ת"פ
בית משפט השלום כפר סבא
|
2461-08
08/07/2012
|
בפני השופט:
עמית פרייז
|
- נגד - |
התובע:
מ.י. יחידת תביעות ש"י-שלוחת אריאל עו"ד שיר קמה
|
הנתבע:
האני נפאע בן חירי עו"ד אשרף חסן
|
גזר דין |
הנאשם הורשע על פי הודאתו בכתב האישום המתוקן בעבירות של תקיפת שוטר, העלבת עובד ציבור והתנגדות בכח למעצר.
מסתבר, כי זו לא הפעם הראשונה שבה הנאשם עומד לדין בגין עבירה שעניינה תקיפה, כאשר המעשה נשוא האירוע הראשון היה טרם המעשה נשוא האירוע שבפני ו/או אז בית המשפט ביטל את הרשעתו (או נמנע מכך מלכתחילה) והטיל עליו 300 שעות עבודה לתועלת הציבור.
מדובר בפסק דין שניתן בשנת 2009, דהיינו לאחר המקרה שבפני ועל כן, לא ניתן לומר שאותו פסק דין מקל על דרך ביטול או הימנעות מהרשעה לא שיגר מסר מרתיע לנאשם, כך שהביא אותו לביצוע המעשים שבפני ועל כן, יש לבחון את שאלת ביטול ההרשעה באופן עצמאי למקרה זה ביחס למקרה הקודם.
על מנת שבית המשפט ינקוט הליך חריג של ביטול הרשעה, בוודאי בעבירה חמורה כתקיפת שוטרים, עליו להשתכנע בראש ובראשונה כי הנאשם נוטל אחריות מלאה על מעשיו, כך שהאפיק השיקומי הינו רלוונטי ביותר בעניינו.
התרשמתי שבמקרה זה, ההיפך הם פני הדברים. הנאשם היה פעמיים בפני שירות המבחן והציג בפני שירות המבחן גרסה פתלתלה, מניפולטיבית אשר מעמעמת את חלקו באירוע ומטילה את האחריות אשר ארעה על השוטרים. בצדק ציין שירות המבחן כי הנאשם התבצר בתחושת קורבנות וכך התרשמתי שהדברים אף מגיעים לטיעונים לעונש של ההגנה במקרה זה. יצויין, כי גם כאשר היה חשש שמא שירות המבחן לא הבין את הנאשם במקרה הראשון כיוון שהתייחס לכתב האישום המתוקן, הרי שבאו דברי הנאשם בפני שירות המבחן בפעם השניה או אז התברר שהנאשם מנסה אף להתחמק מכל אחריות באשר למתואר בכתב האישום המתוקן. אומנם, דה יורה הוא אומר שהוא נוטל אחריות על המעשים אך כשהוא מתאר את אשר ארע, הרי שהזרקורים מופנים לעבר התנהגות השוטרים ולא התנהגותו.
במצב דברים זה, יש מקום לשלול מכל וכל את ביטול ההרשעה ויש מקום להעדיף את שיקולי הרתעת היחיד והרתעת הרבים. יצויין, בהקשר זה, כי עבירה של תקיפת שוטרים הן לבדה ובוודאי כשהיא מלווה בהעלבתם והתנגדות למעצר על ידם - הינה עבירה שבנוסף לפן האלים שבה אף כוללת מרכיב חמור של חתירה תחת מרות העושים לאכיפת החוק.
יחד עם זאת, אין מקום למיצוי הדין עם הנאשם שכן טרם ריצה כל עונש מאסר ובנוסף, ב - 4 שנים שחלפו מאז המקרה, לא הסתבך בכל עבירה פלילית.
לפיכך, סבורני, כי אכן יש מקום לעונש מאסר על דרך עבודות שירות בלבד ואולם, לא אטיל על הנאשם את התקופה המירבית בעניין ואף לא את התקופה לה עתרה התביעה.
בנוסף, באשר לרכיבים של הפיצויים והקנס, לא אטיל על הנאשם סכומים משמעותיים.
לצד זאת, אטיל על הנאשם עונש מאסר מותנה מרתיע.
סוף דבר, בשים לב לכל האמור, ומשמדובר במי שבסופו של דבר הודה במשפט, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים:
א. חודשיים מאסר בפועל על דרך עבודות שירות.
לצורך ביצוע עבודות השירות יתייצב הנאשם במשרדי הממונה על עבודות השירות ביום 07.08.2012 שעה 08.30. יובהר, כי רכיב המאסר בפועל הינו בגין עבירת תקיפת השוטרים בלבד.
ב. 6 חודשי מאסר על תנאי, למשך 3 שנים מהיום, והתנאי הוא שלא יעבור עבירה של אלימות מסוג עוון או העלבת עובד ציבור או התנגדות למעצר חוקי.
ג. 12 חודשי מאסר על תנאי, למשך 3 שנים מהיום, והתנאי הוא שלא יעבור עבירה של אלימות מסוג פשע.
ד. פיצויים בסך 1,000 ש"ח לשוטר המותקף, דני מגן.
סכום זה ישולם ב - 2 תשלומים שווים ורצופים, תשלום ראשון עד ליום 15.10.2012 והתשלום השני עד ליום 15.11.2012.
ה. קנס בסך 500 או 5 ימי מאסר תמורתו אם הקנס לא ישולם.
הקנס ישולם עד ליום 15.12.2012.