גזר דין בתיק ת"פ 39459-07-11

הנאשמת אישה כבת 46, נתינת סרי-לנקה, שוהה בישראל מזה מספר שנים לשם עבודה בתחום הסיעודי. מאפריל 2009 ועד 17.7.11,הועסקה הנאשמת כמטפלת סיעודית של זוג קשישים שמואל (84) ואמליה (82) מזרחי המתגוררים בחולון. בני הזוג מזרחי סובלים ממחלות וממוגבלות גופנית שאינה מאפשרת להם לדאוג בעצמם לצרכי היום-יום. הם תלויים ונסמכים על המטפלת הסיעודית.

מן העובדות המתוארות בכתב האישום  עולה שבמספר הזדמנויות בשנת ההעסקה האחרונה (יולי 2010 - יולי 2011) תקפה הנאשמת את הקשישים וגרמה לאמליה חבלות של ממש. כתב האישום מתאר שתי התרחשויות מסוימות (במאי 2011 וביולי 2011) שבהן תקפה הנאשמת את אמליה עיקמה את זרועה, בשעה שאמליה ישבה על כיסא גלגלים ללא יכולת לזוז, וחבטה חבטות אגרוף בחזה תוך גרימת כאב וחבלה. על אלה נוספו חבטות באמצעות קולב וכנגד שני הקשישים-  קללות, יריקות ומעשי השפלה וכן גניבה של מספר חפצים אישיים (מכשיר בדיקה של רמת הסוכר בדם, גרביים מיוחדות לחולי סכרת ופריטי לבוש אחרים).

בראשונה כפרה הנאשמת בעובדות כתב האישום, אולם לאחר שנשמעו רוב עדויות התביעה, חזרה בה מכפירתה (לאחר שנערכו תיקונים מסוימים בכתב האישום). על יסוד הודאתה בעובדות כתב האישום המתוקן הורשעה הנאשמת בעבירה של  התעללות בחסר ישע לפי סעיף 368ג לחוק העונשין ובעבירת גנבה לפי סעיף 384 לאותו חוק.

התובעת, עו"ד גלית אפרתי, עותרת לפני בית המשפט לעונש מאסר בפועל לתקופה משמעותית וכן לפיצוי לקורבנות העברה, בגין הנזק הנפשי ובגין הוצאות הטיפול הניכרות בנזקים הפיזיים. העתירה מנומקת בחומרתה העקרונית של התעללות בחסר ישע ובחומרה היתרה היחסית הנובעת מן הנסיבות. מוגבלות הקשישים, הן מן הבחינה הפיזית והן מן הבחינה התודעתית (קוגניטיבית) גדולה מאד. הדבר הגביר את חומרת תקיפתם כשהם נעדרי יכולת להתגונן או להזעיק עזרה והעצים את היקפה של ההתעללות הגלומה במעשי הנאשמת.

התובעת הוסיפה שעזות מצח מיוחדת נעוצה בעובדה שהנאשמת כזרה שמדינת ישראל מאפשרת לה לשהות בה ולהתפרנס למחייתה ולמחיית בני משפחתה בסרי-לנקה, נמצאה מפרה בבוטות את חוקי המדינה. יש בכך משום הפרת אמון כפולה; ראשית המדינה לא הייתה מרשה כניסת עבריינית בשעריה;ההרשאה שניתנה לנאשמת לבוא בשערי מדינת ישראל מבוססת על ההנחה שהיא אינה עבריינית ואין לה מטרה כזאת. שנית, כל כולה של מלאכת הסיעוד מושתתת על אמון של המטופל במטפל, הן בכושרו המקצועי והן בנכונותו להגן על המטופל ולשמור עליו.  התעללות מטפל במטופל היא, אם כן,  מעשה שיש בו פגם מוסרי בולט מעבר לפגיעה באינטרס החוקי המוגן.

מכאן נובע שהקלה יתרה בעונשה של הנאשמת תהיה בגדר מסר שלילי לחברה כולה ולציבור העובדים הזרים ועובדי  הסיעוד הזרים בפרט.

הסנגור, עו"ד יוסף פרידמן, הצביע על מספר נסיבות השוקלות לשם הקלה מסוימת בעונש. הנאשמת  אלמנה שלה שני ילדים קטנים שנותרו בסרי-לנקה  ותלויים בה לסיפוק צורכי מחייתם. הנאשמת נעצרה לפני כששה חודשים ומתקיים נתק' מוחלט בינה לבין משפחתה. אין היא יודעת מה גורל ילדיה ואיה מקומם. עונש מאסר המוטל על נתין זר במקום המרוחק אלפי מילין מארצו הוא עונש קשה מנשוא ובשל כך נוהגים בתי המשפט למתן אותו, גם בהקשר לעברות חמורות [ע"פ 9312/06 פלוני נ' מ"י]. העבודה הסיעודית היא מלאכה קשה ביותר ומתסכלת מאד. היא קשה במיוחד לעובד זר שאין לו קרוב ומודע ומשפחה תומכת בישראל. עליו לעבוד שבעה ימים בשבוע מסביב לשעון ושעות המנוחה והחופשה השבועיות שלו מעטות. הוא משתכר אל צרור נקוב. לא ייפלא שאין כמעט עובדים ישראליים המוכנים לעמוד במטלה הכבדה. בתי המשפט מתחשבים לקולא במצוקה הסביבתית הזאת [ת.פ (ת"א) 40156/08 מ"י נ' בלובן; ת.פ (חי') 57707-09-11 מ"י נ' נריינה;ת.פ (חי') 983-07-09 מ"י נ' ראוי; ת.פ (חי') מ"י נ' שרסטהה].

הנאשמת שהתה תקופה ארוכה למדיי בבית הקשישים ומרבית התקופה טיפלה בהם כראוי. לבסוף בגדו בה עצביה והיא נכשלה במעשה העברה. היא הודתה בכך ומבקשת סליחה ומחילה מבית המשפט, בעיקר עבור ילדיה הזקוקים לה.

אין צורך להכביר מילים בתיאור חומרתה של עברת התעללות בחסר ישע דרך כלל ובתיאור חומרתה היחסית של עבירת הנאשמת בפרט. הדעת מתחלחלת נוכח המחשבה על הסבל ועינויי הגוף והנפש שהם מנת חלקו של קשיש הנאחז בשארית כוחות רצונו לחיות במטפל הסיעודי שבמקום להיות לו לעוגן הצלה, מפליא בו מכות, קללות ועלבונות שונים ומשונים.

דווקא בשל כך שהעבודה הסיעודית קשה, כפויית טובה ומעוטת תמורה היא עלול העוסק בה  להתדרדר לתגובות משולחות רסן. כך היה במקרים רבים כדוגמת אלה שהסנגור הפנה אליהם כאסמכתא להקלה בדין וכך היה במקרה דנן. על כן חשוב לדעתי להזהיר את העובדים הסיעודיים בדבר האחריות המוטלת עליהם  ולהרתיע אותם מפני פריצת גבולות הדין . ענישה ממשית היא אחד מאמצעי ההרתעה.

מקובל עליי שעונש מאסר המושת על נתין זר ומתבצע במדינת ישראל, הוא עונש קשה ומכביד על הזר יותר משעונש כזה מכביד על אזרח ישראל. ברי גם שהנאשמת תורחק מישראל עם סיום המאסר וגם לכך יש השלכות שליליות מסוימות כלפיה.

שקלתי את הטענות משני הצדדים ותתי  דעתי להיקפם ומהותם של מעשי ההתעללות והשלכותיהם על הקשישים.  בקביעת היקף הפיצוי התחשבתי בכך שלנאשמת יש מעט מאד מקורות כספיים בישראל  ושהיא תורחק מן הארץ מייד לאחר שתסיים את נשיאת עונשה.

אני דן את הנאשמת בשל שתי העברות בהן הורשעה לעונש מאסר של 36 חודשים שמהם 24 חודשים לנשיאה בפועל ובמניינם ימי מעצרה מיום 16.7.11 ועד 12.8.11 ומיום 31.10.11 ועד הנה.  יתר המאסר על תנאי לשלוש שנים מתום המאסר בתיק זה והתנאי הוא שלא תעבור עברה מן העברות בהן הורשעה או עברה שיש לה יסוד של אלימות או איום באלימות  והיא פשע.

אני מחייב את הנאשמת בפיצוי בסך 3500 ש"ח לטובת המתלוננים שמואל ואמליה מזרחי.  בהסכמת הנאשמת, שניתנה מפי בא כוחה, עו"שד פרידמן ניתן יהיה לחלט 2500 ש"ח מתוך הסכום שהופקד כערובה לשחרור הנאשמת ממעצר ולהעבירו למתלוננים.

זכות ערעור כדין.

ניתן היום,  כ"ג שבט תשע"ב,  16 פברואר 2012, במעמד הצדדים.