גזר דין בתיק ת"פ 1714-07

בתאריך 28.6.2010 הודה הנאשם 1 בעובדות כתב אישום מתוקן המכיל שני אישומים.

באישום האחד - מיוחסות לנאשם עבירות על פי סע' 220(1) ו- 220(2) לפקודת מס הכנסה (נוסח חדש), תשכ"א - 1961 (להלן: הפקודה) וזאת על יסוד הטענות כי במהלך שנת 2000 מכר דירות תמורת תקבול של כמליון ש"ח והשמיט סכום זה מדו"ח ההכנסות שלו.

באישום השני - מיוחסות לנאשם עבירות לפי סע' 220(5), סע' 200(1), 216, 215א' לפקודה וכן עבירות לפי סע' 117(ב)(8), 117 (א)13, 117(א)(4) לחוק מס ערך מוסף, תשל"ו - 1976 (להלן: החוק), וכן עבירות לפי סע' 98(א) לחוק מיסוי מקרקעין                          וזאת על יסוד הטענה כי משנת 2000 עד שנת 2007 מכר הנאשם, ביחד עם הנאשם עימו , נאשם 2, וחברה שהקימו לצורך הענין נאשמת 3 - דירות בבית חנינא בתמורה לכ- 1.3 מליון דולר מבלי שדיווחו על העסקאות לרשות המס ותוך שאפשרו לקונים להימלט מתשלום מס רכישה. פעילותו זו של נאשם 1, כפי שהודה בה, כללה חוסר דיווח לרשות המיסים על תחילת עיסוק של בניה ומכירת דירות, חוסר ניהול ספרים כמתחייב על פי הפקודה, חוסר דיווח על קבלת הכספים האמורים, אי דיווח לרשויות מס ערך מוסף, הימנעות מהוצאת חשבוניות מס וחוסר דיווח למנהל מיסוי מקרקעין על העסקאות במקרקעין ואי תשלום מיסים הנובעים מן הפעילות הכלכלית המתוארת.

הנאשם 1 הודה, כאמור, בכל העובדות המפורטות בכתב האישום המתוקן לרבות הטענה, כי השתמש במרמה, עורמה או תחבולה במזיד ומתוך כוונה להתחמק מתשלום מס הכנסה וכן השתמש במרמה ובתחבולה כדי לעזור לאחר להשתמט מתשלום מס ערך מוסף ומס רכישה.

הנאשם 1 הודה, כאמור, בכל העובדות המיוחסות לו כבר בתאריך 28.06.2010 והורשע על פי הודאתו. באותה עת, התביעה לא ביקשה להפריד את משפטו ממשפטם של נאשמים 2 ו-3. התנהלותם של צדדים אלה, המאשימה ונאשמים 2 ו-3, כפי שהיא גם מפורטת על פני פרוטוקולים רבים של לא פחות מ- 10 ישיבות נוספות, שהשתרעו על פני התקופה שמיום 28.06.2010 עד היום - גרמה לכך שדינו של נאשם 1 לא נגזר.

רק בתאריך 28.10.2012 התברר שאין מנוס משמיעת כל הראיות במשפטם של הנאשמים 2 ו-3 ומאז  הודיעה המאשימה שבדעתה להעיד את הנאשם 1 במשפטו של הנאשם 2 ולפיכך מבקשת היא שבפתח הדיון יגזר עונשו.

טענות הצדדים :

בישיבה מיום 28.06.2010 טענה המאשימה, כי העבירות בהן הודה הנאשם 1 על פי המסכת העובדתית המפורטת בכתב האישום המתוקן, מהווה גניבה מן הקופה הציבורית. לנאשם 1 הרשעות קודמות מתחומים שונים ובין היתר, הרשעה של בניה בלתי חוקית של אותן דירות שמכר, כפי שמכר, מבלי לדווח לרשויות המס ולשלם את המיסים המגיעים ממנו.

המאשימה הפנתה למדיניות הענישה לפיה העונש המקובל על עבירות מסוג זה הינו מאסר בפועל ומאסר על תנאי והיא מבקשת להשית על הנאשם  מס' 1 עונשים אלה.

ב"כ הנאשם 1 ביקש ליתן משקל רב לעובדה שהנאשם 1 הודה וחסך מזמנו של בית המשפט ומזמנם של העדים הרבים שרשומים בכתב האישום. הוא מתחרט על ביצוע העבירות ומאז ביצוען לא שלח את ידו בשום פעילות פלילית.

ב"כ הנאשם 1 הציג לבית המשפט מסמכים רפואיים אודות מצבו הבריאותי של הנאשם 1 ובעיקר בעיות קרדיאליות מהן הוא סובל.

דיון :

אין ספק שחומרת המעשים בהם הודה הנאשם 1 גדולה במיוחד. חומרה זו באה לידי ביטוי בהיקף הגדול של המעשים שכל כולם מיועדים להביא להשתמטות מכוונת מתשלום כל סוגי המיסים החלים על פעילות עסקית מהסוג שניהל הנאשם 1.

הנאשם 1 חזר על המעשים על פני תקופה ממושכת של שנים אחדות.

כמו כן, הנאשם 1 גרם גם לאחרים להשתמט מתשלום מיסים החלים עליהם בעת ביצוע עסקת מקרקעין.

הסכומים שהנאשם 1 השמיט מהכנסותיו והעובדה שבחלק ניכר מהזמן כלל לא דיווח על אותן הכנסות, מהווים נסיבה מחמירה גם כן.

בתי המשפט דנים נאשמים בעבירות מיסים המשמיטים סכומים מסוימים מהכנסותיהם או אינם מדווחים על סכומים כאלה ואחרים לתקופות מאסר, אולם, בניית מבנה שלם, שמסתבר שבנייתו נעשתה תוך הפרה של חוק התכנון והבניה, מכירת דירות ממנו לאנשים רבים והכל תוך התעלמות מכל החובות שחוקי המס מטילים על הנאשם 1, נראית כזלזול בוטה, מוחצן וחמור בהוראות החוק. אין ספק שמדובר באחד המקרים היותר קיצוניים של שיטתיות בהפרת חוקי המיסים.

בניגוד למקרים בהם מתבצעת העבירה בפרטיות ותוך התנהלות חשבונאית סמויה מעין הציבור, מדובר כאן בהקמת בנין שלם ומכירת הדירות בו בפומבי, תוך הפרה גלויה של החוק.

אל מול הנסיבות החמורות האמורות, קיימות הנסיבות המקלות כדלקמן: