סגן הנשיאה, השופט צ' סגל
:
1. הנאשם הורשע, על-פי הודאתו, בעבירה של חבלה חמורה לפי סעיף 333 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "
חוק העונשין").
הודאתו של הנאשם ניתנה בגדרו של הסדר טיעון, לאחר שתוקנו עובדות כתב האישום והעבירה של ניסיון לרצח שיוחסה לו, לפי סעיף 305(א) לחוק העונשין, הומרה בעבירה לעיל.
2. על-פי המתואר בכתב האישום המתוקן, ביום 26.11.09 הגיע המחבל וסים מסוודה (להלן: "
מסוודה" או "
המחבל") לתחנת הדלק בכניסה לישוב קרית ארבע כשבאמתחתו סכין וגרזן, במטרה לבצע פיגוע רצחני. בתחנת הדלק שכנה חנות Yellow (להלן: "
תחנת הדלק" ו/או "
החנות"), אותה ניהלו הנאשם ואשתו, גברת תמר מזרחי (להלן: "
האשה" ו/או "
תמר"). באותה השעה, שהתה האישה בגפה בתחנת הדלק, ואילו הנאשם שהה בביתו.
המחבל נכנס לחנות ודקר את תמר בגרונה באמצעות הסכין שהייתה ברשותו. לאחר מכן יצא בריצה מהחנות ודקר אדם נוסף, משה סלפתי, בעורפו. או-אז, הבחין מאבטח התחנה במחבל וירה לעברו באקדחו. שלושה חיילים ששהו בקרבת מקום והגיעו לתחנת הדלק כיתרו את המחבל וכיוונו לעברו את רוביהם, ואף ירו לכיוון רגליו לאחר שניסה לקום ולהסתער עליהם כשבידו הסכין. לבסוף שכב המחבל פצוע על הרצפה כשהוא מכותר על-ידי החיילים.
3. הנאשם שמע אודות הפיגוע מאשתו, שעה שזו התקשרה אליו שותתת דם בסמוך לאחר שנדקרה ואמרה לו: "
דוקרים אותי דוקרים אותי". או-אז, הגיע הנאשם לתחנת הדלק וניסה לאתר את אשתו. משלא מצאה, סבר שנפצעה קשות.
בתוך סערת הרגשות בה היה נתון הנאשם הוא הבחין בסלפתי שישב בצד בעודו מנסה לעצור את הדם ששתת מעורפו. הנאשם, שסבר בטעות כי האחרון הינו המחבל שביצע את הפיגוע באשתו, התנפל עליו ובעט בפניו. משהתברר לו כי טעה וכי המחבל מצוי במקום אחר, נכנס הנאשם לרכבו והחל לנסוע לכיוונם של החיילים שכיתרו את מסוודה. לאחר שבירר כי אמנם מדובר במחבל, הדף הנאשם את החיילים ברכבו ועלה עם גלגלי הרכב על פלג גופו התחתון של המחבל.
4. המחבל, כמו גם הנאשם ונפגעי הפיגוע תמר וסלפתי, פונו לבית החולים. היקף החבלה שנגרמה למחבל לא הובהר דיו, אולם אין מחלוקת כי הוא לא נחבל באופן קשה (ראו: זכ"ד מיום 6.12.09 מחקירתו של המחבל, על-ידי רס"מ פארס ג'בר ממשטרת ישראל). כתוצאה מהפציעה אושפזה האישה לטיפול רפואי למשך מספר ימים בבית החולים ושוחררה כשהיא סובלת מפגיעה בשרירי הפנים ובמיתרי הקול.
5. בהחלטה מיום 24.2.11 הורינו, לבקשת ב"כ המאשימה, על הגשת חוות-דעת פסיכיאטרית בעניינו של הנאשם. ד"ר קרגיצ'ב, סגן הפסיכיאטר המחוזי, קבע כי בעת ביצוע המעשים היה הנאשם אחראי למעשיו וכי הוא כשיר לעמוד לדין. הסנגוריה ביקשה אף היא להגיש חוות-דעת נגדית מטעמה ובקשתה התקבלה (ראו: פרוט' הדיון מיום 12.4.11).
6. בסופו של יום הגיעו הצדדים להסדר טיעון, לפיו תוקן כתב האישום והנאשם הודה והורשע במיוחס לו בכתב האישום המתוקן. עוד הוסכם בין הצדדים על הגשת תסקיר שירות מבחן וחוות-דעת מאת הממונה על עבודות השירות, אך מבלי שאלה יחייבו את המאשימה, והצדדים יהיו חופשיים בטיעוניהם לעונש.
7. הנאשם, בן 57, נשוי ואב לשלושה ילדים, אשר שניים מהם נפטרו בדמי ימיהם: בתו הבכורה, בהיותה נשואה ואם לילדים, נפצעה בשנת 2006 אנושות מפליטת כדור, ונפטרה בחלוף כשנה וחצי בהן הייתה מחוסרת הכרה. מספר חודשים לאחר מכן, בשנת 2008, נהרג בנו הצעיר בן ה-17 בתאונת דרכים.
8. תסקיר שירות המבחן בעניינו של הנאשם מלמדנו, כי לאחר שחרורו משירות סדיר בצה"ל עבד הנאשם בתחום הירקות יחד עם אביו המנוח וכן בעבודות נוספות. בשנים האחרונות, לאחר פטירת בנו, פתח הנאשם בצוותא עם אשתו את החנות בתחנת הדלק, בניסיון לשקם את חייהם. על-אף האירועים הקשים אותם חווה, ניסה הנאשם להמשיך ולתפקד כרגיל, לפרנס את בני משפחתו ולהוות לה מסגרת תומכת ומכילה. על-פי האמור בתסקיר, בעברו של הנאשם מספר הרשעות לא חמורות, אך מאחר שאלו לא הוגשו לנו ע"י המאשימה לא ניתן להתייחס אליהן.
על-פי התרשמות שירות המבחן, המעשה בגינו הורשע הנאשם אינו תואם את אורח חייו הרגיל ובוצע על רקע הפגיעה הקשה באשתו. כיום, מצוי הנאשם במצב של פוסט-טראומה, אינו מתפקד ונעזר בטיפול פסיכיאטרי.
על רקע מצבו הנפשי ולאור נסיבות ביצוע העבירה העריך שירות המבחן כי הנאשם יתקשה מאוד לשאת עונש של מאסר. מנגד, עונש מאסר שירוצה בעבודות שירות ומאסר מותנה עשויים לענות על מטרות הענישה ויאפשרו לנאשם להמשיך לצעוד בדרך השיקום בתחילתה הוא מצוי. ודוק: אליבא דשירות המבחן, ייתכן כי דווקא עבודות השירות שייאלצו את הנאשם לצאת מביתו ולעבוד במסגרת נוקשה יסייעו בהחזרתו אל השגרה ויסייעו בשיקומו.
9. מטעם המאשימה לא הוגשו כל ראיות לעונש.
10. מטעם ההגנה הוגשה אסופת מסמכים, לרבות מסמכים רפואיים בנוגע למצבו של הנאשם קודם לאירוע, בסמוך לאחריו ובתקופה לאחר מכן (ב1, ב2, ג1-ג-13, ג14); חוות-דעת מטעם ד"ר נמרוד שני (א3); מסמך מהביטוח הלאומי באשר לדרגת הנכות של הנאשם (ג14); מסמכים רפואיים בנוגע לאשת הנאשם (ה); מכתבים מאשתו ובתו של הנאשם, וכן מכתבי המלצה רבים מקרובים ומכרים (א1, א2 ו-ז); תעודות פטירה של בני משפחתו (ו1-וה); ומסמכים שונים בעניינו של המחבל, ביניהם מסמך לעניין מצבו לאחר הדריסה וכתב האישום שהוגש נגדו (ד, ח ו-ט).
11. כעולה מהתיעוד הרפואי בעניינו של הנאשם, בשעות הסמוכות לאחר האירוע מצבו הבריאותי לא היה שפיר. הוא סבל מקשיי נשימה, לא תקשר עם סביבתו ונראה מבולבל (ראו: ב2, דו"ח הפאראמדיק). בעקבות האירוע אופיין הנאשם כסובל מתסמונת פוסט-טראומה ועד היום הוא נזקק לטיפול פסיכיאטרי ותרופתי בעקבות קשיי שינה, לחץ ודיכאון. על יסוד כל אלה הוכרה לנאשם נכות זמנית מהמל"ל בשיעור 20% החל ממועד האירוע ועד ליום 30.6.11 (ראו: ג1-ג14).
12. מצבו הנפשי הקשה של הנאשם פורט בהרחבה גם במסגרת חוות הדעת הפסיכולוגית שנערכה על-ידי ד"ר נמרוד שני (א3), בה צוין כי בעקבות שרשרת האסונות שפקדה את הנאשם הוא סובל ממצבי דחק מתמשכים שכרסמו בהדרגה בחוסנו הנפשי. במשך השנים נמנע הנאשם מלפנות לקבלת עזרה נפשית מתוך מחשבה ואמונה כי יוכל להתמודד עם הקשיים בעצמו. והנה, האיזון העדין אליו הגיע הנאשם בכוחותיו הדלים הופר באחת עת שמע על פציעתה של אשתו. מששמע כי הוא עומד לאבד בשלישית בן משפחה קרוב, הגיב הנאשם באימפולסיביות ולא בצורה מחושבת.
עוד צוין בחוות הדעת, כי לאחר האירוע חדלו הנאשם ואשתו לתפקד ברמה היום-יומית, ניתקו כל קשר עם מכריהם ונסוגו אל מאחורי כתלי ביתם, שם הם שוהים מרבית שעות היממה.