הנאשם הורשע, בהמשך להודייתו, בעבירה של
חבלה בכוונה מחמירה לפי סעיף 329(א)(6) לחוק העונשין, התשל"ז-1977.
מכתב האישום ומהודיית הנאשם עולה, כי ביום 8/7/05 סמוך לשעה 12:00, הגיע הנאשם לביתה של המתלוננת, דפק על דלת ביתה ואמר כי הביא עמו דבר דואר עבור אחיה. משפתחה המתלוננת את דלת ביתה, שפך עליה הנאשם חומצה, בכוונה להטיל בה נכות או מום, או בכוונה לגרום לה לחבלה חמורה.
כתוצאה ממעשי הנאשם, נגרמה למתלוננת כוויה במרכז קרנית עין ימין עם איסכמיה (פגיעה באספקת הדם) של הלחמית בחלק התחתון והיא אושפזה למשך 5 ימים.
הצדדים הגיעו להסדר, לפיו הנאשם יודה במיוחס לו וטווח הענישה שיוצג לביהמ"ש יהא בין שנה ל-4 שנים, כאשר הסניגור יבקש לאמץ את הרף התחתון והתביעה תבקש לאמץ את הרף העליון. כן הוסכם, כי יוטל על הנאשם מאסר מותנה וכי יחויב לפצות את המתלוננת.
מתצהיר קורבן העבירה (ת/1), שהוגש בהסכמה, עולה, כי בשל חששה מהמשך פגיעה בה, שהתה המתלוננת, לאחר ששוחררה מביה"ח, במקלט לנשים מוכות בירושלים, במשך 3 שבועות.
עוד הצהירה המתלוננת כי בעקבות האירוע נפגע חוש הטעם שלה ובמשך חודשיים היא נזקקה לטיפול באמצעות משככי כאבים.
כן הצהירה המתלוננת על ההשלכות הנפשיות הקשות, שנגרמו לה בעטיו של האירוע נשוא דיוננו.
עיון בפלט המרשם בפלילים (ת/2) מעלה, כי לחובת הנאשם 4 הרשעות פליליות קודמות בגין עבירות אלימות, הסגת גבול וסמים.
ב"כ המאשימה עמדה בטיעוניה על כך שלמעשי הנאשם אין, לכאורה, מניע. הנאשם והמתלוננת אינם מכירים כלל, ולדעתה, עולה החשד כי נשלח לבצע מעשיו ע"י מאן דהוא אחר. הנאשם לא חשף בחקירתו את המניע למעשיו, מה שממשיך להעמיד את המתלוננת בסיכון.
עוד עמדה ב"כ המאשימה על חומרת העבירה ונסיבותיה. המתלוננת נפגעה בביתה, שהוא מבצרה, לאחר שהמתלונן, מן הסתם, תכנן מעשיו והצטייד בחומצה. ב"כ המאשימה לא התעלמה מכך, שככל הנראה לא נגרם למתלוננת נזק בלתי הפיך, אך לדעתה, היה האירוע עלול להסתיים בפגיעה חמורה ובלתי הפיכה.
כן עמדה ב"כ המאשימה על האמור בתצהירה של המתלוננת (ת/1) ועל עברו הפלילי של הנאשם. בהתחשב בכל האמור לעיל ביקשה התובעת לגזור על הנאשם 4 שנות מאסר בפועל וכן מאסר מותנה ולהשית עליו פיצוי לטובת המתלוננת.
ב"כ הנאשם גרס, כי יש ליתן משקל ל"מבחן התוצאה". לדעתו, למתלוננת נגרם נזק קל בלבד ולא הוגשה חוות דעת רפואית, המעידה על נזקים שנגרמו לה.
ב"כ הנאשם ביקש לשקול לקולא את הודיית הנאשם ואת הצער שהביע, עוד בשלב החקירה. עוד ביקש לשקול את העובדה, כי הנאשם הוא אב ל-3 ילדים (ס/1) המטפל באימו החולה (ס/2 ו-ס/3).
הסניגור עמד על מצבו הכלכלי הקשה של הנאשם וביקש להתחשב גם בכך.
העבירה שעבר הנאשם ונסיבותיה חמורות.
כוונת הנאשם היתה לפגוע קשות במתלוננת ואך כפסע היה בינה לבין גרימת נזק חמור. רק למרבה המזל הפגיעה
הפיזית במתלוננת לא היתה חמורה, אך כעולה מתצהירה נותרו עדיין צלקות בנפשה.
הפגיעה הפיזית והנפשית במתלוננת וכוונת הנאשם לפגוע בה פיזית ולגרום לה מום או נכות או חבלה חמורה, מחייבים התייחסות מחמירה המוקיעה מעשים מעין אלו.
מעשהו של הנאשם הנו חלק מגל האלימות, הפושה בחברה הישראלית. נכונותם של אנשים לפתור סכסוכיהם באמצעים אלימים הולכת וגואה ומפילה חיתתה על אנשים תמימים. גם לתת תרבות אלימה זו, יש ליתן משקל ממשי בגזר הדין.
כמו כן, אתן משקל לחומרה לעברו הפלילי של הנאשם הכולל עבירות אלימות.