1. ביום 2.6.05 הגישה המאשימה לבית משפט השלום בנצרת (ת.פ. 2701/05) כתב אישום נגד הנאשם. בישיבה מיום 12.9.05 הודיעה ב"כ המאשימה, כי מחמת שגגה הוגש כתב האישום לבית משפט השלום וביקשה להעביר את התיק לבית המשפט המחוזי. בית משפט השלום (כב' הנשיא כתילי) נעתר לבקשה והתיק הועבר לבית משפט זה.
2. הנאשם כפר תחילה בעובדות כתב האישום ואף הגיש בקשה (ב"ש 1637/06) לביטול כתב האישום. ביום 24.1.08 הודיעו הצדדים על הסדר טיעון, לפיו, חזר בו הנאשם מכפירתו, הודה בכתב אישום מתוקן והורשע בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום המתוקן - 3 עבירות של קבלת דבר במרמה, לפי סעיף 415 רישא לחוק העונשין, התשל"ז - 1977. בגדרו של הסדר הטיעון, הוסכם, כי הנאשם יופנה לשירות המבחן להגשת תסקיר בעניינו, ובאשר לעונש הוסכם, כי מבחינת ההגנה, הטיעון לעונש יהיה חופשי בכל מצב, אך מבחינת המאשימה, אם התסקיר יהיה חיובי, תבקש המאשימה עונש של מאסר ולא תתנגד שירוצה בעבודות שירות; ואם התסקיר יהיה שלילי, תעתור המאשימה למאסר בפועל מאחורי סורג ובריח. עוד הוסכם בגדרו של הסדר הטיעון, כי העונש יכלול רכיב של פיצויים למתלוננים, קנס ומאסר על תנאי.
3. קצין המבחן בתסקירו מיום 18.3.08, נמנע ממתן המלצה טיפולית בעניינו של הנאשם, אך סבר, כי יש מקום לשקול את האפשרות שלא למצות את חומרת הדין עם הנאשם בנוסף לענישה מותנית מרתיעה ופיצויים למתלוננים, שעשויים להיות עונשים אפקטיביים במקרה זה.
4. בישיבה מיום 27.3.08 הודיע ב"כ המאשימה, כי לשיטתו התסקיר שהוגשו בעניינו של הנאשם הינו שלילי ומשכך תעתור המאשימה לעונש מאסר בפועל ממש מאחורי סורג ובריח, אולם לאחר דין ודברים עם הנאשם ובא כוחו, סוכם, כי תינתן הזדמנות לנאשם להביע רצון טוב וכוונה אמיתית לפצות את המתלוננים על ידי הפקדת סכום של 30,000 ש"ח בקופת בית המשפט; אם תנאי זה יבוצע, מוסכם על שני הצדדים, כי יוטל על הנאשם עונש מאסר שירוצה בעבודות שירות.
בישיבה מיום 18.6.08, הודיע ב"כ הנאשם, כי הנאשם הצליח לגייס סך 10,000 ש"ח וביקש לשלם את היתרה בתשלומים, אך בקשתו לא נענתה והצדדים נתבקשו לטעון לעונש.
5. ב"כ המאשימה הפנה להרשעותיו הקודמות של הנאשם (ת/1), הכוללות הרשעה בעבירת שוד מזוין (הרשעה מס' 5) - עבירה מיום 5.1.00, בגינה נדון הנאשם ביום 1.11.00 למאסר למשך 45 חודשים.
ב"כ המאשימה ביקש לגזור על הנאשם מאסר בפועל, שלא ירוצה בעבודות שירות, מאסר על תנאי ופיצוי למתלוננים בהדגישו, שאף שהנאשם ביצע סדרת עבירות המרמה לפני 9 שנים, ברור מעיון בגליון הרשעותיו הקודמות, שהוא לא למד את הלקח, לא זנח את דרך הפשע והתמיד בדרכו העבריינית. עוד נטען, כי מדובר בנאשם שמזלזל בחוק ובאנשים, מחפש אנשים שרוצים למכור את רכבם וגונב להם את הרכב. ב"כ המאשימה הוסיף וטען, כי חרף חלוף הזמן הרב, טרם זכו המתלוננים לקבל פיצוי מטעם הנאשם, אשר לא הפקיד סך 30,000 ש"ח, סכום שהיה אמור להוות פיצוי חלקי, דבר המוסיף כיעור להתנהגותו.
מאידך, ביקש הסניגור ליתן הזדמנות לנאשם ולהקל בעונשו בהדגישו, כי אין תועלת בהטלת מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח וביקש להסתפק במאסר שירוצה בעבודות שירות. הסניגור עמד על נסיבותיו האישיות של הנאשם בציינו, כי הנאשם ערך שינוי מהותי בחייו וכיום הוא עובד בשיפוצים, מרוצה מעבודתו ומביע שאיפה להתפתחות והצלחה. עוד נטען, כי הנאשם מביע חרטה על מעשיו, שבוצעו לפני 9 שנים, ומאז עברה תקופה ארוכה, ומבקש להתחשב בהודאתו, שחסכה זמן שיפוטי יקר.
6. כמו כן, שמעתי את דברי הנאשם אשר טען, כי מאז שריצה את עונש המאסר שהושת עליו בבית המשפט המחוזי בחיפה בגין עבירת השוד המזוין, לא ביצע עבירות נוספות. הנאשם הוסיף, כי הוא מתחרט על מה שקרה וכי כיום הוא נכנס לדרך חיים תקינה וטובה. אף שלא עלה בידו לגייס את סכום הפיצוי בסך 30,000 ש"ח אלא רק 10,000 ש"ח, טען הנאשם, כי הוא "רוצה לשלם מהלב".
7. הנאשם חטא בשלוש עבירות חמורות ומכוערות של קבלת דבר במרמה, כמתואר בעובדות כתב האישום המתוקן.
ביום 9.3.99 קיבל הנאשם במרמה את רכבו של המתלונן, מר ארז גל; משנפגשו השניים בסניף הדואר בקניון לב העיר בנצרת עילית, אמר הנאשם למתלונן, כי עתה יסע לבנק שלו על מנת למשוך את הכסף; הנאשם ובחורה שהתלוותה אליו, עלו לרכב המתלונן והמתלונן נותר ליד סניף הדואר להמתין לשובם, אך הנאשם לא שב עם הרכב וגנב אותו מן המתלונן ובהמשך מכר את הרכב לבעל מגרש מכוניות.
ביום 14.3.99 קיבל הנאשם במרמה את רכבו של המתלונן, מר יהושע סגל; משנפגשו השניים בבית אמו של הנאשם כדי שהנאשם ישלם למתלונן את יתרת מחיר הרכב בסך 20,000 ש"ח, אמר הנאשם למתלונן, כי ימתין לו בבית אמו עד שהנאשם יסע לבנק להביא את הסכום, אך הנאשם לא שב לבית אמו ולקח עמו את הרכב של המתלונן ובהמשך מכר את הרכב לאדם המתגורר בטייבה.
ביום 19.4.99 קיבל הנאשם במרמה את רכבו של המתלונן, מר סעדיה חג'בי; משנפגשו השניים בסניף הדואר בנצרת עילית וביצעו העברת בעלות על הרכב, ביקש הנאשם לנהוג ברכב עד לסניף הבנק בנצרת, אך באמצע הדרך ביקש הנאשם מן המתלונן לרדת מן הרכב להחליף את הנאשם בנהיגה בו; ברגע שירד המתלונן מן הרכב, האיץ הנאשם את המהירות ונמלט עם הרכב מן המקום. בהמשך מכר הנאשם את הרכב לאדם בשם יצחק ממיה.
8. לחובת הנאשם עבירות רכוש, מרמה ואלימות. הנאשם היה מעורב בעבירות פליליות למן שנת 91. בשנים 91, 92 ביצע הנאשם עבירות של תגרה במקום ציבורי, ביצוע עבודות ללא היתר, תקיפה סתם והפרעת שוטר במילוי תפקידו. בשנת 96 ביצע הנאשם עבירה של חבלה ופציעה על ידי שניים או יותר. בשנת 99 ביצע הנאשם את העבירות נשוא תיק דנן וכן עבירות נוספות של גניבת רכב, שימוש במסמך מזויף, זיוף וקבלת דבר במרמה. בשנת 2000 ביצע הנאשם עבירות של שוד מזוין, התחזות כאחר במטרה לזכות בנכס לא לו, מרמה בנסיבות מחמירות וגניבה (כאמור, בגין עבירות אלה נדון הנאשם ביום 1.11.00 ל- 45 חודשי מאסר בפועל). בשנת 02 ביצע הנאשם עבירה של בריחה ממשמר חוקי.
בשים לב לחומרת העבירות שבוצעו על ידי הנאשם במקרה דנן, לנסיבות ביצוען, תוך ניצול טוב לבם של האנשים וזלזול בהם, בזכויותיהם והפגנת חוסר מורא של כל דין, ובשים לב להרשעותיו הקודמות של הנאשם, הכוללות עבירות מאותו סוג, כמפורט לעיל, מן הראוי להחמיר בעונשו של הנאשם, לא כל שכן, כשהוא לא טרח, חרף הזמן הרב שעמד לרשותו, להפקיד את סכום הפיצוי בסך 30,000 ש"ח, שהיה אמור לשמש פיצוי חלקי לאותם מתלוננים שהוא רימה והסב להם נזקים כספיים משמעותיים, כמפורט בעובדות כתב האישום המתוקן, ועגמת נפש רבה.
יחד עם זאת, למרות חומרתם של מעשי הנאשם והצורך הברור להעניש בגינם ולהרתיע את הציבור כולו מפניהם, יש לבחון כל מקרה לגופו ולערוך איזון ראוי בין האינטרס הציבורי של גמול והרתעה לבין נסיבותיו האישיות של הנאשם (ראה: ע"פ 7876/06
מדינת ישראל נ'
פלוני, פסק דין מיום 21.2.08).
במקרה דנן, עומדים לזכותו של הנאשם שיקולים לא מעטים להקלה בעונשו.
ראשית, הזמן הרב שחלף מאז ביצוע העבירות (בחודשים מרץ ואפריל 99) ועד הגשת כתב האישום לראשונה ביום 19.12.05, היינו, תקופה שלמעלה מ- 5 שנים וחצי. בעניין זה כבר נפסק, כי "
עונש הניתן בריחוק זמן מביצוע העבירה מאבד הרבה מאוד מכוח ההרתעה שלו, ומאידך גיסא - הנאשם כבר נטל חלק לא קטן מעונשו כאשר חרב הדין התהפכה מעל ראשו - והוא במצב שאינו יודע מה גורלו - במשך תקופה החורגת מכל מידה סבירה" (ראה: ע"פ 786/86
מדינת ישראל נ'
שלום הלוי ואח'). יחד עם זאת יצויין, כי התארכות ההליכים למן העברת התיק לבית המשפט המחוזי היתה בעיקר בעטיו של הנאשם, שלא התייצב לדיונים לא מעטים והחליף את ייצוגו לא אחת.
שנית, הנאשם הודה בעובדות כתב האישום המתוקן והביע חרטה על מעשיו. התרשמתי מכנות חרטתו של הנאשם. הדבר אף עולה מתסקירו של קצין המבחן אשר ציין, כי הנאשם מקבל אחריות מלאה למיוחס לו, התחבר לכשלונו והביע חרטה בגין מעשיו. בשיחה עם קצין המבחן, הנאשם דיבר על דפוסי העבר תוך כדי גילוי בושה.