1. הנאשם הורשע, על יסוד הודאתו במסגרת הסדר טיעון בכתב האישום המתוקן, בעבירה של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, לפי ס' 335(א)(1) יחד עם ס' 333 לחוק העונשין, התשל"ז- 1977.
2. ביום 5.11.10, בשעה 22:30 או בסמוך לכך, נפגש הנאשם עם המתלונן (קטין יליד 1995) ועם מספר חברים בתיכון "אמ"ית" בבאר שבע, שם נתגלע בין השניים ויכוח, במהלכו ניגשו "לדבר בצד" לבקשת הנאשם, הנאשם הוציא סכין מכיסו ואחז בה מאחורי גבו, המתלונן הבחין בסכין ודרש ממנו לזרוק אותה אחרת "יקבל כאפה לפנים" ובתגובה דקר אותו הנאשם שתי דקירות בבית החזה. המתלונן הובהל לבית החולים בניידת מד"א, בעודו סובל מיציאת אומנטום ומקרע בטחול, שם אושפז, נזקק לניתוח ולהכנסת נקז לבית החזה.
3. מתסקירי שרות המבחן שהוגשו בעניינו של הנאשם (מיום 26/16/11 ומיום 11/8/11) עולה, כי הנאשם 19.5, רווק, עלה לארץ בגפו מרוסיה בשנת 2008 במסגרת תוכנית סל"ע של הסוכנות. טרם מעצרו שירת כחייל בשירות סדיר בתפקיד של עוזר מטבח והתגורר בבאר שבע. בן יחיד להוריו, אמו התאבדה בנוכחותו בהיותו בן 9 שנים, אז החלה התדרדרות במצבו הלימודי והרגשי והוא ביצע מספר ניסיונות אובדניים, הקשר עם אביו תואר כאינסטרומנטלי, אביו נישא בשנית ועלה ארצה לפני שנה. כשנה לאחר עלותו ארצה הואשם הנאשםבהחזקת סמים ולטענתו לשווא, עזב את תוכנית סל"ע ועבר להתגורר בבית סבתו בבאר שבע, לא עבד והחל להתרועע עם חברה עבריינית, חצי שנה לפני מעצרו התגייס לצה"ל. הנאשם מסר כי מגיל 16 נהג לצרוך אלכוהול בכמות מופרזת, וביום האירוע היה בגילופין, הלך לביתו ונטל סכין, המתלונן אמר לו אמירות פוגעניות כלפיו וכלפי אימו אותם לא יכול היה להכיל ובצעד ספונטאני דקר אותו. להערכת שירות המבחן בתסקיר הראשון, הנאשם מתקשה לגלות תובנה באשר לחלקים ספונטאניים ותוקפניים באישיותו, נוטה להשליך את התנהגותו האלימה על השפעת האלכוהול עליו, בעל קושי ליתן אמון בגורמי הסמכות והטיפול ולהיעזר בהם, על כן לא בא בהמלצה טיפולית בתסקיר הראשון. בתסקיר שני, לאחר בחינה נוספת ולאחר שהנאשם הביע נכונות פורמלית להשתלב בטיפול נוכח ההליך המשפטי, התקשה שרות המבחן להעריך את מידת שיתוף הפעולה שלו בהליך טיפולי לאורך זמן. מכל מקום הוצע לשלבו בטיפול במדור לנוער וצעירים ביחידה הטיפולית להתמכרויות בחיפה, שם יקבל מענה בשפה הרוסית לקשייו הרגשיים וההתנהגותיים כמו גם התמכרותו לאלכוהול. שירות המבחן המליץ על עונש מאסר שירוצה בעבודות שירות, צו מבחן לתקופה של 18 חודשים במסגרתו ישולב במסגרת טיפולית ובלימודי עברית וכפיצוי למתלונן.
4. כראיות לעונש מטעם המאשימה, הוצג חומר רפואי המלמד על מצבו הרפואי של המתלונן במהלך אשפוזו בבית החולים בעקבות דקירתו.
5. ב"כ המאשימה פתח ותיאר את מעשיו של הנאשם וטען כי חרף היותו צעיר ללא עבר פלילי, גילה במעשיו דפוסי התנהגות עבריינים של יישוב סכסוכים בכח הזרוע ותוך שימוש בסכין. לטענתו, המדובר בנאשם שיצא מביתו כשהוא נושא סכין וללא התגרות של ממש דקר את המתלונן בחזהו ופצע אותו קשות באופן שהצריך ניתוח ואשפוז ואך פסע היה בין חומרת פציעתו ובין גרימת מותו. נטען, כי עולה מהתסקיר שהנאשם נוטה לאימפולסיביות ולתוקפנות ואינו מגלה כל תובנה למצבו כך שהסיכון הנשקף ממנו הוא רב, מה גם שאם כך הוא מגיב לאמירה של מה בכך מפיו של חבר, יש לתמוה הכיצד יגיב לדברים שלא יערבו לאוזנו מפיו של אדם זר. לשיטת המאשימה, במכלול הנסיבות, האינטרס הציבורי גובר על אינטרס הנאשם; האלימות הפושה בקרב הצעירים, ובפרט הקלות הבלתי נסבלת של שימוש בסכין שבנס לא גרמה למוות, דורשת הרתעה ממשית וענישה מוחשית שיהא בה לשקף את חומרת המעשה וכי ניתן יהא לשלב את הנאשם בתוכניות שיקום במסגרת הכלא. סוף דבר, עתר ב"כ המאשימה להשית על הנאשם עונש מאסר ממושך בפועל, מאסר על תנאי, פיצוי למתלונן וקנס.
6. ב"כ הנאשם טענה, כי המדובר בצעיר בן 19, בעל נסיבות חיים קשות ביותר המתוארות בהרחבה בתסקיר. נטען כי הנאשם ניסה לצאת מהמעגל אליו נקלע ועלה ארצה אך שוב התחבר לחברה בעייתית אליה השתייך אף המתלונן אשר לא פעם ולא פעמיים התבטא באופן חריג כלפי אימו המנוחה והנאשם לא הצליח לרסן את דחפיו. לטענת ב"כ הנאשם, הנאשם לא קיבל עד היום מענה טיפולי, למעשה המלצת שירות המבחן היא הפעם בחייו שהוא מקבל הזדמנות, מדובר אמנם בצעדים ראשונים אך בנסיבות חייו קשה היה לו להיפתח בפני גורמי הטיפול ולהפנים את נזקקותו לטיפול, כיום שירות המבחן ממליץ על צו מבחן ועבודות שירות. בנסיבות אלו, נטען כי יש להושיט יד לנאשם ולסייע לו לסגל אורח חיים נורמטיבי אחרת ימצא עצמו בגיל 19 מאחורי סורג ובריח, מנוצל ע"י חברה עבריינית, ישתחרר במצב נפשי קשה עוד יותר וייפול לנטל על החברה. ב"כ הנאשם הוסיפה וטענה כי הנאשם הודה, נטל אחריות, התחרט על מעשיו והבין את טעותו. כן ביקשה ב"כ הנאשם להתחשב בעובדה כי הנאשם שהה במעצר בית תקופה ארוכה בבית אביו עד כי אביו פוטר מעבודתו, מה גם שהנאשם לא הפר את תנאי שחרורו. אשר על כן, עתרה ב"כ הנאשם ולאמץ את המלצות שירות המבחן ולהשית עליו עבודות שירות וצו מבחן.
7. הנאשם הביע את צערו וחרטתו על מעשיו, הסביר כי לא הצליח להשתלט על רגשותיו נוכח הדברים שנאמרו על אימו המנוחה, כיום מקבל טיפול פסיכולוגי ומבין כי ביצע מעשה איום.
8. הנאשם הורשע, ע"פ הודאתו במסגרת הסדר טיעון, בעבירה של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות. מעשיו של הנאשם משקפים מציאות יומיומית בה בני נוער נוהגים לשאת על גופם סכין כדבר שבשגרה והדקירות מחליפות את המילים. המציאות קשה ביותר עד כדי חשש מהותי וממשי לשלומם של בני הנוער בדורנו. הסכין נשלפת כהרף עין, בקלות הדעת ובהיעדר תכנון, כדרך ביטוי שהולכת ומעמיקה את שורשיה בארצנו וגובה קורבנות קשים; פעמים רבות חומרתן של הפציעות מותירה את הקורבנות מצולקים בגופם ובנפשם וזורעת חרדה בלב הוריהם וסביבתם ויתר על כן, לדאבון הלב, חייהם של צעירים נגדעים בדמי ימיהם. על בתי המשפט לגלות אפס סובלנות כלפי המרהיבים לשלוף את סכינם ולהעביר מסר מרתיע לפיו ישקול אדם האם להחזיק על גופו סכין וכל שכן להשתמש בה כנגד גופו של אחר. טענתו של הנאשם לפיה הוטחו בו אמירות פוגעניות אינה יכולה להקל עמו ואינה יכולה להוות ולו אמתלה למעשיו הנפסדים. על כל אדם, בכל גיל, להפנים כי ישנן דרכים לגיטימיות לביטוי עצמי גם בסיטואציות שאינן נתפסות כנוחות ואפילו מאיימות, השימוש בסכין אינו נמנה עליהן. מציאות נפסדת זו כונתה בפסיקה "תת-תרבות הסכין" ובתי המשפט השונים קראו להכביד את הענישה למען יראו וייראו:
"חרף גילו הצעיר הוא נקט באלימות שחומרתה מופלגת, ואך כפסע היה בינה ובין גרימת מותו של המתלונן. על התנהגות מסוג זה מצווה היה בית המשפט המחוזי להגיב בענישה קשה, הואיל ורבים, ובכללם בני נוער במספר גדל והולך עושים שימוש תכוף ליישובן של מחלוקות שבני תרבות נוהגים ליישבן בד-שיח ושכנוע הדדי. עם תופעה זו אסור להשלים, ואם משמעות הדבר תהיה שצעירים ישלחו לכלא לתקופות מאסר ממושכות, כי אז יש לנקוט גם בצעד קיצוני זה, ולו רק כדי למנוע קורבנות נוספים בחיי אדם" ע"פ 10851/05 מ"י נ' פלוני, תק-על 2006(4) 664.
"התרענו בעבר רבות נגד התופעה המתפשטת של "יישוב" סכסוכים, תוך שימוש בנשק, והמקרה הנוכחי שב ומלמד כי אותה תת-תרבות פשטה כנגע בחברה בישראל. כדי לסלק תופעה זו מחיינו, ולמצער, לצמצם את ממדיה, אין מנוס מהנהגתה של מדיניות ענישה מכבידה, הן כדי לגמול ליחיד על מעשיו, ובעיקר כדי להרתיע את הרבים" (ע"פ 10580/08 יוסף אמר נ' מ"י (לא פורסם, ניתן ביום 2.2.10)).
נסיבות חייו של הנאשם אכן קשות כפי שעולה מתסקיר שרות המבחן אלא הנאשם לא השכיל להפנים את חומרת מעשיו ואת נזקקותו לטיפול. הנאשם צורך אלכוהול בכמות מופרזת במשך שנים ולדבריו גם נתון היה תחת השפעת האלכוהול עת דקר את המתלונן באירוע נשוא גזר הדין, מה גם שהנאשם נוטה לאימפולסיביות ולתוקפנות ואינו מגלה כל תובנה למצבו ולהתנהלותו. להערכת שירות המבחן רצונו בטיפול נובע מאימת הדין ולא מרצון בשינוי מהותי באורחות חייו ובהתנהלותו, מה גם שאין לדעת כמה זמן יתמיד הנאשם באפיק הטיפולי.
בית המשפט העליון קבע כי בעבירות אלו המבוצעות כחלק מתת תרבות הסכין אין בהכרח רצונו של הנאשם בשיקום יצדיק הקלה בעונשו:
"כאמור, בסוג העבירות בהן הורשע המערער חייבת להינתן הבכורה לצורכי הרתעה ולשיקולי הגנה על הציבור. התפשטות נגע האלימות מחייבת העברת מסר ברור ונחרץ המוליד את הצורך בענישה מחמירה. על כן, לעיתים לא יהיה בנכונותו וברצונו של העבריין להשתקם, כשלעצמם, כדי להצדיק הקלה בעונשו (ע"פ 4383/07
וג'די אבו פנה נ' מ"י (לא פורסם, ניתן ביום 25.9.07)).
האמור נכון כל שכן, עת שירות המבחן סבור כי אין המדובר ברצון אמיתי בשינוי ולא ברור האם יתמיד הנאשם בטיפולו.
בעת שיקולי הענישה נשקלו לקולא, הודאתו, גילו הצעיר, היעדר עבר פלילי ונסיבות חייו הקשות.
אשר על כן, לאחר ששקלתי את כל טענות הצדדים, בשים לב לחומרת העבירה ותוצאותיה מחד ולשיקולי הקולא מאידך, הריני גוזרת עליו את העונשים הבאים:
א. 24 חודשי מאסר בפועל.
ב. מאסר על תנאי בן שנה והתנאי הוא שבמשך שלוש שנים מתום ריצוי עונש המאסר לא יעבור הנאשם כל עבירת אלימות מסוג פשע.