הנאשמת, הורשעה, לאחר שמיעת ראיות, בעבירה על פי סעיף 337 לחוק העונשין, התשל"ז-1977, לאמור, בעבירה של הפרת חובה של אחראי על חסר ישע. הנאשמת זוכתה, מחמת הספק, מעבירת איומים, על פי סעיף 192 לחוק העונשין, כפי שיוחסה לה בכתב האישום.
עוד נקבע בהכרעת הדין כי חלק מהרכיב העובדתי שיוחס לנאשמת בכל הנוגע למעשי ההזנחה כלפי המתלוננת, לא הוכח דיו והדברים פורטו בהרחבה בהכרעת הדין, ואין מקום אפוא לחזור ולפרט בנדון.
ב"כ המאשימה, עותר לגזור על הנאשמת עונש מאסר ממשי, בהדגישו כי הנאשמת, כפי שנקבע בהכרעת הדין, הותירה, במספר הזדמנויות, את המטופלת חסרת הישע, ללא השגחה נאותה , כאשר מתברר כאמור כי חזרה, ולא אחת, כשהיא שתויה, לדירתה של המתלוננת, ובמצב דברים מעין זה, אין ספק שלא היה ביכולתה להעניק טיפול נאות למתלוננת, שהייתה תלויה בה, בעצם היותה חסרת ישע וחולת סכרת.
עם זאת, ב"כ המאשימה מסכים לכך כי בפועל לא הוכיחה המאשימה כי נגרם נזק בריאותי למתלוננת, עקב מעשי ההזנחה של הנאשמת, הגם שהיה במעשיה, כאמור, כדי לסכן את בריאותה של המטופלת, הקשישה.
התובע טען כי העונש לו ראויה הנאשמת הוא עונש מאסר בפועל, שירוצה בעבודות שירות, אך יחד עם זאת, הוסיף וטען כי נוכח מצבה הכולל של הנאשמת, לא ניתן לבקש לדידה, עונש מאסר שירוצה בעבודות שירות, ועל כן, ועל מנת להרתיע את הנאשמת, שלא הפנימה עד עתה את חומרת התנהגותה, עתר התובע לעונש מאסר ממשי, בצירוף פיצויים למתלוננת.
סנגורה של הנאשמת מדגיש מנגד את העובדה כי לאורך פרק זמן ניכר, של כשנה וחצי, לא היו כל תלונות כלפי הנאשמת, והיא טיפלה במטופלת-המתלוננת במסירות רבה, הגם שבן-דודה של המתלוננת, הגדירה כאישה תובענית, שלא בנקל ניתן לטפל בה, כאשר גם מסתבר כי בעבר לא עמדו מטפלות אחרות באמות המידה של טיפול שנדרש מהן לגבי המתלוננת והתפטרו מתפקידן.
כן טען הסנגור כי לא הופעל פיקוח נאות על מעשיה של הנאשמת, מטעם החברה המעסיקה, שלא הוגדרה דיה מסגרת העבודה והמטלות שנדרשות ממנה, וכי הנאשמת מטפלת כעת באדם אחר, הזקוק עד מאוד לה, והוא שבע רצון מתפקודה.
הסנגור מדגיש כי לא הוכח כי נגרם נזק ממשי, כלשהו, לבריאותה של המתלוננת.
המעשים שבגינם הורשעה הנאשמת, הינם מעשים חמורים בטיבם ובנסיבותיהם, כפי שהדברים עלו במהלך המשפט.
הנאשמת הפרה את חובתה כלפי המתלוננת, כאשר נהגה לצאת מדירתה, ולחזור כשהיא שתויה , כאשר היותה שתויה לא היה בגדר אירוע חד פעמי, ומדובר במעשה שחזר ונשנה, במספר הזדמנויות, ובנוסף, ביום האירוע, כפי שפורט בהכרעת הדין, הותירה הנאשמת את המתלוננת, במשך שעות ארוכות, ללא פיקוח והשגחה, וללא מתן תרופותיה.
מנגד, נתתי דעתי להיבטים, כפי שעלו במהלך המשפט, כאשר מתברר כאמור, כי לאורך פרק זמן ממושך של קרוב לשנה וחצי, לא נפל פגם בהתנהגותה של הנאשמת, כפי שהעידה על כך גם המתלוננת עצמה, ותפקודה היה תקין וטוב, ולשביעות רצונה של המתלוננת, כאשר הנאשמת דאגה לכל מחסורה.
מתברר, כי המפנה לרעה, בהתנהגותה של הנאשמת, חל כאשר אחיה נפטר, והיה בכך כדי לפגוע בתפקודה של הנאשמת, כפי שתיארה זאת המתלוננת, שמאז פטירת האח, חל שינוי בהתנהגותה, והיא החלה בשתיית משקאות אלכוהוליים, דבר שהיה בו כדי לדרדר את הטיפול שנדרש למתלוננת.
אין גם להתעלם מכך, כי הגם שניתנו התראות חוזרות ונשנות, על ידי בן-דודה של המתלוננת, לגורם המפקח, בחברה המעסיקה את הנאשמת, בדבר זאת שהנאשמת אינה מתנהגת כתמול שלשום, ומזניחה את המתלוננת, עקב שתיית משקאות אלכוהוליים, לא ננקטו פעולות מיידיות על ידי הגורמים המפקחים, הגם שהיו מודעים לבעיה זו, ולא היה מקום להסתפק בפנייה חוזרת ונשנית למטופלת עצמה, קרי המתלוננת, ולשאול אותה אם היא עדיין מרוצה מאופן טיפולה של הנאשמת. ברי, כי תגובותיה של המתלוננת, בהיותה חסרת ישע, לא יכלו לשמש אמת מידה לקביעת ממצאים, על ידי הגורמים המפקחים, והיה מקום לנקוט בפעולה מיידית ולברר את הנושא עד תומו.
מתברר, כאמור, כי בסופו של דבר, נתגלו מעשיה של הנאשמת, לאחר שהמתלוננת התקשרה לבן דודה, שהתקשר למשטרת ישראל והזעיק שוטרים לדירה, כאשר המטופלת התקשרה במקביל גם למפקחת, לריסה, וזו הגיעה ביוזמתה לדירה, ואז מצאה את הנאשמת שיכורה, ובלתי מסוגלת לטפל במתלוננת.
בנוסף, נתתי דעתי לטיעונים נוספים שהעלה הסנגור, והדבר מוסכם על המאשימה, כי לא נגרם נזק ממשי לבריאותה של המתלוננת, הגם שכאמור אין כל מקום להקל ראש בכך, שהיה בהתנהגותה של הנאשמת כדי לסכן את בריאותה של המתלוננת.
אשר לענישה הראויה לנאשמת, נתתי דעתי לטיעוניי הצדדים, כאשר יש לומר כי לא הוצגה בפניי פסיקה המתייחסת לנסיבות דומות. לעניין זה ראוי להפנות לפס"ד שניתן
ברע"פ 8311/05 (ביהמ"ש העליון, כב' השופט ג'ובראן), בו נגזר עונש מאסר מותנה על הורה שהורשע בעבירה על פי סעיף 337 לחוק העונשין, הגם שיש לומר כי מדובר בנסיבות שונות מאלו שבתיק שבפניי.
מכל מקום, בבואי לגזור את עונשה של הנאשמת, אתן דעתי לאותם היבטי חומרה, שאינם מעטים, כפי שהתבררו במהלך המשפט, ופורטו בהרחבה בהכרעת הדין שניתנה. בנוסף, אתן דעתי לאותם היבטים שצויינו בטיעוני הצדדים, לכאן ולכאן, באשר לנסיבות בכללותן הנוגעות לאירועים נשוא כתב האישום, ובאשר למצבה הכולל של הנאשמת, שהינה, כאמור, עובדת זרה, כאשר הנאשמת עצמה פירטה בפני את מצבה האישי והמשפחתי.
אחזור ואציין כי מן הראוי היה שהגורם המפקח, מטעם החברה שהעסיקה את המתלוננת, היה פועל, מלכתחילה, בנחרצות, משהגיעו לאוזניו תלונות בדבר התנהגותה המזניחה של הנאשמת, בגין שתיית משקאות אלכוהוליים, כשהדעת נותנת כי היה בהתערבות מיידית של הגורם המפקח, כדי להפסיק את התנהגותה המזניחה של הנאשמת כלפי המתלוננת, כבר בתחילתה.
אשר על כן, בסיכומם של דברים, אני גוזר על הנאשמת, בגין הרשעתה, כדלקמן: