רקע
1. הנאשמים הורשעו על פי הודאתם בכתבי אישום מתוקנים, בעבירות הבאות: נאשמים 1, 3 ו - 5 בעבירת חבלה בכוונה מחמירה (סעיף 329 (א) (1) לחוק העונשין תשל"ז - 1977), נאשמים 2 ו- 4 בעבירת חבלה חמורה בנסיבות מחמירות (סעיפים 333 ו- 335 (א) (1) ו- (2) לחוק הנ"ל).
הודאתם של הנאשמים באה במסגרת הסדר טיעון, לפיו תוקנו כתבי האישום, בלא שהצדדים הגיעו להסדר לעניין העונש.
2. נסיבות העבירות בהתאם לכתבי האישום המתוקנים הינן, כי בתאריך 20.9.10 בסמוך לשעה 21:30, המתינו הנאשם 1 וסלמאן אלמחדי ז"ל (להלן: המנוח), שניהם נהגי משאיות, בתור עם משאיותיהם במפעלי ים המלח על מנת להעמיסן באשלג לשם הובלתו לנמל אילת. במהלך ההמתנה, עקף הנאשם 1 את הממתינים ובהם המנוח. המנוח כעס על הנאשם 1 וניגש אליו למשאית, התפתח בינהם ויכוח וקטטה, עד שנהגים אחרים הפרידו בינהם. לאחר העמסת המשאיות, יצאו השניים במשאיותיהם לכיוון אילת.
במהלך הנסיעה לכיוון אילת, פנה טלפונית לנאשם 1 ולמנוח, נהג משאית נוסף (פראג') שהיה עד לויכוח בין השניים, על מנת לשכנעם להיפגש ולערוך סולחה. המנוח הסכים להצעה, עצר את משאיתו והמתין לנאשם 1 ביחד עם פראג', בכביש הערבה. הנאשם 1 הודיע אף הוא על הסכמה ואולם בושש להגיע והודיע כי מתעכב בצומת עין יהב עם נהג אחר.
מסתבר, כך נראה, שהסכמתו של הנאשם 1 היתה רק לכאורה. סמוך לאחר סיום הויכוח עם המנוח, התקשר הנאשם 1 לבני משפחתו וסיפר על מעשי המנוח. למשמע הדברים, הגיעו בני משפחה רבים למקום מפגש בכביש הערבה. במפגש החליטו בני המשפחה בתיאום עם הנאשם 1, כי צעירים מבני המשפחה ובכללם הנאשמים 2, 3 ו - 4 יאספו את הנאשם 1 בשני כלי רכב, יגיעו למשאיתו של המנוח ויעצרו אותה. בני משפחה אחרים הנחו את הצעירים ובהם נאשמים 2, 3 ו - 4 שיסעו לכיוון המנוח, ולאחר עצירת משאיתו יפגעו בו בידיו וברגליו במטרה לגרום לו חבלות חמורות, נכות או מום, כנקמה על הפגיעה בנאשם 1.
נאשם 4 יצא עם ארבעה נוספים ובהם הנאשם 3 והנאשם 5 דרומה בכביש הערבה. החמישה, פגשו את הנאשם 1 עפ"י תיאום, הוא הצטרף אליהם וכולם נסעו יחד דרומה.
כהכנה לתקיפה הצטיידו הנאשמים 1, 3 ו - 5 באלות ובאבנים, ואח נוסף הביא עימו סכין שברייה גדולה. הנאשם 5 היה מודע להחזקת השברייה.
במקביל, יצאו ארבעה בני משפחה נוספים מהמפגש בדימונה לעבר המנוח.
סמוך לאחר חצות נואשו המנוח ופראג' מלהמתין והחלו בנסיעה לכיוון אילת. מספר קילומטרים אח"כ, השיגו הנאשמים ובני משפחה נוספים שהיו עימם את המנוח ואת פראג'. הנאשמים 1, 3, 4 ו-5 חסמו את דרכם של המנוח ופראג', ובד בבד הגיע רכב בו נהג בן משפחה אחר ובו היה גם הנאשם 2, וחסם את משאיות המנוח ופראג' מאחור, בכדי למנוע ממנו לנסוע לאחור ולהתחמק.
כל הנוסעים יצאו במהירות, כשהנאשם 3 ושניים נוספים נשאו עימם מקלות, הנאשם 1 נושא אבן ואדם נוסף חמוש בשברייה.
הנאשם 3 עלה לתא הנהג של משאית המנוח מצד דלת הנוסע, ואדם נוסף שנשא עימו אלה הצטרף לתוקפים שהיו ליד דלת נהג משאית המנוח. הנאשם 2 ניגש אל מאחורי תא הנהג במשאית המנוח וניתק את חיבור בלמי האויר במשאית, ובכך מנע ממשאית המנוח לזוז ממקומה.
הנאשם 1 פתח את דלת נהג משאית המנוח ויידה במנוח שישב במושב הנהג אבן, במטרה לגרום לו חבלה חמורה, נכות או מום.
המנוח הפציר בנאשם 1 שלא יפגע בו, אולם לשווא. הנאשם 1 ואדם נוסף משכו את המנוח מתוך תא הנהג אל מחוץ למשאית, כשהנאשם 3 נמצא מאחורי המנוח בתא הנהג. הנאשמים ובני משפחה נוספים שעימם, תקפו בצוותא את המנוח והיכו אותו באבנים ובאלות בכל חלקי גופו, בכדי לגרום לו לחבלה חמורה, נכות או מום. במהלך התקיפה פנה אליהם פראג' וניסה להניעם ממעשיהם, ללא הועיל.
בשלב מסויים הצליח המנוח להשתחרר מאחיזת התוקפים והחל לרוץ לעבר השטח שבשולי הכביש. חלק מהתוקפים, בהם הנאשם 1 ואדם נוסף, רצו לעבר המנוח כשהם מיידים בו אבנים והשיגו אותו כעבור מרחק קצר. התוקפים היכו את המנוח, והאוחז בשברייה, דקר את המנוח בבטנו. לאחר הדקירה נטל הנאשם 1 את השברייה ושב עימה לרכב.
בשלב זה שבו התוקפים לכלי רכבם ונמלטו מהמקום, כשהם מותירים את המנוח בשטח. בסיועו של פראג' הוזעקו כוחות הצלה למקום. המנוח הובהל לבית החולים סורוקה שם מת מפצעיו, יומיים מאוחר יותר.
מותו של המנוח נגרם בשל הדקירה בבטנו, שגרמה לפגיעה חמורה בכבד, בלבלב ובכלי דם ראשיים. כתוצאה מהתקיפה נגרמו למנוח חבלות של ממש בדמות שטפי דם בגוו, בכתף ימין, בזרוע שמאל ובגפיו התחתונות.
טיעוני הצדדים
3. ב"כ המאשימה הדגישה את חומרת השתלשלות האירועים שהובילה בסופו של דבר למותו של המנוח, אף אם לא זו הייתה כוונת התוקפים ולא הם שגרמו למותו באופן ישיר. עם זאת, ההחלטה לנסוע ולנקום במנוח התקבלה על ידי כולם, ובכך הפכו את הסכסוך שבין המנוח לנאשם 1 לסכסוך שלהם. עוד הזכירה את חומרת העבירות בציינה את העונש הקבוע לצידן של העבירות בהן הודו הנאשמים העומד על 20 ו-14 שנות מאסר (בהתאם לחלקם כמפורט לעיל).
בדבריה ציינה את הדרך הארוכה בה נסעו הנאשמים, מדימונה ועד סמוך לאילת, בשני כלי רכב, ובמטרה משותפת, לה קדמו תכנון ותחכום, ולאחריה הפקרת המנוח בשטח. במעשיהם ובפעילותם המשותפת, אחראים הם יחדיו למעשי כל אחד ואחד מהם וגרמו לכך שאח אחד, סטה מהתכנית המקורית שהייתה שבירת רגלים וידיים, ודקר את המנוח למוות. בעניין זה הדגישה ב"כ המאשימה, כי הנאשם 1 שקיבל לידיו את השברייה נוטפת הדם לאחר שנדקר המנוח, לא הביע אפילו כל צער או כעס על הסטייה מהתכנית המקורית. בנסיבות אלה , טוענת ב"כ המדינה, יש להשית על כל אחד מהנאשמים עונש המביא בחשבון את כלל פעילותם המשותפת, ולא רק את חלקו האישי.