השופטת ר. יפה-כ"ץ, אב"ד:
1. בעקבות הסדר טיעון שנערך בין הצדדים, תוקן כתב האישום שהוגש כנגד הנאשם והוא הודה בעובדות שבכתב האישום המתוקן והורשע בעבירות מין ואלימות שביצע כלפי בת זוגו ובתה הקטנה.
בהתאם לאמור בכתב האישום המתוקן, עולה כי הנאשם היה בן זוגה של א.ט. (להלן: "המתלוננת") והתגורר יחד עמה ועם בתה (קטינה ילידת 10/9/01, להלן: "הקטינה") בדירה באילת.
מהאישום הראשוןשל כתב האישום המתוקן עולה, כי במהלך החודשים יוני עד אוקטובר 2006 ועד עובר למעצרו של הנאשם, במועדים שאינם ידועים למאשימה במדוייק, בדירה, תקף הנאשם את הקטינה בכך שדרש ממנה לאכול ולסיים את האוכל שבצלחת והיכה אותה בגבה ובישבנה. באותה תקופה, גם תקף הנאשם את הקטינה מספר פעמים והיכה אותה בגופה, לאחר שסרבה ללכת לישון.
במעשיו אלה, תקף הנאשם את הקטינה בהיותו אחראי עליה ולכן הורשע במספר עבירות של תקיפת קטין על ידי אחראי לפי סעיף 368ב(א) סייפא לחוק העונשין, תשל"ז - 1977 (להלן: "חוק העונשין").
מהאישום השני של כתב האישום המתוקן עולה, כי סמוך לחודש ספטמבר 2006, בדירה, במועד מדוייק שאינו ידוע, תקף הנאשם את המתלוננת בכך שהיכה אותה וכתוצאה מכך ירד דם משפתיה. המתלוננת ביקשה לעזוב את הדירה ואת הנאשם והתחננה בפניו שיתיר לה ללכת, אך הנאשם איים על המתלוננת שיפגע בה ואמר לה, שאם תעז לפתוח את הדלת או לברוח מפניו, ירצח אותה ויתאבד. לאחר מכן, דרש הנאשם מהמתלוננת שתכנס לחדר השינה ותתפשט, והמתלוננת, בשל חששה מהנאשם, עשתה כדבריו. בחדר דחף הנאשם את המתלוננת על המיטה והחדיר את איבר מינו לאיבר מינה עד שהגיע לסיפוק מיני.
במעשיו אלה, תקף הנאשם את המתלוננת שהיא בת זוגו, איים עליה שיפגע בה ובעל אותה שלא בהסכמתה החופשית ולכן, הורשע בעבירות של אינוס לפי סעיף 345(א)(1) לחוק העונשין, תקיפת בת זוג לפי סעיף 382(ג) + 380 לחוק העונשין ואיומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין.
מהעובדות באישום השלישיעולה, כי בתאריך 26/9/06, סמוך לשעת צהריים, בדירה, כעס הנאשם על המתלוננת ואיים עליה שיפגע בה בכך שאמר לה שיעיף אותה ואת הקטינה מהחלון אם ללא תתייחס אליו. לאחר מכן, שב ואיים עליה הנאשם ואמר לה, שהוא ישב בכלא אבל יהרוג אותן (את המתלוננת ובתה) אחת אחת. לאחר מכן, כאשר המתלוננת נפנתה ללכת לישון, נכנס הנאשם לחדר אחריה ודרש ממנה להתפשט. המתלוננת סרבה, אולם הנאשם הפשיט אותה והכריח אותה לגעת בחזה ובאיבר מינה כדי לגרום לו סיפוק וגירוי מיני. באותה עת, אונן הנאשם לפני המתלוננת והחדיר מספר פעמים את אצבעות ידו לאיבר מינה עד שהגיע לסיפוק מיני.
במעשיו אלה, בעל הנאשם את המתלוננת שלא בהסכמתה החופשית, ביצע בה מעשים מגונים ללא הסכמתה, איים עליה ותקף אותה ולכן הורשע, בעבירות של אינוס לפי סעיף 345(א)(1) לחוק העונשין, מעשה מגונה לפי סעיף 348(ג) לחוק העונשין, תקיפת בת זוג לפי סעיף 382(ב)(1) + 379 לחוק העונשין ו-איומים - 2 עבירות לפי סעיף 192 לחוק העונשין.
מהעובדות נשוא
האישום הרביעי עולה, כי בתאריך 27/9/06, בשעות הבוקר, היה אביה של המתלוננת בדירה ואמור היה לעזוב את הדירה באותו יום יחד עם המתלוננת והקטינה. הנאשם הבחין במתלוננת, שהיא אורזת תיקים כדי לעזוב את הדירה, ודרש ממנה שתשאיר לו כסף. המתלוננת ביקשה מהנאשם שיאפשר לאביה שינוח מעט בדירה לפני שהוא עוזב, אך הנאשם סרב ואיים על המתלוננת, על אביה ועל הקטינה ואמר להם, כי אם האב לא יעזוב את הדירה מיד הוא יסגור את הדלת ויהרוג אותם אחד אחד. הנאשם גם דרש מהמתלוננת שתקח מאביה כסף, והיא אכן לקחה ממנו 50 ש"ח ומסרה אותם לנאשם.
הקטינה ואביה של המתלוננת עזבו את הדירה ואז הנאשם דרש מהמתלוננת, שתסגור את הדלת ואמר לה, שהוא גומר אותה עכשיו ויכניס לה מכות. המתלוננת נבהלה, הותירה את התיקים בפתח הדירה ונמלטה מהדירה, כשהנאשם דולק אחריה וצועק לעברה שירצח אותה. המתלוננת, אביה והקטינה נכנסו למונית, נסעו לשדה התעופה ועזבו את אילת.
בגין מעשיו נשוא אישום זה, הורשע הנאשם בביצוע 2 עבירות של איומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין.
מהעובדות של
האישום החמישי עולה, כי באותו יום, 27/9/06, בין השעות 16:00 ו-18:15, לאחר שהמתלוננת אביה והקטינה ברחו מהדירה ויצאו מאילת, שלח הנאשם הודעות SMSלטלפון הנייד של המתלוננת ובהן איים על המתלוננת שיפגע בה: "
תודה שהשארת אותי ללא כסף, אבל לכל דבר יש מחיר, צפי בקרוב לביקור של החברים שלי"; "
נמאס לי מהמשחקים שלך המגעילים, מחר ניפגש אצלך בבית" ו- "
יוצא עכשיו לכוון שלך".
במעשיו אלה, איים הנאשם על המתלוננת ולכן הורשע ב-3 עבירות של איומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין.
2. בהסדר הטיעון הוסכם בין הצדדים, כי יעתרו במשותף לביהמ"ש לגזור על הנאשם עונש של מאסר בפועל למשך 6 שנים בניכוי ימי המעצר, מאסר על תנאי ארוך ומרתיע ופיצוי בסך 25,000 ש"ח, כאשר 5,000 ש"ח יופקדו במועד גזר הדין והיתרה תשולם ב-20 תשלומים של 1,000 ש"ח כל אחד.
התובע הסביר, כי הסדר הטיעון נערך לאחר התלבטויות רבות, כאשר מצד אחד עומדות העבירות החמורות שאותן ביצע הנאשם, אך מן הצד האחר, עומד מצבו הרפואי הבעייתי של הנאשם. לעניין זה, הגיש הסניגור מסמכים רפואיים הנוגעים למצבו הרפואי של הנאשם (נ/1) ומהם ניתן ללמוד, כי מאז יום 26/5/05 סובל הנאשם ממחלת הסרטן, ואבחנה זו חזרה על עצמה ביוני 2006. כמו כן, מלמדים המסמכים הרפואיים, כי הנאשם ביצע נסיון התאבדות תוך כדי תקופת המעצר, כאשר בלע 30 כדורים ואקונומיקה ואף התברר, כי התגלה גוש סרטני נוסף באשכיו. אישורים מהמל"ל מלמדים, כי מאז שנת 1990 הנאשם מוכר כנכה (בעיקר בשל בעיות פסיכיאטריות) וכי אובחן כבר בשנת 1983 כבעל בעיות רבות.
יש לציין, כי לנאשם 2 הרשעות קודמות, הראשונה משנת 1998 בגין 3 עבירות של גניבת כרטיס חיוב, והשניה משנת 2006 בגין עבירות של מרמה והתחזות כעובד ציבור. בגין העבירה השניה הנ"ל, נדון הנאשם לעונש מאסר בפועל של חודשיים אותם ריצה תוך תקופת מעצרו בתיק הנוכחי .
3. התובע המשיך וציין בטיעוניו, כי המדינה סברה שיש לתת משקל רב גם לבקשת המתלוננת, כי הנאשם יפצה אותה, לאחר שציינה שבתקופה הקצרה שהיתה בקשר עם הנאשם, נגרם לה נזק כספי רב. לכשהתברר שהנאשם הפסיק לקבל קצבה מהבטוח הלאומי אך התברר, כי יוכל לפצות את המתלוננת במידה והסכום ישולם בתשלומים, סברה המדינה (בהסכמת המתלוננת), כי הסדר הטיעון ראוי גם מבחינת המדיניות הציבורית וגם מבחינת האינטרס של המתלוננת.
גם לרצונה של המתלוננת להתנתק כליל מהנאשם ולא להעיד ניתן על ידי המדינה משקל, והגם שהתובע ציין, כי המדינה ערה לכך שהסדר הטיעון נוטה לקולא, סבר, כי יש לאמץ את הסדר הטיעון מהנימוקים שציין.