעו הצדדים להסכמות בעניין גובה עונש המאסר בו ישאו הנאשמים 1 ו-2, ואני סבורה שבמכלול הנסיבות והראיות, יש בעונש זה שיקלול כל ההיבטים הצריכים. העונש עליו הוסכם הוא עונש מאוזן, בנסיבות העניין.
באשר לעניין הקנס, נשמעו טיעוני הצדדים ואכן אני סבורה שיש מקום להטיל על הנאשמים 1 ו-2 קנס שיהיה בו גם ביטוי להוצאות המרובות שספגה המדינה בניהולו של תיק זה.
לפיכך, אני מאמצת את הסדר הטיעון וגוזרת על הנאשמים 1 ו-2 את העונשים הבאים:
א. 3 שנים ו-8 חודשי מאסר בפועל בניכוי ימי המעצר שנעצרו בגין תיק זה.
ב. אני דנה את הנאשמים ל-24 חודשי מאסר, וזאת על תנאי, למשך 3 שנים.
התנאי יחול על העבירות בהן הורשעו בפניי.
ג. אני מחייבת כל אחד מהנאשמים לשלם קנס בסך 10,000 ש"ח או 50 ימי מאסר תמורתם.
הקנס ישולם ב-20 תשלומים שווים ורצופים, שיחלו בתוך 60 יום מיום שחרורם ממאסרם.
<#6#>
ניתן והודע היום ה' ניסן תשע"ב, 28/03/2012 במעמד הנוכחים.
עו"ד בלומנפלד טוען לעונש
:
אני מפנה בראשית טיעוני לפרוטוקול הדיון בפני כבודה, מיום 13/3/12 שבו הוצג הסדר הטיעון על ידי הצדדים. אין מחלוקת בין המאשימה לביני, שקיים הבדל אמיתי משמעותי ומהותי בין הנאשמים 1 ו-2 לבין הנאשמים 3 ו-4. הדברים עולים באופן ברור מכתב האישום והם עולים באופן ברור מהסדר הטיעון השונה בתכלית שהושג לנאשמים 3 ו-4 לנאשמים 1 ו-2. אבקש מביהמ"ש לתת דעת לכך שהצדדים הסכימו שהתביעה תבקש שנה מאסר, ואני מבקש להסתפק ב-4 חודשי המאסר שהנאשמים שהו בהם עצורים. ואת זה אין מחלוקת שצריך לנכות.
יש פה לטעמי מספר דברים שיש לתת עליהם את הדעת לעניין הנאשמים 3 ו-4. אני מפנה לעמ' 2 בטיעוני המאשימה בעניינם של הנאשמים 3 ו-4 לחלק התחתון של הטיעון שם, לחלק המודגש, ואבקש להראות, המדינה טוענת שאחת הסיבות שצריך להחמיר עם הנאשמים לפנינו, במסגרת הסדר הטיעון, זה ההוצאות הכספיות האדירות שנגרמו למדינה כתוצאה ממחקרי התקשורת. ואני טוען שעובדתית זו בדיוק הנקודה שצריך עליהם לא להטיל קנס ובנוסף לקבל את העמדה שלי לקבל את רכיב המאסר ולהסתפק. אני מגיש את החלטת כב' השופט צרפתי, סימנתי את החלקים הרלוונטיים, שמהם עולה בבירור שהראיות שהיו נגד הנאשמים 3 ו-4 כנגד הנאשמים, היו אך ורק המחקרי תקשורת, לא היו ראיות אחרות. אני מגיש לביהמ"ש את הבקשה שהוגשה לפי סעיף 74 לכב' השופט עילבוני, בדיוק בנקודה הזו, ואני מספר לביהמ"ש שהמדינה נאבקה כמיטב יכולתה בבקשה והתנגדה לה, וכב' השופט עילבוני, החליט לקבל את הבקשה. אנחנו ביקשנו לקבל לידינו את הנתונים שנאספו על ידי חב' התקשורת. ימים ספורים לאחר החלטת כב' השופט עיילבוני, הגענו להסדר טיעון, שבא מיוזמת הפרקליטות ואני מראה לביהמ"ש את בקשת המדינה.
הרבה מעבר למה שטען חברי, עו"ד מרוז, לא רק שכסף רב נחסך למדינה כתוצאה מההסדר, אלא שלטעמי, אם לא היה מושג הסדר בתיק זה, ואני אומר שבלי הנאשמים 3 ו-4 לא היה הסדר בכלל, נכון שלנאשמים 1 ו-2 היו עוד ראיות. אני לא רואה מצב שהמדינה היתה מסוגלת לקיים את ההחלטה של כב' השופט עיילבוני, או לחלופין, אם המדינה היתה מקיימת את החלטת כב' השופט עיילבוני, לא רק שהתיק היה נגמר בזיכוי, אלא היתה לכך השפעה על תיקים אחרים, כי אחת הטענות של המדינה היתה שיש סודות מסחריים.