בעניינו של נאשם 3
1. הנאשמים הורשעו, על יסוד הודאתם במסגרת הסדר טיעון בכתב האישום מתוקן, בפרשה של יבוא סמים מסוכנים מירדן לישראל. נאשם 1 הורשע בעבירות של קשירת קשר לפשע, לפי ס' 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז- 1977 (להלן: "החוק"); וייבוא סם מסוכן, לפי ס' 13 לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג- 1973 (להלן: "הפקודה"). נאשם 2 הורשע בעבירות של קשירת קשר לפשע, לפי ס' 499(א)(1) לחוק; וסיוע לייבוא סם מסוכן, לפי ס' 13 לפקודה וס' 31 לחוק. נאשם 3 (קטין) הורשע בעבירות של ייבוא סם מסוכן, לפי ס' 13 לפקודה; והסתננות, לפי ס' 6 לחוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט), תשי"ד- 1954.
2. הנאשמים 1-2 קשרו קשר עם שלושה תושבי מצרים, ביניהם נאשם 3, לייבוא סמים מירדן לישראל ולפיו המצרים יסתננו לישראל ומשם יעברו את הגבול לירדן, שם יקבלו את הסמים, יסתננו לישראל עם הסמים וימסרו אותם לידי הנאשמים בתמורה לסך של 250$ כל אחד, וכך היה. ביום 27.6.10, לאחר תיאומים רבים, חצו המצרים את הגבול לישראל ושהו בישראל עד ליום 2.7.10, בתקופה זו הנאשמים 1-3 דאגו לכל מחסורם ואף לנו איתם לילה אחד. באותו היום, הסיעו הנאשמים 1-2 את המצרים סמוך לגבול ירדן באמצעות רכבו של נאשם 1, השותפים חצו את הגבול לירדן, שם קיבלו את הסמים והסתננו חזרה ארצה כשכל אחד מהם נושא על גבו תיק מלא בסמים מסוכנים. ביום 3.7.10, נתפסו הסמים ע"י המשטרה לאחר שהשלושה נתבקשו לעצור, ע"י שוטרים שהיו בפעילות משטרתית, אלא שהם השליכו את התיקים ונמלטו, נאשם 3 נעצר במקום ונתפסה ברשותו סכין שהחזיק שלא כדין ושותף אחר נעצר למחרת היום.
3. נאשמים 1-2 הודו בכתב האישום המתוקן וביום 4.12.11, ובהתאם להסדר שהוצג לעניין העונש, נגזרו על נאשם 1 עונש מאסר בן 12 שנים ועל נאשם 2 עונש מאסר בן 9 שנים, וכן עונש מאסר על תנאי בן 18 חודשים וקנס בסך של 15,000 ש"ח כל אחד.
4. בעניינו של נאשם 3, הוצג הסדר טיעון לעניין העונש, על פיו המאשימה תעתור לעונש מאסר בפועל בן 10 שנים, מאסר על תנאי וקנס ואילו ההגנה תהא חופשייה בטיעוניה וכי בהיותו קטין יוזמן תסקיר שרות המבחן לעניין העונש.
5. מתסקיר שרות המבחן בעניינו של נאשם 3 עולה, כי הנאשם כ-17.5, מתגורר עם אביו בצריפון בצפון סיני במצרים, בלי חשמל ומים, במצב כלכלי קשה, האם נפטרה חודש לפני מעצרו, אחיו נשוי ומתגורר בסמוך עם משפחתו. לדבריו למד עד כיתה ב', מאז עובד בעבודות מזדמנות תמורת כעשר לירות מצריות ליום ומסייע בכלכלת הבית. הנאשם הודה בעבירה, אם כי טען, שלא ידע שהדבר כרוך בחציית הגבול לירדן, ביצע את המיוחס לו משיקולים כלכליים, הביע חרטה על מעשיו. סוף דבר, שירות המבחן לא בא בהמלצה בעניינו בהיותו תושב מצרים.
6. ב"כ המאשימה טענה כי המדובר ביבוא סם מסוכן מסוג הרואין במשקל של 76 ק"ג. הנאשם 3, תושב מצרים, הסתנן ביחד עם אחרים לישראל ולאחר מכן חצה את הגבול לירדן לבקשת נאשמים 1-2. המאשימה הגבילה את עצמה במסגרת הסדר הטיעון לעונש של 10 שנות מאסר נוכח קטינותו של הנאשם, היעדר עבר פלילי ולאור בעייתיות בתשתית הראייתית להרשעתו. לטענת המאשימה, יש בעונש זה כדי לאזן את כל שיקולי הענישה ובכללם נסיבות ביצוע העבירה, הודאתו של הנאשם והרתעת הנאשם והציבור. כן עתרה המאשימה להשית על הנאשם עונש של מאסר על תנאי וקנס מהטעם שמדובר בעבירה שהמניע לביצועה הוא כלכלי. אשר על כן, עתרה המאשימה להשית על הנאשם 10 שנות מאסר, מאסר על תנאי וקנס.
7. ב"כ נאשם 3 פתח ותיאר את נסיבותיו האישיות של הנאשם כפי שעולות מהתסקיר והדגיש כי הנאשם התפתה לבצע את העבירות על רקע העוני הקשה ששורר במקום מגוריו ונוכח הפער העצום בין השתכרותו, 10 ש"ח ליום, ובין השכר שהוצע לו תמורת ייבוא הסמים, מאות שקלים המהווים עבורו סכום עתק בעזרתו יסייע לכלכת משפחתו. ב"כ הנאשם הוסיף ועמד על עובדות כתב האישום, וטען כי הנאשם שימש כפרד משא, שפעל על פי ההוראות שקיבל ולא הייתה לו השפעה על הדרגים מעליו בשרשרת הסם, למעשה נוצל ופותה לצאת למשימה שטמונה בה סכנת חיים של ממש תמורת סכום לא משמעותי. ב"כ הנאשם הציג את המלצת מועצת הענישה של אנגליה ווילס, ממנה ניתן ללמוד על חוסר האפקטיביות בהשתת עונשים מחמירים על קבוצת האנשים המנוצלת ע"י סוחרי הסמים לשם העברת הסמים על גבם, ולעיתים אף בתוך גופם. עוד נטען כי בישראל סוחרי הסמים מעבירים את הסמים באמצעות גמלים המאומנים לשאת את המשא בעצמם, מה שמוסיף ומלמד על חוסר האפקטיביות בהשתת ענישה מחמירה על מי ששימש כפרד משא אנושי. נטען כי על עונשו של הנאשם לעמוד בפרופורציה לענישה שהושתה על האנשים שמארגנים את הסחר בסמים וגורפים לכיסיהם את הרווחים, כדוגמת נאשמים 1-2 בענייננו. בעניין כמות הסם, נטען כי יש בה להשליך על חומרת העבירה של מארגני הסחר ולא של האנשים שסוחבים על גבם את הסם תמורת 250$. נטען כי אכן יש להעביר מסר מרתיע לכל הציבור אלא שלא באמצעות קטין אשר נוצל ויתפתה לסכן את חייו תמורת סכום קטן, בייחוד לאור האמנה הבינלאומית אשר ישראל חתומה עליה בעניין ניצולם של קטינים, ולפיה על המדינה לדאוג לשיקומו של הקטין אשר נוצל לביצוע פעילות לא חוקית; וכן לאור מדריך ארגון UNICEF למלחמה בסחר בילדים למטרות עבודה, זנות וצורת אחרות של ניצול, בו ישנה התייחסות לתופעה של ניצול קטינים כבלדרי סמים ולפיה לצורך הרשעתו וגזירת עונשו של הקטין יש להתחשב בהיותו קורבן של המציאות. בנסיבות אלו, עתר ב"כ הנאשם ליתן משקל מכריע לחקיקה הבינלאומית הרלוונטית ולא לראות בנאשם שותף שווה ערך לסוחרים אשר ניצלו את תמימותו ואת מצבו הכלכלי הקשה אך לשם עשיית רווח. עוד נטען באותו עניין, כי החמרת בענישה אינה מתיישבת עם הרתעת הרבים לאור חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, כפי שעולה מדו"ח הוועדה לבחינת ההבניה של שיקול הדעת השיפוטי בגזירת הדין. כן נטען כי רמת הענישה הנהוגה בעבירות אצלו לגבי קטינים עומדת על 4-5 שנות מאסר. אשר על כן, עתר ב"כ הנאשם להשית על הנאשם עונש ההולם את נסיבות העבירה ואת נסיבותיו האישיות ובייחוד את עובדת ניצולו בידי בגירים על רקע מצוקתו.
8. נאשם 3 טען כי הבטיחו לו סך של 250$ אך נתנו לו רק 150$, לטענתו הוא המפרנס היחידי במשפחה, ביצע את העבירות לאור המצב הכלכלי הקשה והוא מתחרט על מעשיו ויותר לא יחזור עליהם.
9. הנאשם הורשע, על פי הודאתו, בעבירות של הסתננות וניסיון ליבוא סם מסוכן מסוג לישראל. הנאשם נעתר לבקשתם של נאשמים 1-2 אשר ביקשו לנצל את פריצותו של גבול מצרים-ישראל ואת קלות המעבר לשטחי ירדן, ולהבריח אל תוך שטחה הריבוני של מדינת ישראל סם מסוכן מסוג הירואין. תופעה זו הלכה ופשתה בקרבנו ויש בה להפיץ את נגע הסמים בחברה הישראלית. יש לנקוט ביד קשה כלפי כל חוליה בשרשרת הסחר בסמים, כל אחד וחלקו, כל אחד ותרומתו להפצת הסמים. במציאות, אלו המבריחים את הסמים ממצרים לישראל פועלים ברוב המקרים ממניעים של מצוקה כלכלית ולעיתים כנגד תמורה כספית מועטה, תוך שהם מוכנים ליטול את הסיכון של חציית הגבול והעברת הסמים כמו גם העונש שמרחף כחרב פיפיות מעל ראשם. "
תופעה זו מחייבת תגובה עונשית הולמת שיהיה בה כדי להרתיע ולסכל את הפעילות העבריינית של יבוא הסם בדרך זו" (ע"פ 7437/02
עטווה נ' מ"י (לא פורסם)). על העונש שיושת על מבריחי הסמים לאיין את הכדאיות בהברחת הסמים לישראל וליטול את עוקצה, כל שכן נוכח כמות הסם העצומה שהוברחה בענייננו.
יחד עם זאת, קטינותו של הנאשם מחייבת מסגרת התייחסות שונה כפי שעולה מהוראותיו של חוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול), התשל"א- 1971. הלכה פסוקה כי קטינותו של נאשם מהווה משקל בגזירת עונשו. צרף לכך את ניצולו של הנאשם בידי סוחרי סמים על רקע מצבה הכלכלי הקשה של משפחתו, כפי שעולה מתסקיר שירות המבחן. הנאשם אמנם נפל כטרף קל בידי סוחרי הסמים, הוא נוצל תמורת סכום שולי עבורם אם כי סכום עתק עבורו. דא עקא, הנאשם על סף בגירות, ולא ניתן להתעלם מכך, בחר ביודעין ומדעת לבצע את העבירות המיוחסות לו תמורת בצע כסף ומכאן מסוכנותו.
בעת שיקולי הענישה נלקחו בחשבון נסיבות חייו האישיות, קטינותו, הודאתו והיעדר עבר פלילי. כן יש לקחת בחשבון את חודשי המעצר.
אשר על כן, לאחר ששקלתי את כל טענות הצדדים, בשים לב לחומרת העבירה, לגילם של הנאשמים ולעקרון אחידות הענישה, הריני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים:
א. 7 שנות מאסר החל ממועד מעצרו מיום 3/7/2010.
ב. מאסר על תנאי בן 18 חודשים והתנאי הוא שבמשך 3 שנים מתום ריצוי עונש המאסר לא יעבור הנאשם כל עבירת אלימות וכל עבירה שהיא בניגוד לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג- 1973.
ג. קנס בסך של 7,500 ש"ח.
זכות ערעור תוך 45 יום מהיום.
ניתן היום, ב' טבת תשע"ב, 28 דצמבר 2011, במעמד הנ"ל.