גזר דין בתיק ת"פ 31921-11-11

בתאריך 26.10.11 בשעה 02.10, שהו רן שוורצברד, לירן ארביב ועוד שלושה חברים נוספים בתחנת דלק ברח' הטייסים בת"א, כדי לתדלק את רכבם.

אותה עת היו במקום הנאשם ושניים מחבריו.

ללא כל סיבה פנה הנאשם לרן וכן לנהג הרכב, והחל להתגרות בהם מילולית תוך שהוא מזהיר את הנהג כי אם יזיז את הרכב לכיוון המשאבה, יפגע בו.

רן לא שעה לאיומים, וביקש מהנהג לקרב את הרכב למשאבת התדלוק.

בתגובה לכך, רץ הנאשם אל הקיוסק הממוקם בתחנת הדלק, נטל משם בקבוק שתייה, ניפץ אותו על אחד מפחי האשפה במקום ופנה לעבר רן ולירן כשהוא אוחז בידו את הבקבוק השבור.

הנאשם הניף את הבקבוק לעבר צווארו של לירן במטרה לגרום לו חבלה, אולם רן שחזה באמור, ביקש להגן על חברו והושיט את ידו הימנית לעבר פניו של לירן כדי לחסום את דקירתו בצוואר באמצעות שבר הבקבוק.

כתוצאה מכך דקר הנאשם את ידו של רן שהושטה כאמור לעבר צווארו של לירן, באמצעות שבר הבקבוק, וגרם לו חתכים עמוקים בכף ידו.

לירן עצמו נשרט כתוצאה מהמעשה בצווארו.

כתוצאה מהפגיעה בידו, נגרמו לרן קרעים בגידים ובעצב מדיאני בכף יד ימין והוא נזקק לניתוח לאיחוי הקרעים תוך שקיימת אפשרות לגרימת נזק קבוע בתנועות האצבעות.

בגין ארועים אלה הורשע הנאשם על פי הודאתו, בכתב אישום מתוקן המייחס לו עבירה של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות כלפי רן, לפי סע' 333 וסע' 335 לחוק העונשין, תשל"ז-1977, ובעבירה של גרימת חבלה של ממש כלפי לירן לפי סע' 380 לחוק העונשין.

כתב האישום תוקן בעקבות הסדר טיעון שעל פיו תוקן כתב האישום המקורי שייחס לנאשם 2 עבירות של חבלה בכוונה מחמירה לפי סע' 329 לחוק העונשין, לא היה הסדר עונשי, אולם ההסדר הותנה בהפקדת סכום של 25,000 ש"ח כפיצוי למתלונן שנפגע, ובהגשת תסקיר שירות מבחן.

מהתסקיר שהוגש עולה כי הנאשם היה בעת מעצרו חייל בשרות חובה, בהיותו בן 17 שנה, היה מעורב בעבירת אלימות, בגינה נשפט בבימ"ש לנוער בת"א, אולם לא הורשע.

הנאשם סיים 12 שנות לימוד, התגייס לצבא ושירת תחילה כלוחם, אולם עקב הסתבכות כלכלית וקשיים כלכליים במשפחה, הועבר לתפקיד מנהלה ע"מ לאפשר לו לשרת שבוע בצבא ולעבוד שבוע מחוץ למסגרת הצבאית, כדי לסייע בכלכלת משפחתו.

מפקדיו של הנאשם העריכו אותו כחייל המגלה מוטיבציה לשירות, קיבל את סמכות הממונים עליו וביקש להמשיך בשרותו.

הנאשם תלה את הארוע בו היה מעורב בשתיית אלכוהול שקדמה לו.

שירות המבחן התרשם כי הנאשם אינו ער לדפוסיו הבעייתיים ולכעסיו כלפי הוריו על שנאלץ לעזוב את שרותו כלוחם, שבתפקיד זה שאף לשרת, והאבחנה היתה כי קיים סיכון להישנות עבירות בתחום האלימות, אולם לאחר בדיקת פרמטרים נוספים, עלתה רמת סיכון נמוכה למעורבות חוזרת של אלימות.

בפני קצינת המבחן ביקש הנאשם להפחית מחלקו בארוע, כאשר טען כי היה שתוי מעט, אחד מהמתלוננים תקף אותו מילולית וחבר נוסף התערב והתפתחה תגרה, אולם עובדות אלה אינן מתיישבות עם האמור בכתב האישום, ובגזה"ד אתייחס לעובדות כתב האישום שבהן הודה הנאשם.

הנאשם ביטא חרטה על מעשיו, והדגיש כי אינו תוקפן בדר"כ.

במשפטו הקודם בביהמ"ש לנוער שם הואשם בתקיפה הגורמת חבלה של ממש ואיומים, התרשם שירות המבחן כי הנאשם גדל במשפחה נורמטיבית, הוא ביקש לשרת ביחידה קרבית ואז נשללה מעורבות לארועים אלימים קודמים.