כתב האישום וההרשעה
1. הנאשם הורשע לאחר ניהול הוכחות בביצוע אינוס, עבירה לפי סעיף 345(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן - "חוק העונשין").
2. סיפור המעשה המתואר בכתב האישום ואשר התקבל במסגרת הכרעת הדין הוא, כי הנאשם הכיר את המתלוננת כחודש ימים לפני ביצוע המעשה ובין השניים נוצרו קשרי ידידות. ביום 2.2.06, בשעה 23:00 לערך, נענתה המתלוננת להצעתו של הנאשם ונסעה עמו לבילוי בתל-אביב. בשובם מהבילוי עצר הנאשם את רכבו ביער באזור הסטף וטען בפני המתלוננת שאינו יכול להמשיך לנסוע מכיוון שמנוע הרכב התחמם. בשלב זה ניסה הנאשם לנשק את המתלוננת, אולם היא דרשה ממנו להפסיק זאת. הנאשם לא שעה לדרישת המתלוננת וניסה שוב לנשקה. על אף התנגדותה הפיזית הוריד הנאשם את משענת המושב בו ישבה המתלוננת, נשכב עליה והוריד את בגדיה התחתונים. הנאשם התגבר על התנגדותה של המתלוננת על ידי כך שהחזיק את ידיה בכוח ואיים עליה "אני אשבור לך את המפרקת". בשלב זה פסקה התנגדותה האקטיבית של המתלוננת, והנאשם החדיר את איבר מינו לאיבר מינה, עד שהגיע לפורקן.
3. הנאשם הודה בקיום יחסי מין עם המתלוננת, אולם טען להגנתו, טענה אשר לא התקבלה, כי יחסי המין נעשו בהסכמה.
4. לעת הטיעון לעונש ביקש ב"כ הנאשם, כי יוגש תסקיר של שירות המבחן בעניינו של הנאשם.
תסקיר שירות המבחן
5. מתסקיר שירות המבחן מיום 26.11.06 עולה, כי הנאשם בן 33, נשוי בשלישית ואב לשלושה ילדים: בן בגיל 12 מנישואיו הראשונים, בן בגיל 6 מנישואיו השניים ובת בגיל ארבעה חודשים מנישואיו הנוכחיים. שירות המבחן התרשם כי הנאשם מגיע מרקע משפחתי קשה, בעל חסכים ומצוקות רגשיות בשל תנאי גדילתו, אשר בשנים האחרונות עושה מאמצים לנהל אורך חיים תקין ויציב בתחום התעסוקתי ואף בתחום המשפחתי. הנאשם הביע לפני שירות המבחן כעס ותסכול על ההליכים המתנהלים נגדו, שכן הוא טוען לחפותו. בעברו היה הנאשם מעורב בפלילים, אך ניכר כי מזה עשר שנים חל שינוי בדפוסי התנהגותו, הוא הפסיק מעורבותו בביצוע עבירות ועובד באופן סדיר.
מתיאורו של הנאשם את נישואיו הנוכחיים עולה, כי יחסיו עם אשתו ידעו עליות ומורדות. בתקופת הריונה של אשתו חל משבר בנישואיו ושררה מתיחות ביניהם. זה היה הרקע לעובדה שחיפש, לדבריו, מין מזדמן מחוץ לנישואים. אשתו של הנאשם הדגישה לפני שירות המבחן, כי למרות הפגיעה הרגשית הקשה שחשה בשל בגידתו של הנאשם בה, תומכת היא בו וברצונה לשקם את חיי נישואיהם. היא שללה התנהגות כוחנית כלשהי מצד הנאשם כלפיה. לדבריה, העבירה שמיוחסת לו אינה אופיינית לדפוסי אישיותו ולהתנהגותו.
הנאשם הכחיש לפני שירות המבחן את ביצועה של העבירה. לדבריו, קיים מגע מיני עם המתלוננת בהסכמה מלאה. בעבר הייתה לו הצלחה עם נשים ומעולם לא כפה עצמו על אישה. לאור יחסו של הנאשם לביצוע העבירה נמנע שירות המבחן מליתן המלצה טיפולית בעניינו. עם זאת, הוסף בתסקיר המבחן, כי ניכר שלהליך המשפטי לאחר שנים ארוכות בהן לא נשפט ישנה השפעה קשה עבורו וכי הוא חידד עבורו גבול ברור להתנהגות.
ראיות לעונש ועיקרי טענות באי כוח הצדדים
6. ב"כ המאשימה הגיש רישום פלילי בדבר עברו של הנאשם כראיה לעונש. הנאשם נמנע מלהביא ראיות.
7. ב"כ המאשימה, עו"ד ניק קאופמן, טען, כי על אף שזכותו של נאשם לנהל הוכחות אזי במשפטים שעניינם עבירות מין, יש לשקלל במסגרת השיקולים לחומרה, את העובדה שהמתלוננת חויבה לשחזר את המעשה מושא המשפט על דוכן העדים. לשיטתו, ניצל הנאשם את ידידותה של המתלוננת עימו ואת האמון שנתנה בו, בכך שהסכימה ללכת עם הנאשם מתוך אמון מלא כי יכבד אותה ולא יפגע בה. ב"כ המאשימה ביקש, כי יוטל על הנאשם מאסר בפועל לתקופה שתתאים לחומרת המעשה שבו הורשע, מאסר על תנאי ופיצוי כספי למתלוננת. כמו כן, הפנה ב"כ המאשימה את תשומת הלב לכך כי קיימת חובה להטיל על הנאשם "עונש מזערי", על פי סעיף 355 לחוק העונשין.
8. ב"כ הנאשם, עו"ד קובי קמר, טען, כי אין מקום להחמיר עם נאשם שניצל את זכותו לנהל הוכחות, וכי לכל היותר ניתן להקל עם נאשם שהודה באישומים שיוחסו לו ואשר לא ניהל הוכחות. לשיטתו, אין לבוא חשבון עם נאשם שניצל את זכותו החוקית, שכן נאשמים יפחדו לנהל הוכחות רק בשל החשש מהתחשבנות שתהיה איתם על עצם העובדה שכפרו בהאשמות המיוחסות להם. ב"כ הנאשם הוסיף וטען, שלו הייתה המתלוננת מגלה התנגדות אקטיבית כלשהי ולא משתפת עם הנאשם פעולה לאחר האיום כי ישבור את מפרקתה, היה המסר של ההתנגדות ואי ההסכמה ברור הרבה יותר. לשיטתו, הערפל מבחינת הנאשם במקרה דנן היה גדול מאוד.
ב"כ הנאשם הוסיף וטען, כי לנושא העונש יש לבחון מה הייתה טיבה של אי ההסכמה, כמו גם מה היה האמצעי הפסול שהופעל על ידי הנאשם על המתלוננת כדי להשיג את אותה הסכמה לא קבילה. ככל שנאשם מפעיל כוח רב יותר או משתמש בנשק, או בסכין, או במכות, על העונש להיות חמור יותר. מאידך, ככל שהסבירות שהנאשם לקה בהבנה של אי ההסכמה, או כי המסר של ההתנגדות לא היה ברור דיו, מבלי להאשים את המתלוננת בכך, יש מקום להפחית בעונש.
ב"כ הנאשם הלין על כך, כי בעוד שבשנים עברו נדרשה הוכחה לאי הסכמה מפורשת, גלויה לעין הנאשם, מצד המתלוננת, הרי שכיום הנטל בעבירות מין הועבר לכתפי הנאשם. לדבריו, התרשם הנאשם, כי המתלוננת גילתה עניין בהיכרות עמו, כי נענתה לחיזוריו קודם למועד האירוע, ובמועד האירוע עצמו נסעה עמו לבלות. הנאשם הבין מכך שהיא מאוד מעוניינת בו, שכבש את לבה. מהתנהגותה בכל אותו ערב יכול היה הנאשם להסיק, כי המתלוננת מעוניינת בקשר עמו ואף בקיום יחסי מין. לא ניתן להטיל את כל האשמה על הצד הגברי. יש מקום, לשיטתו, לדרוש מהנשים לטובתן, לומר את המילה "לא" בצורה ברורה, זאת על מנת שלא להביא את הגבר לטעות בכוונותיהן. פעמים רבות לגבר נוח להבין מה שהוא רוצה ביחסים שבינו לבין האישה, וזאת כאשר האישה איננה מסבירה בצורה מסודרת את כוונותיה.
ב"כ הנאשם הדגיש את העובדה, כי העצירה של הרכב ביער "סטף" לא הייתה כדי לאנוס, שכן לנאשם לא הייתה כל מחשבת אונס. אם הרכב לא היה מתחמם היו מגיעים לביתה ואז או שהייתה מסכימה שיעלה לדירתה או שלא. לא היה מתבצע אונס מתחת לביתה.
ב"כ הנאשם הוסיף, כי למתלוננת לא נגרם כל נזק גופני ישיר, הוא לא תקף אותה, לא נותרה שריטה על גופה, היא לא נזקקה לטיפולים נפשיים, לא לפסיכולוג, לא לליווי של גוף כלשהו אשר תומך בנשים נפגעות, לא התבקש תסקיר קורבן ואין כל ראיה שהפגיעה בחייה של המתלוננת היא ברמה של נאנסות שעברו מעשים קשים, ובכך יש להתחשב בעניין עונשו של הנאשם. עוד הוסיף ב"כ הנאשם וטען, כי ב"כ המאשימה טען לעונש בתיק זה בשפה רפה ומכאן יש ללמוד, כי אין המאשימה מבקשת להחמיר בעונשו של הנאשם. זאת אף לא נטען על ידה, ובצדק רב. לדבריו, המסר שהעביר ב"כ המאשימה, הוא לעונש מתון לאור הנסיבות המיוחדות בתיק זה.
עוד נטען, כי במקרה דנן יש פרמטרים המאפשרים חריגה מאוד משמעותית ממדיניות הענישה בעבירות מין. הדברים מתבטאים בכך, בין השאר, שהנאשם התקשר אל המתלוננת למחרת בבוקר על מנת להעירה ולוודא כי קמה לעבודתה כפי שביקשה, ושוב התקשר אליה בשעת צהריים וגילה בה עניין. למי שמעוניין לראות במעשהו של הנאשם משום אונס, יש במעשים המאוחרים של הנאשם משום ביטוי של צער, חרטה ורגישות על אשר נעשה. ב"כ הנאשם הפנה למפורט בתסקיר שירות המבחן בדבר נסיבות חייו הקשות של הנאשם. המדובר בדור שצמח בבתים קשים אשר לא העניקו חום ואהבה, לא ידעו ללטף ולא ידעו להעביר מסר כיצד יש לנהוג בזולת. הנאשם עובד קשה לפרנסתו, הוא דואג לילדיו ולאשתו ועל אף עברו הפלילי שיקם את עצמו בצורה מופלאה. בגלל המקרה האומלל הזה, הכל עלול לרדת לטמיון. לדבריו, יש לרחם על הנאשם ולהתחשב בו ולא להטיל עליו מאסר כלל, ואם יוטל מאסר יש לעשות זאת באורח מתון.
9. הנאשם שב על דבריו, כי חשוב לו לומר שלא עשה את המעשה שיוחס לו בכתב האישום, ואינו רוצה שילדיו יסתכלו עליו כמי שישב בכלא והודה בדבר שלא עשה. הוא מאמין, כי בית המשפט יעשה את הדבר הנכון.
דיון