גזר דין בתיק ת"פ 38101-07-11

1. הנאשם כפר תחילה בכתב האישום. לאחר שמיעת חלק נכבד מפרשת התביעה, לרבות עדותה של המתלוננת, הגיעו הצדדים להסדר טיעון חלקי, לפיו הודה הנאשם בחלק הארי של עובדות כתב האישום, והצדדים טענו רק לסוגייה המשפטית בדבר היות הנאשם והמתלוננת "בני-זוג" במובנו של סעיף 382 לחוק העונשין תשל"ז 1977.
2. בהכרעת הדין מיום 29.3.12 קיבלתי את טענות הסניגור, כי נותר לפחות ספק סביר בדבר היות הנאשם והמתלוננת "בני-זוג" לצורך תחולת הסעיף המחמיר שבחוק.
3. בו ביום נשמעו הטיעונים לעונש.
4. בתקופה שמספטמבר 2009 ועד חודש יולי 2011, היו הנאשם והמתלוננת חברים. כפי שהעידה המתלוננת, במהלך תקופה זו של שנה ועשרה חודשים (בערך מהיותה בגיל 17 וחצי עד לגיל 19 וחצי), היה להם קשר של חברות במהלכו, כאשר הנאשם היה יוצא לסוף שבוע בבית, הם היו נמצאים בצוותא, הוא היה ישן בביתה והם היו גרים ביחד. במהלך תקופה זו, הכה הנאשם את המתלוננת במספר הזדמנויות ואף גרם לה חבלות של ממש:

                                 א.         ביום 27.7.10 בחופשה באילת, סטר לה הנאשם וגרם לסימן אדום תחת עינה.

                                  ב.         בחודש אוקטובר 2010, בביתה, סטר לה שוב הנאשם, וכאשר המתלוננת ביקשה שיעזוב, הכה אותה בסטירות ואגרופים וגרם לה לשטף דם בעין שמאל ולסימן סגול מתחת לעין.

                                  ג.          ביום 24.3.11 במסיבת גיוס בביתה, אחז הנאשם בידה של המתלוננת, וכשביקשה לשוב למסיבה, משך בשערה, דחף אותה וניסה לסטור לה.

                                  ד.         ביום 15.7.11, בביתו, הנאשם הכה את המתלוננת באגרוף בפניה.

                                 ה.         באותו מועד, לאחר שהמתלוננת עזבה אותו, שלח לה מסרונים ובהם איומים כי יפיץ עליה שמועות אם לא תשוב.

                                  ו.          באותו מועד, כאשר שבה למקום, בעט ברגלה מספר פעמים.

                                  ז.          ביום 18.7.11, לאחר שהמתלוננת הודיעה לנאשם כי היא עוזבת אותו, הוא שלח לה מסרונים בהם דברי גידוף ואיומים.

                                 ח.         ביום 19.7.11, שב הנאשם והטריד את המתלוננת בטלפון ובמסרונים.

5. בגין כל אלה, הנאשם הורשע במספר עבירות של תקיפה, מספר עבירות של תקיפה הגורמת חבלה של ממש, שתי עבירות איומים ובעבירה של הטרדה באמצעות מתקן בזק, בניגוד לסעיפים 379, 380, 192 לחוק העונשין תשל"ז - 1977, וסעיף 30 לחוק התקשורת (בזק ושידורים) תשמ"ב - 1982.
6. לזכותו של הנאשם העידו אחיו ואמו.      
   האח עמית העיד כי הנאשם הוא אדם חיובי, ומעצרו הכה בהלם את המשפחה. האב נכה, המשפחה מתקיימת מקצבת נכות ומעצרו של הנאשם מקשה על המשפחה מאד. אמו של הנאשם רק הביעה רצון עז כי הנאשם ישוחרר עד חג הפסח הקרב.
7. המאשימה ביקשה לדון את הנאשם בחומרה. היא ציינה כי למרות הקביעה כי אין מדובר בבני זוג, יש להביא בחשבון כי האלימות ננקטה ע"י הנאשם במסגרת יחסי חברות ממושכים, ולכן יש להקיש מהפסיקה המחמירה לגבי אלימות במשפחה, שהיא אלימות חוזרת ונשנית כלפי אדם קרוב ומצדיקה ענישה ממושכת.
   התובעת הוסיפה וציינה כי הנאשם התנגד לכל סיוע טיפולי שהוצע לו, לשם טיפול בבעיית האלימות והשתיה, ולכן הסיכון הינו גבוה כי ישוב על מעשיו הקשים.
8. הסניגור ביקש להסתפק בתקופת המעצר ולהורות על שחרורו של הנאשם לפני חג הפסח. יש לזכור כי מדובר בנאשם צעיר ללא כל עבר פלילי, ששירת כשוטר משמר הגבול בעת האירועים, ועמד לקראת סיום שירותו הצבאי. זו הפעם הראשונה שהוא נמצא במעצר, ודי איפוא בתקופה שכבר ריצה עד עתה.    
   הסניגור שם את הדגש על כך שהנאשם הורשע בהכרעת הדין בעבירות אלימות שלא כלפי בן-זוג, שאינן מן הרף הגבוה.