1. הנאשם הורשע לאחר שמיעת ראיות בעבירות של חבלה בכוונה מחמירה, לפי סע' 329 (א)(1) לחוק העונשין, תשל"ז - 1977 (להלן "החוק"); חבלה בכוונה מחמירה, לפי ס' 329(א)2 לחוק; הפקרה לאחר פגיעה, לפי ס' 64א(ב) לפקודת התעבורה [נוסח חדש] (להלן: "הפקודה"); נהיגה ללא רישיון נהיגה לפי ס' 10(א) לפקודה; ונהיגה ללא ביטוח רכב לפי ס' 2(א) לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש].
2. ביום 16.8.10, בשעה 20:30 או בסמוך לכך, נהג הנאשם ברכב, במושב עוצם בסמוך לביתו של יוסי עמר, איתו הוא מסוכסך. הנאשם נהג ללא רישיון נהיגה תקף וללא ביטוח רכב, כשאחיו הקטין יושב לצידו. בהגיעם לחצר ביתו של יוסי, הסיט הנאשם את הרכב לכיוון אביו של יוסי, רפאל, שעמד באותה העת בחצר ביתו, בכוונה לפגוע בו, רפאל קפץ הצידה ונמנע מהפגיעה. בשלב זה יצא יוסי מפתח בית אל החצר, אחיו של הנאשם יצא מהרכב כשהוא מחזיק בידו אבן, הנאשם נסע לאחור ונכנס שוב לחצר הבית, פגע קלות ברפאל ולאחר מכן פגע ביוסי אשר נפל ארצה מתחת לגלגלי הרכב, הנאשם המשיך בנסיעתו לאחור עלה על יוסי תוך שגרם לו חבלה חמורה ולאחר מכן נמלט ביחד עם אחיו מהמקום. כתוצאה מהפגיעה, הובהל יוסי לבית החולים בעודו מונשם וללא הכרה, אובחן כסובל מפגיעה רב מערכתית בכל חלקי גופו ונזקק לניתוחים שונים.
כראיות לעונש מטעם המאשימה, הוצג גיליון המרשם הפלילי של הנאשם, ממנו עולה כי לחובתו 8 הרשעות בעבירות רכוש, איומים, אלימות, החזקת סמים לצריכה עצמית ונהיגה בזמן פסילה וללא רישיון לפי פקודת התעבורה. הנאשם ריצה שתי תקופות מאסר, האחת בת 3 חודשים והשנייה בת שנה.
3. ב"כ המאשימה פתח וטען כי כתב האישום בו הורשע הנאשם מגולל פרשה חמורה המלמדת על נאשם אשר בז לערך חיי אדם. נטען כי הנאשם, אשר מעולם לא הוציא רישיון נהיגה, נטל רכב ובכך אחז בכלי שאינו מיומן בתפעולו ועלול לפגוע ולסכן את המשתמשים בדרך. לטענת המאשימה, שעה שנקטלים חיי אדם בדרכים יש בעובדה זו לבדה כדי להחמיר בעונשו. עוד נטען כי הנאשם הגיע לחצר ביתו של יוסי עמר בעטיו של סכסוך שלא הוברר כדבעי, ניסה לפגוע באמצעות רכבו באביו של יוסי, רפאל, ובמחשבה מודעת ובכוונת מכוון, לעיני אימו ואביו, דרס את יוסי ללא רחם ואף עלה עם רכבו על גופו של יוסי בהיותו שרוע בחצר ביתו. כתוצאה מכך נפצע יוסי קשות, איבד את הכרתו ונותר שרוע ושותת דם, אך הנאשם בחר שלא להגיש לו עזרה רפואית על אף שבנקל ניתן היה להבין כי חייו של יוסי נמצאים בסכנה ממשית, ונמלט מהמקום על מנת להציל את עורו ולמלט עצמו מאימת הדין. יוסי הובהל לבית החולים בעודו מונשם וללא הכרה וסובל מפגיעה רב מערכתית בכל חלקי גופו, שם אושפז ונזקק לניתוחים רבים. נטען כי ניכר כי מוראו של הנאשם הוטל על העדים, לרבות בני משפחתו של יוסי, הנאשם לא בחל מלהטיל חיתתו עליהם אף במהלך המשפט באמצעות הערותיו כלפיהם. לטענת המאשימה, כל עבירה מהעבירות בהן הורשע הנאשם, מצדיקה בפני עצמה, הטלת עונש מאסר בפועל ובפרט עבירת ההפקרה בהיותו אחת מהעבירות המכוערות בפקודת התעבורה, בה טמון חוסר המוסריות של אדם אשר מתעלם מהסכנה לחייו של רעהו ומפקירו למוות על מנת להציל את עורו מאימת הדין. נטען כי על בתי המשפט להעביר מסר מרתיע כלפי מי שמפקיר את חייו של רעהו ולהחמיר בעונשו. על כך יש להוסיף עבירות נוספות וחמורות בהן הורשע הנאשם - עבירה של נהיגה ללא רישיון נהיגה וביטוח, חבלה בכוונה מחמירה שבצידה עונש של 20 שנות מאסר ולאור חומרת מעשיו, בייחוד עת עסקינן בדריסה מכוונת ולא בתאונת דרכים שארעה כתוצאה מרשלנות, יש למצות עמו את מלוא חומרת הענישה. סוף דבר, עתרה המאשימה להשית על הנאשם עונש מאסר ממושך, מאסר על תנאי, פסילה מלהוציא רישיון נהיגה, קנס ופיצוי למתלונן.
4. ב"כ הנאשם עתר בפתח דבריו להסתפק בתקופת מעצרו של הנאשם, מיום 21.8.10. נטען כי עבירת ההפקרה נבלעת בעבירה של חבלה בכוונה מחמירה ואין בה כדי להחמיר בעונשו של הנאשם הואיל ובני משפחתו של יוסי נכחו במקום והיה בכוחם להגיש לו עזרה רפואית, כפי שאכן ארע בפועל. עוד נטען כי אביו של יוסי, רפאל, לא נזקק לטיפול רפואי, על כן ניתן למקם את מעשיו ברף הנמוך של עבירות הניסיון לחבלה הן נוכח תוצאת האירוע והן נוכח העובדה כי היה ביכולתו של הנאשם להמשיך ולפגוע בו אלא שלא כך נהג. לגבי החבלה ביוסי, נטען, כי לא ניתן להתעלם מהעובדה שיוסי לא איבד את הכרתו מיד עם פציעתו ואף אמר לשוטר שניגש אליו שכואב לו והוא ידבר איתם אח"כ, מה גם שבחלוף זמן לא רב מהאירוע ניתן להתרשם ממצבו הרפואי התקין. לטענת ב"כ הנאשם, יש לקחת בחשבון במסגרת שיקולי הענישה את העובדה כי יוסי בעצמו טוען "שאין לו שום בעיה איתו", הכוונה עם הנאשם ושניהם הניחו את האירוע מאחוריהם. עוד נטען כי עברו הפלילי של הנאשם אינו מכביד ורובו מבית משפט לנוער. ב"כ הנאשם ביקש להתחשב בנסיבותיו האישיות של הנאשם, בהיותו אב לשני ילדים קטנים וסבתו נפטרה במהלך מעצרו. אשר על כן, עתר ב"כ הנאשם להסתפק בתקופת מעצרו ולחלופין להשית עליו עונש מאסר בן 26 חודשים לכל היותר.
5. הנאשם ביקש את התחשבותו של בית המשפט נוכח העובדה כי הינו אב לשני ילדים קטנים.
6. הנאשם הורשע לאחר שמיעת הראיות בעבירות של חבלה בכוונה מחמירה, הפקרה לאחר פגיעה ונהיגה ללא רישיון נהיגה וללא ביטוח. מעשיו של הנאשם קשים ביותר ויש בהם כדי לגלם זילות חמורה בחוק ובחיי אדם. הנאשם בכוונת מכוון נטל את רכבו, רכב אשר נהג בו ככל הנראה בדרך קבע ללא שהוציא מעולם רישיון נהיגה, ובחר להפעילו נגד יוסי, לפצוע ולחבול בגופו בעטיו של סכסוך עלום. ברי לכל בר בי רב, כי דריסתו של אדם במהירות וכל שכן נסיעה על גופו של אדם יש ותביא לאובדן חיים בסבירות גבוהה למדי. דא עקא, חייו של יוסי לא היו בראש מעייניו של הנאשם אשר ביקש לכלות בו את חמתו, הוא אף לא בחל מלפגוע בו לנגד עיניהם ההמומות והדואבות של הוריו ולאחר שניסה אף לפגוע באביו שנקלע ראשון בדרכו. הנאשם שב והפגין זילות בחיי אדם ובחוק עת בחר למלט את נפשו חרף היותו מודע לחומרת מעשיו והשלכותיהם על שלומו הגופני, שלא לומר חייו, של יוסי. יש במכלול מעשיו של הנאשם ובשילובם כדי להקרין על חומרתו של האירוע וללמדנו על מסוכנותו ועל אורחות חייו, מה גם שהנאשם הילך אימים על סביבתו לרבות העדים לאירוע כפי שעלה פעם אחר פעם במהלך שמיעת הראיות. כל אחת מהעבירות בהן הורשע הנאשם, חמורה דיה כעומדת בפני עצמה ויש בה כדי להצדיק מאסר משמעותי לריצוי בפועל, כן יש לשקול לחומרא את עברו הפלילי בעבירות אלימות, ניכר כי לא היה בתקופות מאסרו כדי להחזירו לדרך המוטב, למרבה הצער נסיבות הרשעתו של הנאשם מלמדות על הסלמה בחומרת מעשיו.
על חומרת הענישה בעבירות אלימות, נאמר בע"פ 8314/03
רג'אח שיהד בן עווד נ' מ"י, תק-על 2005(2), 3016:
"בית המשפט חייב להעלות את תרומתו הצנועה במלחמה הקשה שיש לחברה בישראל באלימות הגוברת והולכת ברחובות ובבתים, ותרומה זו תמצא את ביטויה בעונשים החמורים ששומה עליהם על בתי המשפט לגזור על מעשי אלימות שפשו במקומנו כמגיפה. עלינו למוד את הרחמים שבליבנו כמידה הראויה להם, והרי ידענו כי כל מי שנעשה רחמן במקום אכזרי סוף שנעשה אכזרי במקום רחמן. יצא הקול מבית-המשפט ויילך מקצה ועד קצה. יצא הקול ויידעו הכל כי מי שיורשע בעבירת אלימות יישא בעונש חמור על מעשהו. והוענש יהיה על דרך הכלל כליאה מאחורי סורג ובריח. וככל שייעצם מעשה האלימות כן תארך תקופת המאסר".
בעת שיקולי הענישה נלקח בחשבון גילו הצעיר של הנאשם ותקופת מעצרו.
אשר על כן, לאחר ששקלתי את כל טענות הצדדים, בשים לב לחומרת העבירות ותוצאותיהן, לגילו של הנאשם ולנסיבות חייו, הריני גוזרת עליו את העונשים הבאים:
א. 6 שנות מאסר לריצוי בפועל החל מיום 21/8/2010.
ב. מאסר על תנאי בן 18 חודשים והתנאי הוא שבמשך 3 שנים מתום ריצוי עונש המאסר לא יעבור הנאשם כל עבירת אלימות מסוג פשע.
ג. פסילה מלהחזיק רישיון נהיגה לצמיתות.
ד. קנס בסך של 2,000 ש"ח.
ה. פיצוי למתלונן בסך של 15,000 ש"ח.
זכות ערעור תוך 45 יום מהיום.
ניתן והודע היום ט' כסלו תשע"ב, 05/12/2011 במעמד הנ"ל.