1. הנאשם הורשע, על יסוד הודאתו במסגרת הסדר טיעון בכתב האישום המתוקן, בעבירה של חבלה בכוונה מחמירה, לפי ס' 329(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז- 1977.
2. ביום 9.9.10, בשעות הצהריים, דקר הנאשם באמצעות אולר את המתלונן בעינו הימנית ובזרועו השמאלית, זאת לאחר שהתפתח בין השניים ויכוח במהלכו הכה המתלונן את הנאשם בראשו באמצעות יומן שאחז בידו ולאחר שהשניים בילו ביחד עם אחר באותו היום משעות הבוקר ושתו משקאות אלכוהוליים בצוותא.
3. מתסקיר שרות המבחן מיום 14.6.11, עולה כי הנאשם בן 29, רווק, יליד ברית המועצות לשעבר, עלה לארץ בשנת 2000 והתיישב עם משפחתו בבאר שבע. לדבריו, סובל מהתמכרות לאלכוהול ולסמים מגיל 18, ניסה בעבר להיגמל מסמים וכיום מעוניין להיגמל רק מהאלכוהול, מנהל אורח חיים שולי סביב הסם, סובל מהפטיטיס C ובעיות בריאות שונות, בעל עבר פלילי בתחום עבירות הרכוש, הוריו נפטרו, אחותו מתגוררת במוסד לחולי נפש והאחות השנייה נגמלה מסמים ובעלת משפחה. הנאשם לקח אחריות באופן חלקי על המעשים המיוחסים לו אך הביע אמפטיה לקורבן, טען שאינו זוכר את שאירע ומוכן לפצותו במידה וישתלב תעסוקתית בבית הסוהר. להתרשמות שרות המבחן, בעייתו המרכזית היא התמכרותו לסמים קשים, אמנם במסגרת מעצרו הביע רצון להיגמל גם מהסמים וההתרשמות בעניינו חיובית אלא שעדיין אינו מסוגל לגייס את כוחות הנפש לכך גם בהיעדר תמיכה משפחתית. בסופו של יום, הומלץ על עונש מוחשי שיבהיר לו את חומרת מעשיו תוך התחשבות בתקופת מעצרו, כן הומלץ לשלבו במסגרת מאסרו בתוכניות ייעודיות למכורים לאלכוהול וסמים.
4. מתסקיר נפגע עבירה מיום 16.6.11, עולה כי המתלונן בן 26, מתגורר בבאר שבע ביחד עם בת זוגו, עבד בהרכבת רהיטים, בעברו השתמש בסמים ונגמל. כתוצאה ממעשי הנאשם נפגעה עינו הימנית, נוצר עיוות של גלגל העין, נגרמו לו שברים בעצם הקדמית וברצפת ארובת העין והוא נזקק להתערבות כירורגית דחופה; ולדבריו כיום מועמד לניתוח לעקירת עין נוכח הידרדרות שחלה במצבו ואי תפקודה של העין. כן נגרמו לו שברים במערת הלסת ונגרם לו חתך ארוך בזרועו השמאלית. ביום 1.4.11 נקבע לו דרגת נכות ע"י המוסד לביטוח לאומי בשיעור של 44% נכות רפואית ו- 60% אי כושר עבודה, מקבל קצבת נכות בסך של 1,300 ש"ח, אין לו הכנסה נוספת לאור הקושי למצוא מקום עבודה נוכח מצבו הרפואי. להתרשמות שרות המבחן, המתלונן טרם עיבד את משמעות הפגיעה והשלכותיה, סובל מתסמינים פוסט טראומטיים כמו הפרעות שינה, הסתגרות, תחושת אשמה, רגזנות וחוסר סבלנות, עצב ודיכאון, אובדן תחושת השליטה בחיים. התוצאה היא כרסום משמעותי ביכולת לקיים קשרים בינאישיים וכנגזרת אובדן מקור לתמיכה ולשיקום. מצבו הנפשי ביחד עם הפגיעה במראהו החיצוני, פגיעה שמלווה בתגובות דחייה מהחברה עד כי אי קבלתו למקום עבודה, גררו פגיעה בדימוי העצמי. בעקבות מצבי דחק לאחר שחרורו מבית החולים, שב לצרוך סמים ולאחר כמה שבועות החל תהליך גמילה ולאחריו השתלב בקהילה הטיפולית "הדרך", אלא שלאור תכיפות הטיפולים הרפואיים להם נזקק הוחלט על עזיבתו את הקהילה והוא שב לביתו, כיום עומד בקשר עם היחידה העירונית לטיפול בהתמכרויות. שרות המבחן התרשם מצעיר בעל כוחות ופוטנציאל חיוביים שהצליח להתמודד באופן מרשים עם רקע אישי קשה ולהיגמל מסמים ולחדול ממעורבות פלילית, אלא שהפגיעה טרפה את ניסיונותיו לשקם את חייו והוא זקוק מאוד לקשר טיפולי שיסייע לו להתמודד עם משמעות הפגיעה ועם הרגשות התוקפניים שהוא מנסה להדחיק. הומלץ על פיצוי כספי למתלונן שיאפשר לו לשקם את חייו.
5. כראיות לעונש מטעם המאשימה, הוצג העתק מגיליון הרישום הפלילי של הנאשם המלמד כי לחובתו שתי הרשעות בעבירות רכוש בגינן ריצה תקופת מאסר אחת בת כחודשיים. כן הוצג חומר רפואי המלמד על מצבו הרפואי הקשה של המתלונן ואישור מהמוסד לביטוח לאומי בדבר נכותו. בנוסף, בת זוגתו של המתלונן, שירה זוסקוביץ, עובדת סוציאלית בתפקידה, העידה על מצבו הרפואי והנפשי של המתלונן ועל הקושי הרב בו הוא נתקל במאמציו למצוא עבודה.
6. בפתח טיעוניה לעונש, הדגישה המאשימה את חומרת מעשיו של הנאשם אשר באותו הבוקר פגש באקראי את המתלונן ובילה עמו שעות ספורות, שעות שלא יכלו לרמוז על המשכו של היום ועל סופו המר, בסופן נתגלע בין השניים ויכוח מילולי, המתלונן הכה את הנאשם במצחו באמצעות יומן שאחז בידו ואז באופן בלתי מידתי ואכזרי דקר הנאשם, כאחוז אמוק, את המתלונן הישר בעינו הימנית והמשיך לדוקרו גם בזרועו השמאלית. לשיטת המאשימה, יש בעובדה שהנאשם נשא על גופו סכין כדי להעיד על מסוכנותו, מסוכנות שנשקפת גם מהעובדה שבשל עניין של מה בכך תקף באכזריות את המתלונן ללא כל התראה מוקדמת באחד מן המקומות הרגישים בגופו של אדם. נטען כי הנאשם בעל עבר פלילי לא מכביד אלא שעולה מתסקיר שרות המבחן כי הוא מכור לסמים ובעל מערכת ערכים שולית מופנמת וכי ישנו סיכוי שישוב ויפגע באחרים. ב"כ המאשימה וטענה עוד כי התסקיר מתאר את מכלול הנזקים אשר נגרמו למתלונן למן אותה פגיעה ובין היתר פגיעה פיזית בעטיה נזקק לניתוחים שונים, נקבעה לו נכות רפואית ודרגת אי כושר עבודה קבועה ע"י המוסד לביטוח לאומי והוא נזקק לטיפול נפשי. לסיכום, נטען כי זהו אחד התיקים החמורים ביותר בעבירה של חבלה בכוונה מחמירה הן בשל הקלות הבלתי נסבלת של שימוש בסכין והן בשל אופי הפגיעה אשר הסבה למתלונן חבלה אנושה לצמיתות. אשר על כן, עתרה ב"כ המאשימה להשית על הנאשם עונש מאסר ממושך, מאסר מותנה ופיצוי למתלונן.
7. בטיעוניו לעונש, פתח ב"כ הנאשם וביקש לעמוד על נסיבות האירוע. נטען כי הנאשם והמתלונן, שניהם מכורים לסמים, בילו ביחד את היום ושתו משקאות אלכוהוליים, התפתח ויכוח, המתלונן הכה את הנאשם והנאשם דקר אותו, לא היה זה מהלך מתוכנן שבוצע בשיקול דעת קר. ב"כ הנאשם הוסיף וטען כי הסכין נדרש לנאשם מטעמי הישרדות נוכח העובדה שהוא חסר בית ובכל יום נאלץ למצוא מקום לישון ופת לאכול. כן נטען כי הנאשם ללא עבר פלילי בעבירות אלימות, אינו אלים באופיו ודבר בחייו לא הצביע על היתכנות לאירוע מעין זה. הרשעתו בעבירות רכוש נובעת מכך שזרק אבן על חלון המוסד לביטוח לאומי על מנת לעורר את הרשויות לסייע לו בדיור. עוד נטען כי הנאשם הודה, לקח אחריות על תגובתו הבלתי מידתית ובכך חסך מזמנו של בית המשפט וייתר את העדתו של המתלונן. כן עמד ב"כ הנאשם על נסיבות חייו הקשות של הנאשם כפי שעולה מתסקיר שרות המבחן ונטען כי התרשמות שב"ס מתפקודו היא חיובית ובכך יש להצביע על דפוסי אישיות חיוביים של הנאשם. כן נטען כי הנאשם הביע אמפטיה למתלונן וצער רב, הפנים את חומרת מעשיו ומוכן לפצות את המתלונן. בסופו של יום, עתר ב"כ הנאשם לקבל את המלצות שרות המבחן ולהתחשב בתקופת מעצרו.
8. הנאשם הורשע, ע"פ הודאתו במסגרת הסדר טיעון, בעבירה של חבלה בכוונה מחמירה. חומרת מעשיו של הנאשם זועקת נוכח קלות הדעת בה בוצעו אל מול פגיעתו הקשה והרת הגורל של המתלונן.
רבות נכתב בפסיקות בתי המשפט אודות "תת תרבות הסכין" אשר הולכת ומעמיקה את שורשיה בארצנו וגובה קורבנות רבים. הסכין נשלפת כהרף עין, דקירות מחליפות את המלים. סכין אינה דרך לפתרון סכסוכים וכל שכן אינה דרך ביטוי. הנוהג להחזיק סכין על גופו של אדם, שלא כדין, פסול הוא מיסודו, תהא הסיבה אשר תהא, ויש בו כדי להזמין מעשים נפסדים בשעת כעס ומדון. על בתי המשפט לגלות אפס סובלנות כלפי המרהיבים עוז לשלוף את סכינם ולהעביר מסר מרתיע לפיו ישקול אדם האם להחזיק על גופו סכין וכל שכן להשתמש בה כנגד גופו של אחר; אין לפגוע בזכותו של אדם לחייו ולשלמות גופו. דווקא קלות הדעת והיעדר תכנון מוקדם הם שמוסיפים משנה חומרה, מאפיינים אלו הם הנעוצים בליבתה של תופעת "תת תרבות הסכין" אשר גובה קורבנות קשים כמו במקרה המונח לפתחנו. המתלונן, עלם צעיר שעתידו בפניו, נאלץ באבחת הסכין להתמודד עם מציאות קשה, עם פגיעה אקוטית בעינו ונטען שהינו עומד בפני ניתוח לכריתתה; מה גם, שמראהו החיצוני השתנה עד כי נטען כי עורר דחייה בקרב הצופה בו ונתקל בקושי עצום בקבלתו לעבודה לעיתים אך מפאת מראהו. תסקיר נפגע העבירה מלמד על מצבו הנפשי של המתלונן ועל הדרך הארוכה והלא פשוטה שעוד צפויה לו בחייו.
מתסקיר שרות המבחן בעניינו של הנאשם עולה תמונה של נאשם המכור מצעירותו לסמים קשים ולאלכוהול, אשר אינו חפץ בגמילה ואף נעדר כוחות נפש לכך. להתרשמות שרות המבחן, הנאשם עודנו מוסיף לסכן את שלום הציבור. לקולא, תשקלה נסיבות חייו הקשות אשר לבדו מתמודד בעולם.
בעת שיקולי הענישה נלקחו בחשבון הודאתו, גילו הצעיר, חודשי מעצרו ועברו הפלילי שאינו מכביד.
אשר על כן, לאחר ששקלתי את כל טענות הצדדים, בשים לב לחומרת העבירה ותוצאותיה ולגילו של הנאשם, הריני גוזרת עליו את העונשים הבאים:
א. 7 שנות מאסר החל מיום 9.9.10.
ב. מאסר על תנאי בן שנה חודשים והתנאי הוא שבמשך 3 שנים מתום ריצוי עונש המאסר לא יעבור הנאשם עבירות מהסוג בהן הורשע.
ג. פיצוי למתלונן בסך של 10,000 ש"ח, שישולם ב- 10 תשלומים חודשיים שווים ורצופים החל מיום 1/11/11.
זכות ערעור תוך 45 יום .
ניתנה היום, כ"א אלול תשע"א, 20 ספטמבר 2011, במעמד הנ"ל.