השופט א. ואגו
הנאשם הורשע, בהכרעת דין, שניתנה לאחר שמיעת הראיות, בעבירות מין ואלימות שביצע בגופו של המתלונן, קטין יליד 1996, ביום 23.7.10, בתחום התחנה המרכזית בבאר שבע.
העובדות, הצריכות לעניין, פורטו בהכרעת דיננו, ולא נחזור כאן, אלא על עיקרי הדברים בתמצית.
בתאריך הנ"ל, סמוך לשעה 22:00, חלף המתלונן, הקטין י.ב., דרך שטח תחנת האוטובוסים המרכזית בב"ש, בדרכו למועדון מסוים בעיר, והוא הבחין בנאשם, אזרח אריתריאה, בעל אשרת שהייה בארץ, שהסתובב במקום, כנראה לאחר שחיפש עבודה בעיר במשך היום. הנער ביקש, ואף קיבל, מהנאשם, סיגריות, אולם, אז תפס אותו הנאשם, והחל לנשקו בפיו, משך אותו אל בין האוטובוסים החונים, אחז בצווארו, והוריד את מכנסיו ותחתוניו של המתלונן, וביצע בו מעשה סדום, בהחדירו את איבר מינו אל תוך פי הטבעת של הנער, תוך גרימת כאב עז וחבלות.
באשר לשלב מאוחר יותר של האירוע, שהתרחש בסמוך ובתוך אחד האוטובוסים, ובמהלכו הוחלפו מהלומות בין השניים, ובשל כך הואשם הנאשם בתקיפה נוספת של המתלונן, קבענו, שתשתית הראיות לא היה די בה להרשעה, ופרטי התרחשות זו לא הוכחו די הצורך.
נקבע, כי מעשה הסדום האמור, גרם למתלונן פצעי שפשוף בעכוזים ופצע קרע בפי הטבעת, כפי שנמצא בבדיקתו הרפואית, סמוך לאחר התקרית, ואילו, ביחס לחבלות נוספות על גופו - דימום תת עורי בכתף ימין, דימומים תת עוריים בבית חזה קדמי, פצעי שריטה ודימומים תת עוריים בידיים, חלקם נגרם בשל תקיפתו ואחיזתו, בידי הנאשם, שנועדו להקל על ביצוע המעשה המיני, וחלקם נגרם בשלב השני, שבגינו, כמפורט, לא מצאנו מקום להרשעה. אין אפשרות להבחין בין החבלות שנגרמו בשלב זה או אחר.
עוד קבענו, כי הראיות מצביעות על כך, שבשעת ביצוע האינוס ותקיפת הנער בידי הנאשם, הוא היה נתון תחת השפעת אלכוהול.
בשל המעשים הללו הורשע הנאשם בעבירות של מעשה מגונה, בניגוד לסעיף
348(ב)לחוק
העונשין תשל"ז - 1977
,בנסיבות המנויות בסעיף
345(ב1)
,בנסיבות סעיף
345(א)(1)לחוק הנ"ל, מעשה סדום - עבירה לפי סעיף
347(ב) בנסיבות המנויות בסעיף
345(ב)(1), בנסיבות
345(א)(1)ו-
345(ב)(3) לחוק העונשין, וכן - תקיפה הגורמת חבלה של ממש, לפי סעיף
380לחוק העונשין.
הונחו בפנינו, טרם שמיעת הטיעונים לעונש, הערכת מסוכנות על הנאשם, לפי סעיף
6 בחוק הגנה על הציבור מפני ביצוע עבירות מין, תשס"ו - 2006, וכן תסקיר נפגע עבירות מין, ביחס לנער י.ב., קורבן העבירה, בהתאם לסעיף
187 ב'
לחוק סדר הדין הפלילי.
מעריך המסוכנות, ד"ר ג. רוזנברג, קרימינולוג קליני בכיר, מצא, שהנאשם הוא בעל רמת מסוכנות מינית גבוהה לרצידיביזם מיני, וכי מדובר באדם המכחיש ביצוע העבירות, ואינו לוקח עליהן אחריות. הוא יליד 1985, רווק, אשר הגיע לארץ בשנת 2009, דרך סודן וסיני, למטרות עבודה. בישראל עבד בעבודות מזדמנות, תקופות קצרות, ואין לו מקום מגורים קבוע. אין הוא דובר עברית וכל המגעים איתו נעשים בעזרת מתורגמן לשפה הטיגרית. בפני מעריך המסוכנות הכחיש הנאשם כי יש לו בעיית שתייה, שב והכחיש ביצוע כל עבירה כלפי הקטין המתלונן, ולהיפך, כפי שגם טען בעת משפטו, חזר ועמד על כך, שהנער הוא זה שתקף אותו וביקש לשדוד את כספו. ד"ר רוזנברג ציין, שהנאשם מציג גישה קורבנית, ואף כועס, ומרים קולו כאשר הוא מעומת עם ממצאי בדיקתו הרפואית של הקטין, הסותרים גרסתו, ועם קביעות בית המשפט, כפי שפורטו בהכרעת דיננו. הוא שולל כל בעייתיות בתחום המיני, ואינו מקבל שום אחריות על המעשים שבהם הורשע.
הערכת רמת המסוכנות הגבוהה, בתחום המיני, כפי שקבע אותה המעריך, מבוססת על שקלול פקטורים סטטיים ודינמיים, וכן קליניים, כפי שמפורט ומנומק בדו"ח ההערכה שלפנינו, ובהם - פער הגילים, של למעלה מ-5 שנים בין הפוגע לקורבנו, מיקום התקיפה במקום ציבורי, והיות הקורבן זר לפוגע, וממין זכר, כל אלה מקושרים עם רמת מסוכנות מינית גבוהה יחסית.
התסקיר אודות י.ב., קורבן העבירה, כפי שנערך בידי המפקחת המחוזית לנפגעי עבירה קטינים, הגב' סיגל בירן, מציג תמונה מפורטת ונרחבת אודות רקעו ומצבו הנוכחי של הנער, שהיה כבן 14 בעת האירוע (כיום כבן 15.5). מסיבות מובנות, ועל מנת לשמור על פרטיותו של הקטין, לא נפרט כאן את כל האמור בתסקיר, ודי לומר, שמדובר בנער קשה יום, שאף לפני הפגיעה סבל ממצוקה חברתית ובעיות סוציו-אקונומיות, ולא זכה לאמפתיה ותמיכה ממשפחתו, שגם רקעה מורכב וסבוך.
הפגיעה, נשוא המשפט הנוכחי, הביאה להחמרה של מצבו, ולהידרדרות בתחומים שונים, ונסיבות חייו, עגומות וקשות ממילא, הפכו מעיקות אף יותר, והוא מתמודד עם הטראומה המינית הקשה, בצל התמודדות עם טראומות אחרות, ואף עם חיכוכים עם עולם החוק, שאמנם החלו קודם, אולם, המשיכו גם לאחר, ובעטיו, של האירוע הנדון. לעורכת התסקיר, אין ספק, כי הפרוגנוזה לגבי שיקומו והחלמתו הנפשית של י.ב., מהפגיעה המינית הקשה, היא ארוכת טווח ונדרש טיפול ארוך שנים כדי להפחית חלקית את הסימפטומים של הפגיעה, ולהגיע לתפקוד יציב.
נתונים חמורים ומדאיגים אלה, הן ביחס לנאשם, והן ביחס לקורבנו, עמדו בפנינו, עת שמענו טיעוני באי-כח הצדדים לעונש.
באת כח המאשימה, עו"ד מ. גז המלומדה, הדגישה את משמעות הערכת המסוכנות הגבוהה המיוחסת לנאשם, אשר מסרב לקבל כל אחריות למעשיו, ומנגד, הטעימה את הטראומה הקשה שנגרמה לקטין, ואת ההשלכות בכל תחומי החיים, שעימן ייאלץ להתמודד עוד שנים רבות.
משאין לנאשם מקורות כספיים, והוא אזרח אריתריאי, שאין לו רכוש כאן, נמנעה המאשימה מלבקש פיצוי כספי למתלונן, באופן חריג, אך, ותוך הסתמכות על פסיקה במקרים דומים, דרשה, כי יושת עליו עונש מאסר כבד, של שנים ארוכות.
סנגורו של הנאשם, מטעם הסנגוריה הציבורית, עו"ד דוד ברהום, טען למרשו כל שניתן לטעון, כפי שגם עשה, ביסודיות, במהלך ניהול שלב הראיות. הוא ביקש להתחשב בבדידותו של הנאשם בישראל, מקום שאין לו בו משפחה וחברים, ומחסומי תרבות ושפה יקשו עליו עוד יותר ריצוי מאסר, ואף בכלא לא יהיו לו כאלה הדוברים את שפתו והנמנים עם גורמי התמיכה והסיוע. עו"ד ברהום סבור, שהערכת המסוכנות אינה נשענת על נתונים די מוצקים כדי לבסס מסקנה כה קשה של מסוכנות גבוהה וחשש מוחשי להישנות עבריינות מינית מצד הנאשם. אשר לתסקיר הנפגע - הסנגור מזכיר, כי רקעו ונסיבות חייו של המתלונן, גם קודם לאירוע, היו סבוכים וקשים, ואין אפשרות להבחין ברמת וודאות מתקבלת על הדעת, אילו נזקים ואילו השלכות הם תוצר של תקיפתו בידי הנאשם, ואילו מהם תוצרי עבר, ואינם נקשרים עם מעשי הנאשם.
הסנגור עתר להטיל על מרשו עונש מתון, וציין, שבהיותו נתין זר, שבוודאי יגורש, בתום המאסר, אין לגביו משמעות רבה למאסר ממושך הרתעתי, או כזה שירחיקו מהחברה לתקופה ממושכת. מבין שיקולי הענישה, לטעמה של ההגנה, נותר רק השיקול של גמול, ובמצבו המיוחד של הנאשם הספציפי, עונש מאסר מתון יענה על הדרישות.
כאשר הותר לנאשם לשאת דברו, בסיום טיעוני הצדדים, שב הוא והכחיש ביצוע עבירה כלשהי, ציין שלא היה שיכור, וכי הוא נשפט על לא כלום, ו"הכל היה סתם".