1. הנאשם הורשע, על פי הודאתו, בעבירה של שוד בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 402(ב) בצירוף סעיף 29(ב) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן:
"החוק"), ובבידוי ראיות, לפי סעיף 238 לחוק.
על פי עובדות כתב האישום המתוקן, ביום 27.9.2012 סמוך לשעה 19:30, נהג המתלונן ברכבו בכביש היוצא מהכפר צור באחר. באותה עת נסעו נאיל גאדאללה (להלן:
"נאיל"), האיל גאדאללה (להלן:
"האיל") ומוחמד אבו חאמד (להלן:
"מוחמד") יחד עם הנאשם ושלושה אחרים שזהותם אינה ידועה למאשימה בשני כלי רכב סמוך לרכבו של המתלונן, כאשר רכב אחד, נהוג בידי מוחמד, נסע לפני רכבו של המתלונן, והרכב השני, נהוג בידי האיל, נסע מאחוריו.
בהגיעם לכיכר בכביש, עצרו הנאשם והאחרים את רכביהם ואילצו את המתלונן לעצור את רכבו.
נאיל והאיל נגשו אל הרכב. נאיל פתח את דלת רכבו של המתלונן וביקש שיצא מהרכב. המתלונן סירב וניסה לסגור את דלת הרכב, ואז אחז נאיל בחולצתו של המתלונן וניסה בכוח להוציאו מהרכב, בעוד האיל מחזיק בדלת ומונע מהמתלונן לסגור אותה.
משלא עלה בידי נאיל להוציא את המתלונן מהרכב, הוציא נאיל מיכל גז מדמיע שהיה ברשותו וריסס את הגז בפניו של המתלונן.
בהמשך יצא הנאשם מהרכב בו ישב, ניגש אל רכבו של המתלונן, הצמיד חפץ קשיח לראשו ודרש ממנו לצאת מהרכב. לאחר שהמתלונן יצא מרכבו, דחף הנאשם את ראשו של המתלונן באמצעות החפץ ונכנס למושב הנהג ברכבו של המתלונן.
המתלונן פתח את דלת הרכב אך הנאשם דחף את המתלונן באמצעות רגליו, בעוד נאיל והאיל אחזו ביתלונן, משכו אותו מהרכב והיכו אותו. נאיל היכה את המתלונן באגרופים לראשו. האיל היכה את המתלונן בגבו.
בעקבות מעשיהם של הנאשם והאחרים נפל המתלונן על הרצפה והנאשם והאחרים נסעו מהמקום יחד עם רכבו של המתלונן.
כתוצאה ממעשיהם של הנאשם והאחרים, פונה המתלונן לקבלת טיפול רפואי כשהוא סובל מצריבה בעיניו ומכאבים בראשו וגבו.
ביום 30.9.12 יצא הנאשם מישראל למצרים, משם חזר ביום 12.6.13.
במשך התקופה האמורה ידע הנאשם כי הוא דרוש לחקירה בגין מעורבותו לכאורה באירועים נשוא כתב האישום. סמוך לאחר חזרתו נעצר הנאשם בגין האירועים נשוא כתב האישום.
עובר למעצרו הצטייד הנאשם במסמכים מהם עולה כי במועד הרלוונטי לכתב האישום, עבד הנאשם כמלצר באולם האירועים ברמת רחל. בטרם נחקר פגש הנאשם בסעד טויל, מנהל באולם, והשניים תיאמו את גרסתם כך שתתאים למסמכים שהועברו לידי הנאשם. במהלך חקירתו הציג הנאשם את המסמכים וטען בכזב כי במועד הרלוונטי לכתב האישום היה בעבודתו באולם, וכלל לא היה באפשרותו לקחת חלק באירועים נשוא כתב האישום, וזאת עשה כשהוא יודע שהמסמכים אותם הציג מזוייפים.
3. הנאשם הודה בכתב האישום המתוקן במסגרת הסדר טיעון, אשר הוסכם כי ההגנה תטען שהאירועים נשוא כתב האישום המתוקן אירעו בעקבות סכסוך קודם בין אחיו של הנאשם לבין אחיו של המתלונן, כאשר אחיו של הנאשם סבר כי על אחיו של המתלונן להעביר לידיו את הרכב נשוא כתב האישום המתוקן, השייך למתלונן.
4. נאיל, האיל ומוחמד נדונו בת"פ 15368-10-12, שם הורשעו בשוד בנסיבות מחמירות, והאיל הורשע גם בנהיגה ללא רישיון. דינם נגזר ביום 1.10.2013.
בית המשפט (כבוד השופט נועם) קבע בעניינם כי נסיבות השוד חמורות, נוכח ביצוע המעשה בחבורה, תוך שימוש באלימות, תוך תכנון מוקדם. כן קבע כי נאיל והאיל הפגינו תעוזה עבריינית לא מבוטלת, על רקע סכסוך כספי שבין נאיל לבין המתלונן ואחיו. בית המשפט קבע כי חלקם של נאיל והאיל חמור מזה של מוחמד, שחלקו בא לידי ביטוי באירוע רק בכך שחסם את דרך נסיעתו של המתלונן.
בעניינם של נאיל והאיל קבע בית המשפט מתחם ענישה בין שנה וחצי לארבע שנות מאסר, ובעניינו של מוחמד נקבע כי מתחם הענישה נע בין שישה חודשים לשלוש שנות מאסר.
בית המשפט התחשב בהודאתם של הנאשמים, בנסיבותיהם האישיות ובהיעדר עבר פלילי, וגזר על נאיל והאיל מאסר בפועל למשך שנה וחצי, מאסר על תנאי ופיצוי בסך 5,000 ש"ח, ולגבי מוחמד מאסר למשך שישה חודשים לריצוי בעבודות שירות, וכן מאסר על תנאי ופיצוי.
5. בעניינו של הנאשם הגיש שירות המבחן תסקיר, ממנו עולה כי מדובר בבחור צעיר בן 21 שנה, סטודנט שנה שלישית ללימודי הנדסת בניין באוניברסיטה במצרים, בחור עם פוטנציאל להתפתחות חיובית ושאיפות להצלחה בחיים.
לגבי העבירות נשוא כתב האישום מסר הנאשם כי ברקע היה סכסוך סביב גניבת רכב של אחיו, על ידי אחיו של המתלונן, שלא הסכים ליישב את הסכסוך כמקובל בחברה הערבית. לטענתו גם פניה למשטרה לא קידמה את הטיפול בעניין. הנאשם טען כי לא צפה שהאירוע יתדרדר לכדי הליך פלילי חמור כל כך, וסבר כי משפחתו ומשפחת המתלונן תיישבנה את הסכסוך כמקובל בחברה הערבית. הנאשם הביע צער על התנהלותו באירוע, אך נראה כי הוא מחזיק בעמדה קורבנית ומגלה פחות מודעות לחומרת מעשיו ומשמעותם.