1. הנאשם, חיים בן הרוש, הורשע לאחר ניהול משפט הוכחות בעבירות הריגה, לפי סעיף 298 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן:
"חוק העונשין"), נהיגה שגרמה לחבלה של ממש, לפי סעיף 62(2) ביחד עם סעיף 38(3) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א-1961 (להלן:
"פקודת התעבורה") ונהיגה ללא רשיון רכב תקף, לפי סעיף 2 לפקודת התעבורה.
העובדות הצריכות לעניין פורטו בהרחבה בהכרעת הדין, ולהלן תמציתן.
הנאשם, יליד שנת 1982, נהג, בתאריך 27.6.03 סמוך לשעה 18:45, ברכב מסוג G.M.C מ.ר. 7902208, השייך לאביו, בכביש 444 לכיוון העיר אלעד.
כפי שנקבע בהכרעת הדין, חצה הנאשם קו הפרדה רצוף וחסם את נתיב נסיעתו של רכב פרטי מסוג דייהטסו מ.ר. 7371783, אשר יצא מאלעד, והיה נהוג בידי מר אפרים אליהו (להלן:
"אפרים").
שניות ספורות לאחר שהנאשם חדר עם רכבו לנתיב נסיעתו של הדייהטסו, התרחשה תאונה מחרידה כאשר ה-G.M.C פוגע ברכב אשר נסע מולו והודף אותו לעבר הנתיב הנגדי, שם נפגע רכב זה ע"י מכונית מסוג מיצובישי אשר נסעה בדרך, כיוון נסיעתו של הנאשם.
התאונה התרחשה ביום ו' בשבוע זמן קצר לפני כניסת השבת, כאשר אצה לנאשם הדרך להגיע לעיר מגוריו אלעד, על מנת לסיים ההכנות לשבת, טרם כניסתה.
הכביש בו התרחשה התאונה הינו כביש אספלט סלול יבש ותקין, מזג האוויר במועד התאונה היה נאה, הראות טובה ובשעת התאונה שרר עדיין אור יום. שדה הראיה לפנים בכיוון נסיעת הנאשם ועד למקום התאונה, היה כ-270 מ'.
בהכרעת הדין קבעתי כי הנאשם עקף רכב אשר נסע לפניו, כאשר אותה עקיפה בוצעה בקטע כביש בו מצוי נתיב נסיעה אחד לכל כיוון, והדרך תחומה משני צידיה ע"י מעקות בטיחות. ועוד נקבע כי:
"שולי הכביש הינם צרים, ובעיקר אמורים הדברים לגבי הנתיב הנגדי, שם מדובר בשוליים צרים במיוחד. הנאשם נסע בעקומה ימנית קלה, כאשר אצה לו הדרך להגיע למקום מגוריו, על מנת להשלים את ההכנות הדרושות, טרם כניסת השבת. הנאשם היה מודע לכך כי באותו קטע כביש מצוי קו הפרדה רצוף, האוסר, בתכלית האיסור, לבצע עקיפה, מאחר שזו מעמידה בסכנה את המשתמשים בדרך, בין משום העדר שדה ראיה מספיק ובין מכל סיבה אחרת"
כמו כן, נקבע בהכרעת הדין כי הנאשם היה מודע לאפשרות כי תתרחש תאונה חזיתית, שבה התוצאות עלולות להיות קטלניות והוא נטל, במודע, את הסיכון כי כך יקרה, ובהתנהגותו זו הימר הן על חייו שלו והן על חיי הנוסעים בנתיב הנגדי.
תוצאת ההתנגשות בין כלי הרכב היתה נוראה מכל: שתי נוסעות ברכב הדייהטסו, חדווה אליהו ז"ל ובתה רעות ז"ל, שהיתה בת כ-10 חודשים, קיפחו את חייהן, ושלושה ילדים נוספים: ליאל, יצחק ואיתיאל נפצעו באורח קשה. בעיקר יש לציין את פציעתה החמורה של ליאל אשר נשקפה סכנה מוחשית לחייה, ורק כעבור מספר ימים שבה להכרתה. אפרים, נהג הדייהטסו נפצע אף הוא במהלך אותה תאונה.
שניים מנוסעי המיצובישי אשר פגע בדייהטסו, לאחר שרכב זה הועף אל הנתיב הנגדי, נפצעו גם הם, כמתואר בכתב האישום.
תאונה קשה זו מצטרפת לשרשרת ארוכה, ארוכה מידיי, של תאונות דרכים בהן, למרבה הצער ודאבון הלב, מקפחים את חייהם נוסעים ברכב והולכי רגל תמימים, כתוצאה מנהיגה פזיזה של נהגים משולחי רסן וחסרי אחריות, כדוגמת הנאשם.
הנאשם כפר באשמת ההריגה, וטענתו המרכזית היתה כי חציית קו ההפרדה הרצוף נעשתה עקב תרדמה פתאומית שנפלה עליו, ולא כתוצאה מעקיפה מודעת ומחושבת של רכב אשר נסע לפניו. גרסה זו נדחתה ע"י ביהמ"ש, בהסתמך, בראש ובראשונה, על שתי הודעות שמסר הנאשם במשטרה (ת/8 ות/9), בסמוך להתרחשות התאונה, ועל הממצאים האחרים שנתגלו בזירת התאונה, כעולה מדו"ח הבוחן המשטרתי.
2. בשל גילו הצעיר, הופנה הנאשם אל שירות המבחן לצורך הכנת תסקיר מבחן בעניינו.
מהתסקיר, מיום 27.9.06, עולה כי מדובר בצעיר כבן 24 (במועד הכנת התסקיר), נשוי ואב לילד כבן שנה. הנאשם סובל ממחלת הסוכרת, ועד לאחרונה התגורר עם הוריו אשתו ובנו בירושלים, אך כחודש לפני מועד הכנת התסקיר, עברו בני הזוג ביחד עם בנם, להתגורר בדירה שכורה. אירוע התאונה הטרגי היווה מבחינתו של הנאשם נקודת מפנה בחייו, וגרר בעקבותיו משבר נפשי עמוק. בשיחות עם הנאשם ניכר היה עליו כי הוא נתון במצב של בלבול והצפה רגשית, דבר שהקשה על התקשורת עימו. כמו כן, נצפו תגובות פוסט-טראומטיות וכן תגובות חרדה, המלווה בקשיי שינה ופחדים.
אביו של הנאשם כבן 40, נכה ומרותק לכסא גלגלים, האם כבת 40 הינה עקרת בית. האם היא אשתו השנייה של האב, לה נישא לאחר גירושיו מאמו הביולוגית של הנאשם. הנאשם הינו הבן הבכור במשפחה, ולו שישה אחים נוספים בגילאי 12-21, ארבעה מהם הינם אחיו מאמו הביולוגית. לאחר גירושי הוריו, קיבל האב אפוטרופסות על הילדים, והנאשם אינו מקיים כל קשר עם אמו.
הנאשם ניהל, בדרך כלל, אורח חיים דתי ואף למד בישיבה, אך בשלב מסוים נטש את ספסל הלימודים והחל לעבוד כקצב. עד למעורבותו בתאונה, תואר הנאשם ע"י בני משפחתו כבחור חברותי, רגיש, חיוני, ובעל תפיסת ערכית חיובית. בהיותו כבן 18, נשא הנאשם אישה, אך כעבור שנה ומחצה הסתיימו נישואיו אלה ביוזמתו של הנאשם, והוא שב להתגורר בבית הוריו באלעד ועבד בחנות מכולת. באותה תקופה צבר הנאשם חובות כבדים בעקבות נישואיו ותהליך הגירושין.
התאונה המחרידה התרחשה בהיות הנאשם כבן 21, ומאז השתנו חייו לבלי היכר, בהיותו מודע לכך כי אותה תאונה התרחשה באשמתו. מאז אותו אירוע טרגי, מתקשה הנאשם לתפקד ולישון, והוא סובל מסיוטים ופחדים מתגברים. תקופה קצרה לאחר התאונה, נשא לו הנאשם אישה שנייה, חוזרת בתשובה, והשניים מנהלים, כיום, אורח חיים דתי- חרדי.