סגן הנשיא, השופט משה דרורי
:
1. במסגרת הסדר טיעון, שבו הוסכם על הגשת כתב אישום מתוקן בשלישית, שבו הודה הנאשם 2, הוא הורשע, על פי הודאתו האמורה בעבירות אלה: סרסרות למעשה זנות - עבירה לפי סעיף 199(א)(1) ו-(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק); סיוע לגרימה לעזיבת המדינה לשם זנות - עבירה לפי סעיף 376ב(א), בצירוף סעיף 31 לחוק.
2. על פי עובדות כתב האישום המתוקן האמור, נאשם 1 הפעיל עסק למתן שירותי מין על ידי נשים שהתגוררו בארצות ברית המועצות לשעבר, כאשר נאשם 1 גרם להן להגיע לישראל לשם זנות ונאשם 2 סייע לו בכך שעבד בעסק כחודשיים, עד סוף אוגוסט 2012. הנשים הללו עסקו בזנות גם במקום מגוריהן והן נענו למודעות שפורסמו באינטרנט והגיעו לישראל. העסק של הנשים נוהל על ידי נאשם, כאשר נאשם 2 דיבר בטלפון עם האנשים שנענו למודעות וסיכם עם הפונים את המקום בו יבוצעו יחסי המין, משך הזמן והמחיר. הנשים דווחו על המעשים וההכנסות לנאשמים 1 ו-2. הניסוח המסכם של התיאור בכתב האישום, מייחס לנאשם 2 את המעשים הבאים
"שימש כעובד של נאשם 1 וביצע את הוראותיו. נאשם 2 סייע לנאשם 1 בתחומי תפעול העסק בתחומי ישראל, בקשר טלפוני מול הלקוחות ובקשר מול הנשים. נאשם 2 נהג לפנות לנאשם 1 בעת שהיה זקוק להנחיות או נקלע לבעיה" (סעיף 16(ב) לכתב האישום המתוקן בשלישית).
3. במסגרת ההודעות המוסכמות ובמהלך הדיונים, הוסכם עוד כי הנאשם עבד במשך חודשיים בלבד, בשכר ולא באחוזים, וכי הוא פוטר מעבודתו על ידי נאשם 1.
4. בתיק זה התקיימו מספר ישיבות, כאשר במהלכן הגיעו הצדדים להסדרי טיעון "סגורים" עם נאשמת 3, שנדונה - על פי ההסדר האמור - ל-3.5 חודשי מאסר בפועל, 6 חודשי מאסר על תנאי וגורשה מן הארץ מיד בהסכמתה (גזר דין מיום כ טבת תשע"ג (2.1.13)), ועם נאשם 1, שנדון על פי הסדר נפרד שנערך בעניינו, לשנתיים מאסר, שנה מאסר על תנאי וקנס כספי בסך 75,000 ש"ח (גזר דין מיום ג ניסן תשע"ג (14.3.13)).
5. בעניינו של משיב 2 לא הייתה הסכמה להסדר טיעון "סגור" אלא רק לכך שהמדינה הגבילה עצמה לטיעון לעונש שלא יעלה על 8 חודשי מאסר ואילו ההגנה חופשית בטיעוניה.
6. במהלך הדיונים בפנינו העיד הנאשם 2, במסגרת ראיות לעונש, וסיפר על עברו: שירת שירות מלא במג"ב כלוחם; לאחר מכן עבד 11 חודש בשב"ס. הוא פתח עסק, אך נגנבה לו משאית עם סחורה, ולכן נכנס לחובות. היה בקשר עם נאשם 1 בעניין אחר ואז הוצע לו על ידי נאשם 1 לעבוד בעסק האמור. הוא עבד כחודשיים וקיבל בין 1,500 ל-2,500 ש"ח לשבוע.
הנאשם נשוי ואב לשני ילדים (ילד בן 5 וילדה בת שנתיים). עולמו חרב עליו והמשפחה התפרקה. הוא היה עצור 39 ימים ונמצא במעצר בית מלא מאז 21.11.12, כאשר אינו יכול לעבוד ולפרנס את אשתו וילדיו.
7. במסגרת הדיונים בפנינו הורינו על הגשת חוות דעת של הממונה על עבודות שירות (החלטה מיום י ניסן תשע"ג (31.3.13). על פי חוות הדעת מיום 24.3.13 הנאשם כשיר ומתאים לעבודות שירות בכפר הנופש באשקלון.
8. ב"כ הצדדים הסכימו כי מבלי לטעון בשאלה העקרונית, האם תיקון מס' 113 לחוק העונשין, בדבר הבניית שיקול הדעת השיפוטי בענישה, חל ביחס להסדרי טיעון בכלל, ולהסדרי טיעון של טווח עליון, בפרט, כאשר ביחס לכך הוצגה גם פסיקה (ראה, למשל, גזר דינו של עמיתי, כב' השופט משה יועד הכהן, בת"פ 27505-06-12
מדינת ישראל נ'
ראפת בן אבו חארתיה (2012); ת"פ 5093-02-10
מדינת ישראל נ'
לאמה ג'אמי (2013), שניתן על ידי כב' השופט אלון אינפלד מבית המשפט המחוזי בבאר שבע), הרי בגזר הדין שבפנינו, די בטיעוני הצדדים, וגזר הדין יינתן על פי הטיעונים, ללא צורך בעריכתו על פי תיקון 113 הנ"ל.
9. ב"כ המדינה, עו"ד שירה קני-טל, הדגישה כי בתיק זה יש צורך, למען הרתעת הציבור, בענישה של מאסר בפועל. גם אם מעשיו של הנאשם אינם ברף הגבוה, מן הראוי כי גזר הדין יהווה מסר לכך שגם מי שנמצא במצב כלכלי קשה, לא יבחר לעצמו עיסוק בלתי חוקי הקשור בסרסרות ובסיוע לגרימה להבאת זונות מחוץ לארץ לישראל.
10. ב"כ הנאשם, עו"ד הרמן, הסביר עד כמה יהיה זה בהלתי מתאים לנסיבותיו של הנאשם לשלחו למאסר בפועל, גם לתקופה קצרה, וכי העונש הראוי הוא מאסר בעבודות שירות, בתקופה המקסימלית הקבועה בחוק, שהיא שישה חודשים.
11. ב"כ שני הצדדים הסכימו כי על אף שבתיק סרסרות "רגיל", הענישה כוללת קנס, בנסיבות המיוחדות של תיק זה, כאשר הנאשם היה שכיר ולא הפיק רווחים ממחזור העסקאות של הזונות, ומצד שני מצבו הכלכלי קשה והוא אינו עובד תקופה ארוכה, אין מקום להטלת קנס על הנאשם.
12. לפיכך, טווח המחלוקת שנותר הוא מצומצם יחסית: האם להטיל על הנאשם עונש מאסר בפועל עד 8 חודשי מאסר, כפי שמבקשת המדינה (אם כי מבין השורות של טיעוניה ניתן היה להבין כי תסתפק בתקופה קצרה יותר ובלבד שיהיה זה מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח), או שמא ניתן בתיק זה לקבל את עמדת הסנגור ולגזור על הנאשם מאסר בעבודות שירות בלבד.
13. ראוי לציין כי הנאשם שבפנינו, גם לגרסת המדינה, אינו נמצא בליבה של עבירות הזנות וגרימת עזיבת המדינה לשם זנות. הוא לא היה פעיל בהבאת הזונות לישראל והרשעתו בסיוע נבעה מכך שהיה חלק ממכלול העסק, שראשיתו הוא היבוא לישראל. כמו כן, יש להביא בחשבון כי אין מדובר באדם שהיה חלק מן המבצעים והשותפים לתכנון ולביצוע של הבאת הזונות ותפעול העסק בישראל, אלא רק חוליה, אם כי הכרחית, בהפעלת העסק בישראל לתקופה קצרה וקצובה, שבסיומה פוטר מעבודתו.
14. בנסיבות אלה, עולה משקלן של הנסיבות האישיות של הנאשם, ולדעתי, בכוחן להכריע את הכף לטובת מאסר בעבודות שירות על פני מאסר בפועל.
15. לפנינו אדם נורמטיבי ששירת במג"ב שלוש שנים וקיבל תעודת הוקרה ממפקד משמר הגבול, ניצב דוד צור, ביום 30.12.03. הוא בחר בעבודה נורמטיבית בשב"ס וסיים עבודה זו כדי להתחיל עסק חדש. אין בלבי ספק כי אם לא הייתה נגנבת המשאית ומצבו הכלכלי לא היה מגיע לפי פחת, הנאשם שבפנינו לא היה מגיע לעיסוקים שבגינם הורשע, ולבטח לא היו רגליו דורכות על סיפי בית המשפט, כנאשם, והוא והיה ממשיך לתפקד כאזרח נורמטיבי לכל דבר.
16. על רקע זה, יש לבחון מה קרה עם הנאשם מאז גילוי העבירה: הוא נעצר בפועל, בבית כלא (כאשר יש לזכור, שוב, כי מדובר באיש שעבד בעבר בשב"ס), למשך 39 ימים, ובנוסף לכך נמצא במעצר בית כחצי שנה. מבחינה זו, הנאשם כבר התחיל בריצוי עונש.
17. אם המדינה סבורה שהגבול העליון אותו היא מבקשת הוא 8 חודשי מאסר, הרי שבפועל הנאשם כבר ישב בכלא כחודש וחצי, וחרותו לצאת מן הבית נשללה ממנו למשך כחצי שנה, כאשר בתקופה זו לא יכול היה לפרנס את עצמו ואת בני משפחתו, והוא למעשה חי בבית הוריו, כאשר אביו הוא זה שמפרנסו (ראה עדות האב בעמ' 32-33 לפרוטוקול מיום 21.3.13).