1. הנאשם הורשע בתיק זה, על פי הודאתו, בעובדות כתב אישום מתוקן במסגרת הסדר טיעון בשלושה אישומים: בשתי עבירות גניבה, לפי סעיף 284 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "
חוק העונשין") ובעבירת שוד, לפי סעיף 402 (א) לחוק העונשין.
2. במסגרת הסדר הטיעון הצדדים הסכימו, כי לעניין העונש, המאשימה תגביל עצמה לעונש של 12 חודשי מאסר בפועל והסנגור יהא חופשי לטעון טענותיו בעניין זה. עוד הסכימו הצדדים כי הנאשם ישלם למתלוננות פיצוי וכן יוטל על הנאשם מאסר על תנאי. בנוסף, הסכימו הצדדים כי שירות המבחן יערוך תסקיר אודות הנאשם, לעניין העונש.
כתב האישום המתוקן
3. בעובדות כתב האישום המתוקן נטען כי במועדים הרלוונטיים לכתב האישום, ארב הנאשם לנשים, באזור טיילת ארמון הנציב בירושלים, גנב מידן טלפונים ניידים מסוג 'אייפון', נמלט מהמקום ולאחר מכן מכר אותם או הותירם אצלו.
אישום 1
:
ביום 30.7.12 בשעה 13:00 או בסמוך, פסעה לירז -לי גרין (להלן: "
המתלוננת 1"), יחד עם חברותיה ברחוב דרך חברון, בירושלים, סמוך לבית מספר 42. המתלוננת 1 פסעה כשהיא אוחזת בידה את הטלפון הנייד שלה, מסוג 'אייפון', מכוסה בכיסוי בצבע טורקיז (להלן: "
האייפון הטורקיז"). בדרכן התקדמו החברות, כך שהמתלוננת 1 נותרה מרחק של 20 מטריםלערך מאחוריהן. באותה עת ארב הנאשם ברחוב דרך חברון, סמוך למקום הימצאה של המתלוננת 1. כאשר עברה המתלוננת 1 על יד הנאשם, הוא אחז בכתפה, דחפה ומשך מידה את האייפון הטורקיז. מיד לאחר מכן נמלט הנאשם אל רחוב נעמי.
אישום 2
:
ביום 6.8.12 טיילו מינדל פירס (להלן: "
המתלוננת 2") תיירת, אזרחית ארצות הברית, בעלה ושני חברים שלהם: ליזטה רניש ובעלה (להלן: "
הרביעייה"), בטיילת ארמון הנציב בירושלים. במהלך הטיול פגשה הרביעייה בנאשם וביקשה ממנו כי יצלם אותם באמצעות הטלפון הנייד של הבעל, שלא היה מסוג 'אייפון'. הנאשם צילם את הרביעייה והשיב את הנייד לבעלה של המתלוננת 2. ליזטה רניש שאלה את הנאשם האם הוא צם את צום הרמאדן וזה השיב לה בשלילה, תוך כדי שהוא חוטף את הטלפון הנייד של המתלוננת 2, מסוג 'אייפון' בצבע לבן מידה. מייד לאחר מכן ברח הנאשם מן המקום.
אישום 3
:
בבוקר 9.8.12, בשעה 09:30 או בסמוך, פסעה ורד אבוטבול (להלן: "
המתלוננת 3") ברחוב חנוך אלבק בירושלים, לכיוון דרך חברון בדרכה למקום עבודתה, כשהיא משוחחת בטלפון הנייד שלה, מסוג אייפון, מכוסה כיסוי חום (להלן: "
האייפון החום"). הנאשם הבחין במתלוננת 3, התקרב אליה מאחורי גבה, תפס את ידה בשתי ידיו בחוזקה ומשך ממנה את האייפון החום. המתלוננת 3 התנגדה למשיכתו, אך הנאשם המשיך למשוך את ידה, עד שהצליח לשחרר את אחיזתה של המתלוננת מהאייפון החום. המתלוננת נפלה על המדרכה והנאשם נמלט מן המקום לכיוון ביתו.
תסקיר שירות המבחן
4. מהתסקיר הראשון, שנערך ביום 17.4.13, עולה כי הנאשם הינו רווק בן 23, הבן הצעיר למשפחה המונה זוג הורים ועשרה ילדים. הנאשם סיים 10 שנות לימוד במגמת טכנאות רכב. לאחר מכן עבד במשך כשנה וחצי כטכנאי רכב ובהמשך השתלב בעבודות אינסטלציה. שירות המבחן התרשם כי הוא סובל מדימוי עצמי נמוך על רקע גדילתו באווירה של חסך רגשי, העדר פניות של הוריו לצרכיו וקושי להציב עבורו גבולות ברורים. ביחס לביצוע העבירות ציין שירות המבחן, כי הנאשם מקבל על עצמו אחריות חלקית, גילה אמפתיה כלפי המתלוננות, הפיק לקחים ממעשיו וחש בושה כנה. שירות המבחן ביקש לדחות את הדיון לצורך הגשת תסקיר משלים וכן המליץ בתקופת הדחייה להפנות את הנאשם להליך גפ"נ- גישור פוגע נפגע, במסגרת תוכנית המתקיימת בשירות המבחן ופועלת על פי עקרונות הצדק המאחה. כן המליצו על הקלה בתנאי מעצר הבית בו שהה הנאשם, לצורך השתלבותו בעבודה בעת תקופת הדחייה בתיק העיקרי.
5. מהתסקיר המשלים, שנערך ביום 3.7.13, עולה כי הליך גפ"נ טרם הסתיים. עם זאת ציין, כי משיחות שערכו עם הנאשם הוא שב והביע רצון להשתתף בהליך האמור. שירות המבחן התרשם כי השתלבותו בתהליך טיפולי עשויה למנוע רצידיביזם ולאור הנכונות שהביע הנאשם הומלץ על צו מבחן למשך שנה.
6. המלצתו של שירות המבחן לאור זאת היא כי יוטל על הנאשם עונש של עבודות שירות ברמה המקסימאלית, וכן מאסר מותנה.
טיעוני המאשימה לעונש
7. בפתח טיעוניה לעונש התייחסה ב"כ המאשימה לאינטרס הציבורי המוגן. ב"כ המאשימה טענה כי מדובר בשלושה אירועים, חלקם אלימים, כלפי עוברות אורח תמימות בטבורה של העיר. במעשיו של הנאשם יש פגיעה בזכות לשלמות הגוף ובזכות הקניין של כל אדם, ערכים ראשונים במעלה בחשיבותם. יש לזכור את שגרת חיי המתלוננות, שנקטעה על לא עוול בכפן ואת שלוותן שהופרה, כל זאת רק בהיותן נשים שהחזיקו מכשיר טלפון נייד מסוג אייפון.
8. ב"כ המאשימה טענה, כי למקרא תסקירי שירות המבחן אין מדובר במי שמתקיימות אצלו נסיבות חיים קשות המצדיקות ענישה שאינה מאסר בפועל. בנוסף, הנאשם לא הציג תוכנית שיקום כזו או אחרת, אלא שב לחייו הנורמטיביים, לכאורה.
9. לגבי נסיבותיו האישיות של הנאשם, המאשימה הסכימה כי יש לזקוף לזכותו של הנאשם את גילו הצעיר, את הודאתו המהירה באשמה והעדר רישום פלילי. למרות כל אלה, טענה ב"כ המאשימה כי לגזור על הנאשם עונש של מאסר בפועל למשך שנה.
10. לגבי מדיניות הענישה הנהוגה בפסיקה בנסיבות דומות לנסיבות שבהן הורשע הנאשם הגישה ב"כ המאשימה אסופת פסיקה. ב"כ המאשימה ביקשה להדגיש את המקרים הבאים: ע"פ 6378/11 שם נגזרו על נאשם שהורשע בעבירות שוד והפרעה לשוטר 27 חודשי מאסר בפועל; ת"פ 26657-03-12 שם נגזרו על נאשם שהורשע על פי הודאתו לאחר שמיעת ראיות התביעה 4 שנות מאסר בפועל; ע"פ 10296/06 שם נגזרו על נאשם שהורשע בעבירת שוד 9 חודשי מאסר בפועל.